חידושי הרן על מגילה· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ב - הקורא את המגילה
דף יז.
קראה תרגום בכל לשון לא יצא. כלומר אם כתובה תרגום או בלשון אחר וקראה ואינו מבין אותו לא יצא. וקשיא לן דבכל לשון היינו תרגום ובכל לשון דלתני סגיא ואמאי צריך תרגום ואפילו תימא תרגום אצטריכא ליה אע"ג דדמי ללשון קדש קמ"ל דלא יצא אכתי לימא תרגום וכ"ש שאר לשון דלא יצא. ואפשר לומר דזו ואין צריך לומר זו קתני:
אבל קורין אותה ללעוזות בלעז. אנשים שאינם מבינים לשון הקדש קורין אותה בלעז שלהם ובלבד שתהא כתובה באותה לשון כדאמרינן לקמן.
גמרא מה עשייה למפרע לא. שא"א שיהי' ט"ו קודם לי"ד
דף יח.
אבל קורין אותה ללעוזות בלעז. כגון גפטית לגפטים עברית לעברים כדתניא בבריתא. ומתניתין דקתני בכל לשון לא יצא כגון גפטית לעברים. עברית לגפטים:
והיא שכתובה בלעז. כלומר והיא שכתובה באותו לשון שהוא קורא אותה כגון שכתובה גפטית או עברית. אבל אם כתובה גפטית והוא קורא אותה בלשון עברית ואפילו לעברים הוה ליה על פה ולא יצא:
והלועז ששמע אשורית כגון גפטים או עברים ששמעו אשורית יצאו. מידי דהוה אנשים וכו'. אשורית זה כתב שלנו כדאמרינן בתוספת' סנהדרין למה נקרא שמה אשורית שעלה עמהם מאשור. ר' אומר בכתב זה נתנה תורה לישראל ולמה נקרא שמה אשורית שמאושר בכתבו.
כתב הר"ז הא דתנא יונית ליונים יצא אעפ"י שכתבה הרי"ף ז"ל לאו הילכתא היא דמשמע מינה יונית ליונים אין לכולי עלמא לא ואנן קי"ל כרב ושמואל דאמרי תרויהו לעז יוני לכל כשר. ואינהו דאמור כרשב"ג [למימרא דהילכתא כרשב"ג] בין בס"ת בין בשאר ספרים ואפי' במגלה ואע"ג דכתיב ככתבם וכלשונם ובפ"ק אפסיקא הילכתא כותיה בהדיא דאמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן הלכה כרשב"ג אלו הן דברי הר"ז. אמר רבי ש"צ כי אפסיקא הילכתא כותיה לאו במגלה אפסיקא דא"כ קשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן דאיהו אמר הלכה כסתם משנה ומתני' דלא כרשב"ג דקתני בכל לשון לא יצא דאלמא אפילו לעז יוני אינו כשר אלא שהלועז קורין אותה בכל לעז וקתני נמי והלועז ששמע אשורית יצא. ואי רשב"ג הא איכא נמי יונית והיינו דאמרינן הכא בגמרא מתניתין כבריתא וכיון שכן על כרחין לר' יוחנן הלכה כסתם מתניתין דמחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם. והיאך פסיק איהו כרשב"ג אלא ש"מ דס"ל לר' יוחנן דלא פליג רשב"ג אלא בשאר ספרים אבל במגיל' מודי משום דכתיב ככתבם וכלשונם. ורב ושמואל מסברא דנפשיהו הוא דאמרי דאפילו במגלה מכשיר רשב"ג. ועוד דאשכחן לסוגיא דגמרא דמן בתר רב ושמואל דלא ס"ל הכי דאמרינן בפ"ק לא קשיא כאן בספרים כאן במגלה מ"ט משום דכתיב בה ככתבם וכלשונם ומשום הכי ממעטינן מינה שאינה מטמאה את הידים עד שתהא כתובה אשורית. דלא הויא כשאר ספרים ואע"ג דנפקי בה ללעוזות ורבנן בתראי [רב פפא] ורב נחמן הכי ס"ל (אלמא) דשאני מגלה משאר ספרים. וא"ת דלמא ההוא לרבנן דכיון דמכשרי כל לשון לשאר ספרים אי ס"ד דינה של מגלה כדינן של ספרים ככתבם וכלשונם למעוטי מאי אבל רשב"ג שמא למעוטי שאר לשונות אתא. אבל לשון יוני שכשר לשאר ספרים לכל כשר ואפי' במגלה. לא תטעה בזה שאפי' לרשב"ג כיון שכל הספרים אינן נכתבים אלא בלשון יונית [דכתיב יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם] לא כתב רחמנא גבי מגלה ככתבם וכלשונם למעוטי לשונות שאין התורה נכתבת בהן דלהא לא אתא קרא. אלא ככתבם דמגלה דומיא דוהיו דתפילין ומזוזות למעוטי יונית אתו (לכל). ועוד דאי ודאי ככתבם וכלשונם למעוטי אתא כל לשון ממעיט מניה אלא שקורין אותה ללעוזות בלעז דהאי הוא משמעותיה דקרא אלא דרב ושמואל לא דרשי ליה למעוטי כלל אלא לומר שקורין אותה ללעוזות בלעז דהיינו בכתב כל עם ועם כלשונו. ואנן השתא כיון דאשכחן לרבנן בתראי ולסוגיא דשמעתא דמשמע להו ככתבם וכלשונם למעוטי כל לשון עלייהו סמכינן זהו דעת רבינו הגדול ז"ל וכן כתב ר"ח ז"ל וק"ל כמתניתין וכפירושא דבריתא:
ואינהו דאמור כרשב"ג. דיוני' לרשב"ג כאשורית לת"ק.
מתניתין קראה סירוגין וכו'. היה כותבה דורשה ומגיהה. מכאן מוכח הר' אפרים שמותר לעשות מלאכה בפורים דמלאכה לא קבילו עלייהו וקשיא למאן דאמר אסור. ואפשר לומר לבני הכפרים שמקדימין ליום הכניסה והתם ליכא איסור מלאכה דהא ליכא שמחה ומלאכה ושמחה גבי הדדי נינהו כתיב וא"ת אמאי לא מוכח נמי מהכא מצות צריכות כונה כמו בריש פרק היה קורא דהא אמר אם כיון לבו דהא לא קשיא דהכא לא שייך לאקשויי דפשיטא הכא דבקורא להגיה מיירי שאומר התבות שבורות:
ובדיו. ומותר להטיל קנקנתום לתוך הדיו ועיקרא במס' שוטה.
דף יח:
אם שהה כדי לגמור את כולה. פרישנא בגמרא מרישא ועד סיפא.
פיסקא הי' כותבה וכו'.
גמרא דאפי' למאן דאמר וכו'. כלומר ליכא לאוקמה בדכתיב פסוקא פסוקא וקרי ליה דאפילו למאן דאמר מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כונה:
תפילין אין צריכין שרטוט. דתפילין היינו טעמא שאין צריכין שרטוט [דשרטוט] אינו אלא לנוי שתהא הכתיבה נאה והתפילין אינן בכלל שאין נראין לפיכך אין צריכין שרטוט אבל ס"ת הרי נראית וצריכה נוי ומזוזה נמי נבדקת פעמים בשבוע ורואין אותה וצריכה שרטוט. [די"ו ע"ב] מגלה צריכה שרטוט כאמתה של תורה. והיינו מזוזה שהיא אמתה של תורה דכתיב בה שמע ישראל יי אלהינו יי אחד:
דברי שלום ואמת. לרבות שרטוט שפעמים שאדם עושה שרטוט באיגרות ולהכי רבייה אבל לתגין לא רבייה שלא מצינו תגין אלא לס"ת שהקב"ה קושר קשר לאותיות. כדאיתא בשבת בפ' ר"ע. ויראים שאמרו צריך זיינין לא דייק ועכשיו נהגו שלא לקרות אלא בעפיץ. וכתבו הגאונים שהעבוד שלנו כשר אפי' לס"ת ומנהג שלהם היה לעבד בעפצים.
הרב הגדול רבינו משה כתב פ"ב דהלכות מגלה וצריכה שרטוט כתורה עצמה. ואין העור שלה צריכה עבודא לשמה. היתה כתובה על הנייר או על העור שאינה מעובד או שכתבה גוי או מין פסולה ע"כ.
ירושלמי בלולב הגזול הכל מודים בלולב שפסול ומה בין שופר ללולב לולב בגופו הוא יוצא ברם הכא בקולו הוא יוצא וכי קול אסור בהנאה ומסתברא במגלה גזולה יצא מאותו טעם.
גרסינן בגיטין בפ"ק בני אדם העומדין עלי. לחרף ולגדף. ובידי למוסרן למלכות. כח בידי להשליך עליהם המלכות:
בעוד רשע לנגדי. מריבני ומקניטני:
א"ר יצחק שתים כותבים. עיין בסוף הספר באות אל"ף.
דף יט.
נייר מחוק. כאגרת בעל' דגוילא וקלף בעי כס"ת.
מתניתין בן עיר. שזמנו בי"ד שהלך לכרך שזמנו בט"ו. אם עתיד לחזור למקומו. מפרש בגמרא:
קורא כמקומו. כחובת מקומו.
גמרא הכי איתא שמעתא דרבא בגמרא. אמר רבא לא שאנו אלא שדעתו לחזור בלילי י"ד אבל אין דעתו לחזור בלילי י"ד קורא עמהם. אמר רבא מנא אמינא לה דכתיב על כן היהודים וכו' הא תינח פרוז מוקף ס"ל סברא הוא מדפרוז בן יומו נקרא פרוז וכו'. כתב הרי"ף בן עיר שהלך לכרך. אמר רבא לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי י"ד ונתעכב ולא חזר וכו' ולא נתברר לנו דבריו בזה מאי עתיד ומאי נתעכב אם חזר חזר אם לא חזר לא חזר. ועיכוב זה מאן דכר שמיה אלא הכי נקטינן פירושא דמימרא דרבא אבן כרך שהלך לעיר קאי שאם עתיד לחזור למקומו בליל י"ד קודם שיאיר המזרח אינו קורא עמהם בליל י"ד ואעפ"י שעודנו שם אלא קורא כמקומו בחמשה עשר כיון שלא נשתהא שם עד שיאיר מזרח שהוא זמן קריאת המגלה ביום אבל אם אין עתיד לחזור למקומו בליל י"ד ונשתהא שם עד שיאיר מזרח הרי הוא פרוז בן יומו וקורא עמהם בי"ד והאי דנקטה רבא לשמעתיה על בן כרך שהלך לעיר [משום קרא] דכתיב בהדיא על פרוז בן יומו שנקרא פרוז ומדיוקא דפרוז בן יומו נפקא לן נמי מוקף שאפילו בן יומו נקרא מוקף הילכך בן עיר שהלך לכרך אם עתיד לצאת מן הכרך לחזור למקומו בליל ט"ו קורא כמקומו בי"ד ואם לאו שאין עתיד לחזור בליל ט"ו אלא שיש בלבו לשהות שם עמהם עד שיאיר מזרח קורא עמהם בט"ו שהמוקף בן יומו נקרא מוקף כל זה לשון הר"ז וכן פירש רש"י. וכתב רבינו ש"צ על הר"ז אפשר שלא נתבררו לו דבריו אבל דברים נכונים הם וכן פירושא באמת דאבן כרך שהלך לעיר קאי שאם עתיד לחזור למקומו בלילי י"ד אע"פ שנתעכב קורא כמקומו בלילה וביום שאין זה נקרא פרוז מאחר שלא נתעכב לדעת אבל אם אין דעתו לחזור למקומו בליל י"ד [אלא ביום י"ד] נעשה פרוז בן יומו וקורא עמהם מאחר שנתעכב שם אף יום ט"ו שאלו חזר ויצא לו נעשה מוקף ביום ט"ו והיה קורא כאן וכאן והכי אמרינן בירושלמי והכא לא אמרינן אלא קורא עמהם ולא כמקומו אלמא כשנתעכב כאן עסקינן. וכן מצינו בכל מקום שאין נותנין עליו חומרי מקום שהוא שם אלא בשאין דעתו לחזור ואפילו עמד שם כמה שלא לדעת לא עלתה לו. ומה שכתב רבינו בן עיר שהלך לכרך פיסקא דמתניתין היא. וכלשון הזה פי' רחז"ל אמר רבא לא שנו בן כרך שהלך לעיר קורא כמקומו אלא שעתיד לחזור בלילי י"ד ונזדמן ונתעכב ולא חזר קורא בט"ו כבני מקומו אבל אם אינו עתיד לחזור בלילי י"ד קורא עמהם ירושלמי ניחא בן כרך שהלך לעיר שזמנו מאוחר בן עיר שהלך לכרך שזמנו קודם למה שנינו אם עתיד לחזור אם חזר הרי חזר ואם לאו נעשה מוקף. אמר ר' יודן לית כאן בן עיר שהלך לכרך. אמר ר' יוסי אית כאן בעתיד להשתקע וכו' ונתברר הפירוש שבידינו זה לשון רחז"ל ואין הדבר מוכרע מן הירושלמי הזה כמו שאמר אבל כתבתיו [מפני] שהוא מעיד על דברי ריז"ל ופי' הירושלמי ניחא בן כרך שהלך לעיר שאם אינו עתיד לחזור למקומו [בזמן קריאתם דהיינו] ליל י"ד [קודם שהאיר המזרח] יקרא עמהם שהרי נעשה כאן פרוץ לדעת ואם עמד כאן יום ט"ו נפטר שכבר יצא מכלל מוקף אבל בן עיר שהלך לכרך ולא זמנו מוקדם והרי קודם שנעשה מוקף חל עליו חיוב מקומו ויקרא עמהם אמר [ר' יוסי] בשעתיד להשתקע כלומר אם נתן דעתו מתחלה ביום י"ד להשתקע כאן עד יום ט"ו יצא מכלל פרוז מעתה. וראיתי עוד בירושלמי ר' יודן בעי [נתן] דעתו לעקור דירתו ליל ט"ו ולא מתניתין היא בן עיר שהלך לכרך מתניתא כשהיה [בכרך] מה צריכ' לי' כשהי' בעיר. מכאן נתברר לי דאבן כרך קיימא הא דרבא אבל בן עיר בלילי חמשה עשר תליא מילתא.
מתניתין היכן קורא אדם את המגלה ויוצא בה ידי חובתו ר' מאיר אומר כולה דכתיב ותכתוב אסתר בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תוקף ר' מאיר סבר תקפו של אחשורוש ור' יהודה אומר מאיש יהודי קא סבר תקפו של מרדכי ור' יוסי סבר תקפו של המן דהיינו אחר הדברים האלה. ובבריתא יש תנא אחר דאמר מבלילה ההוא נדדה שנת המלך דקא סבר תקפו של נס:
נקראת ספר. ונכתב בספר:
ונקראת אגרת. את אגרת הפורים הזאת השנית:
פסולה. דאיכא מאן דאמר ספר תורה שתפרו בפשתן פסולה:
שיהו משולשין. שלשה בראש הדף וג' באמצע הדף וג' בסוף הדף ושיהא מראש הספר עד מקום תפירת הגיד הראשון כממנו עד הגיד הב' ומן הב' לג' כמשלישי לסוף היריע' הכתובה בין הכתובים. ספרים שבימי רבותינו היו עשויין נגללין כס"ת שלנו לא יצא דבעינן אגרת לעצמה דמפורסם ניסא טפי וכי כתובה בין הכתובים נראה כעוסק במקרא. ומחו לה אמוחא לאחרי שאמרה מחה על קדקדה וסתרו מקצתה לא אמרו אלא בצבור.
כתב הר"ז לכתחלה אין קורין אותה במגלה הכתובה בין הכתובים בצבור מפני כבוד הצבור אבל דיעבד יצא והיינו דמחו לה אמוחא. וביחיד אפילו לכתחלה ואי מיחסרא או מיתרא יריעות המגלה משאר היריעות אפילו בצבור ואפילו לכתחלה.
דף יט:
מתניתין הכל כשרין לקרות את המגלה חוץ מחרש שוטה וקטן. אסיקנא בגמרא הא כדאיתא והא כדאיתא חרש לכתחלה הוא דלא דיעבד שפיר דמי ושוטה וקטן אפי' דיעבד נמי לא וחסורי מיחסרא וה"ק הכל כשרים לקרות את המגלה חוץ מחרש שוטה וקטן חרש לכתחלה הוא דלא הא דיעבד שפיר דאמי שוטה וקטן אפילו דיעבד נמי לא במד"א דקטן נמי אפילו דיעבד נמי לא בקטן שלא הגיע לחינוך אבל קטן שהגיע לחינוך אפילו לכתחלה כשר דברי ר' יהודה שר' יהודה מכשיר בקטן שהגיע לחינוך אפילו לכתחלה.
בהלכות גדולות לית הילכתא כותיה דר' יהודה דכיון דלאו בר חיובא ניהו לא מפיק אחריני ומסתברא בקטן שהגיע לחינוך פליגי כדפרישית והילכתא כר' יהודה דאתי דרבנן ומפיק דרבנן. ואשכחן דמנהגא כר' יהודה כדאיתא בתוספתא מעשה בר' מאיר שקראה מיושב והיו כל בני הכנסת יושבים וכיון שגמרה נתנה לאחר ובירך עליה והכל חייבין בקריאת המגלה כהנים לוים וישראלים ועבדים משוחררים חללים נתינים ממזרים סריס אדם סריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה כולן חייבין בקריאת מגלה ומוציאין את הרבים ידי חובתם. טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו. נשים ועבדים וקטנים פטורים ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן. אמר ר' יהושע קטן הייתי וקראתיה לפני ר' טרפון בלוד ואמר ר' יהודה קטן הייתי וקראתיה לפני ר' והיו שם זקנים ולא אמר א' מהם דבר מכאן ואילך הנהיגו שיהו הקטנים קורים לרבים ש"מ מנהג כר' יהודה ומה שאמרו נשים פטורות קשיא לן דהא אמרי' נשים חייבות במקרא מגלה ומסתברא חייבות לשמוע מקרא מגלה ומבטלות מעבודתן אבל לקרו' אינן חייבין וכן כתוב בה"ג חייבו' במשמע מקרא מגלה כל זה לשון בעל העיטור ז"ל. סליק פרק שני.