חידושי הרן על מגילה· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק א - מגילה נקראת · דף טז:
וא"ו דויזתא צריך לממתחיה בזקיפה. כלומר צריך להאריך בה בטעם קריאתה ולא יחטוף אותה וי"א כי היא וא"ו גדולה מחשבון אותיות גדולות שכותבין בעשרים וארבעה בחשבון אל"ף בי"ת גימ"ל:
אריח זה הכתב:
לבנה. הוא החלק שהוא רוחב כפלים מן הכתב שהאריח חצי לבנה. כך פירש"י. ואין נראה לר"ת אלא כמו שאריח הוא מן הכתב כמו כן הלבנה הוא מן הכתב שהלבנה והאריח שתיהן מרובעין אלא שזה גדול וזה קטן והכי פירושא כל השירות כולן אריח על גבי לבנה ולבנה על גבי אריח שהשיטה הארוכה קורא לבנה והקצרה אריח חוץ משורה זו שאריח על גבי אריח את שהיא תיבה קצרה קורא אריח והם זה למעלה מזה והלבנה קורא לשיטות הארוכים וכל השיטות זה למעלה מזה. ותדע דהא שירת הים מפורש במדרש שהיא אריח על גבי לבנה ולבנה על גבי אריח וסתומה משני ראשיה והטעם מפורש בהגדה לפי שסגר הקב"ה את מצרים לפניהם ולאחריהם. וראשי השיטין כתבם ר"ת בתיקון ס"ת שלו. אך שירת האזינו לבנה על גבי לבנה כדמוכח במס' סופרים שהשיטות ארוכות זו כזו דקת' התם האזינו שעשאה שירה ושירה שעשאה האזינו אל יקרא בו לפי ששירת הים השיטות אחת ארוכה ולמטה ממנה קצרה ושירת האזינו כולן ארוכות. (והטעם כי היכי דבעשרת ושירת האזינו כולן ארוכות). והטעם כי היכי דבעשרת בני המן אומרים שלא תהא תקומה למפלתן פי' שכשהחומה שוה בשני ראשיה ואין בה בליטות אין להוסיף עליה כמו אם היו שם בליטות ושני החומה שאז יוכלו להוסיף על הבנין כך בשירת האזינו שכתוב בה מפלתן של רשעים והאומות דכתיב מראש פרעות אויב. ונקם ישיב לצריו. ודם עבדיו יקום. ולא תקשי מהא דהכא דהא לא אתא למעוטי שאר שירות אלא מאריח על גבי אריח ולבנה על גבי לבנה אבל לא אתיא למימר שיהיו כולן אריח על גבי לבנה ולבנה על גבי אריח דהא איכא שירת האזינו שהיא לבנה על גבי לבנה שכל השיטות הם ארוכות וטעמא כדפרישית:
א"ד אבהו כדי שלא תהא תקומה למפלתן. ירושלמי צריך שיהא איש בראש דפא וה' בסופא שניין ונחית בהדין קינטראי. ירושלמי רב אמר צריך לומר ארור המן ארורים בניו. ברוך מרדכי. ברוכה אסתר. א"ר פנחס צריך לומר חרבונה זכור לטוב. ר' יוחנן כד הוה מטי לההוא פסוקא אשר הגלה נבוכדנצר הוה אמר נבוכדנצר שחיק עצמות שכל נבוכדנצר דירמיה חי. ברם הכא מית הוה. סליק פירקא ברחמי שמיא.