אור ברסלב
חידושי הרן על בבא מציעא פרק י - הבית והעליה › דף קיח.

חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק י - הבית והעליה · דף קיח.

דף קיז:

אם משקבל עליו אמר לו הילך יציאותך ואני נוטל את שלי אין שומעין לו דייקינן בגמרא מדקתני הילך יציאותך ולא קתני אם משקבל עליו לחוד ש"מ דבדפנינהו עסקי' הא לא דחוי' קא מדחי לי' וכיון שכן משמע דוקא בפנינהו בפניו דכיון דהו"ל למחזי כי פנינהו ולא מיחה מוכחא מילתא דלאו לדחוי' איכוון אבל שלא בפניו לא ויש שדקדקו מדתנן גבי השוכר את הפועל לעשות בתבן ובקש אם משקיבל עליו וכו' ולא קתני הילך יציאותיך ש"מ דלא בעינן פנינהו אלא ברישא לחוד וטעמא דמילתא דהתם הוא דאיכא למימר דחוי מדחו לי' לפי שאין דרך לפנות מיד סמכי' אדעתי' שעדיין יש לו שהות לחזור בו ובימים שבנתי' דחוי' קא מדחי לי' אבל בפועל ראוי לומר כן שכך דרכו של פועל להוליך לביתו משקבל עליו הילכך הו"ל כאלו פנינהו לאלתר באפי' וגמר ומקנה וכן דעת הרשב"א ז"ל ואין זה מחוור דמדעבדי' בגמ' צריכותא מתרויהו ש"מ דשוו אהדדי דאי לא הא כל חדא וחדא למילתא איצטרכא אלא ודאי אפי' בפועל נמי כל היכא דלא פנינהו דחויי קא מדחי לי' ויש שלמדו מכאן דמי שיש בידו משכון מחבירו ודוחקו לפדותו ואמ' לו הלה יהא משכון שלך דלא קני דדחוי מדחי לי'

שם וכמה זמן ב"ד אמר ר' יוחנן זמן ב"ד ל' יום מיהא שמעינן דסתם זמן ב"ד ל' יום הוא הלכך מלוה שבא לגבות חובו בב"ד שצריך תחלה דליתבעי' ללוה כדאיתא בגט פשוט אם ביקש, לוה מב"ד שיתן לו זמן כדי שיפרע נותנין לו ל' יום ואע"ג דתנן בהחובל מעשה באחד שפרע ראשה של אשה ובאת לפני ר' עקיבא וחייבו כו' ואמר לו תן לי זמן ונתן לו ומקשי' ומי יהבי' זמן לחבלות ומתרצי' ה"מ לחבלה דחסרי' ממון אבל לבושת דלא חסרי' ממון יהבי' זמן שמעי' מיני' דהיכא דחסרי' ממונא לא יהבינן לי' זמן ובעל חוב וודאי הא חסרי' ממונא לאו קושי' היא דחובל שאני והיזק שאני דהיזק בידים הילכך כל היכא דחסרי' ממונא קנסינן לי' ולא יהבינן לי' מן אבל הלואה דמדעתי' דנפשי' אוזפי' נותנין וכן דעת הגאונים ז"ל וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ב מהל' מו"ל:

מיהו כתב הר"ח ז"ל דה"מ למי שהלוה סתם כלומר שהתנו עמו שיפרענו כל זמן שירצה אבל הקובע, זמן ידוע והגיע זמנו ולא פרעו אין נותנין לו זמן אחר והבי' ראי' מדאמר אביי בפרק, כל שעה גבי פלוגתייהו דאביי ורבא בבעל חוב אי למפרע הוא גובה אי מכאן ולהבא הוא גובה ואמר אביי כיון דמטי זמנייהו למגבי' ולא פרעי' איגלאי מילתא למפרע דברשות מלוה קאי אלמא לא קבעינן זמן למאן דקבע זמן שא"כ היכא אמרי' שברשות מלוה הוי קאי אבל דברי הרי"ף ז"ל מטין בתשובתו דבכל מלוה קובעין זמן וכך נראין דברי הרמב"ם ז"ל:

אבל סיפא כו' דאמרי אינשי ממרי' רשותך פארי איפרט אימא שומעין לו קמ"ל ופרש"י ז"ל דטעמא דמילתא משום דרחמנא אמר ביומו תתן ומה שפסק עמו משמע דהיינו מעות ולא מיחוור אלא עיקר טעמא משום דאומדן דעתא הוא שלא מסר נפשו פועל זה על דעת שיקח קרקע או כלים לעתותי ערב בשכרו ויצטרך למוכרן:

והוי יודע שג' דינין לענין תשלומין בעל חוב ונזקין ושכיר ב"ח כל היכא דאית לי' זוזי יהיב לי' בע"כ ולא מצי יהיב לי' ארעא כדאמרי' בפרק הכותב ודאי דאמרית' משמי' דרבא האי מאן דמסיק בי' חברי' זוזי ואית לי' ארעא ולית לי' זוזי אמרינן לי' זיל טרח וזבין ואייתי זוזי אמר לי' האי תולה מעותו בעובדי כוכבים הוא הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו לו שלא כהוגן טעמא דל"ל זוזי הא אית לי' זוזי יהיב וכן נמי אי אית לי' זוזי ואית לי' מטלטלי יהיב זוזי כדאמרי' בריש המוכר פירות ואי ל"ל זוזי לשקול תורא הא אית לי' זוזי לא שקיל תורא וכן נמי אי אית לי' קרקע ומטלטלין ולית לי' זוזי כתבו הגאונים ז"ל דיהיב מטלטלין זהו דינו של בעל חוב אבל ניזקין אפי' אית לי' זוזי משלם מאי דבעי אלא דאי מגבי' לי' ארעא יהיב לי' עידית דמיטיב שדהו כתיב ואי יהיב לי' מטלטלין אפי' סובין דכל מידי דמטלטלין מיטיב הוא אבל בשכיר לעולם יהיב זוזי ואפי' לית לי' אמרי' לי' זיל טרח וזבין דעל דעת כן נשכר:

לא קשי' כאן בשלו כאן בשל חבירו שומעין לו ומיהו לאו למימרא שיהא רשאי פועל לטול תבן וקש לעצמו כמו שאמר לו זה דהא לית בי' ולא מידי אלא פי' שומעין לו שאין מחויב לתת לו שכרו דקס"ד השתא שאין שכרו עליו כלל ומשום הכי מקשי' דחברי' נמי איהו בעי למיתב לי':

דתניא כו' וא"ת לוקמי' כגון ששכרו בפירש לשל חבירו ואמר לו שכרך על בעל הבית לאו מלתא הוא דא"ה פשיטא:

שם אלא אמר ר' נחמן ל"ק כאן בשלו כאן בשל הפקר פרש"י ז"ל דטעמא דשומעין לו בשל הפקר משום דמצי אמר לי' זכי בי' את מה שא"כ בשל חבירו דלא מצי למימר לי' הכי ולא מיחוור דאי איהו מחייב אאגרי' כי אמר לי' זכי בי' את לאו כל כמיני' אלא הכא בשהראהו לעשות בשל הפקר בפי' עסקינן דלא מחייב איהו אאגרי' ומ"ה מצי למימר לי' טול מה שעשית בשכרך וכ"ת לוקמי' בכה"ג נמי בשל חבירו כגון ששכרו לעשות בשל חבירו א"ה לא מחייב אאגרי' לאו מלתא הוא דאי הכי פשיטא אבל גבי הפקר קמ"ל דהבטה בהפקר לא קני ועוד דלישנא דטול מה שעשי' בשכרך שומעין לו אתי שפיר בשל הפקר יותר מבשל חבירו דבשל הפקר מצי למימר לי' הכי אבל בשל חבירו מה אית לי' גבי' דלימא לפועל טול מה שעשית:

שם שומרי ספיחי' בשביע' נוטלין שכרן מתרומת הלשכה וא"ת והא בעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל ומשומר בשביעית אסור כדתני' בספר' ואת ענבי נזירך לא תבצור מן המשומר אי אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המופקר י"ל שהם לא הי' מונעים מי שהי' רוצה ליקח אלא שמודיעי' אותם שהם מן המשומרת לצורך העומר והוא פורש מאליו:

שם אקנו להו רבנן ארבע זוזי בלשכה כי היכי דלא ליתי בעלי זרוע ושקלינהו מנייהו פי' לאו למימר' דקני לי' הקדש בהכי כיון דהבטה בהפקר לא קני כי אקני להו רבנן ארבע זוזי בלשכה מאי הוה אלא ה"ק כיון דידעי בעלי זרועות דאי שקלינהו פסיד הקדש הנהו ד' זוזי פרשי ולא שקלי אבל אי לא תקון רבנן הכי הוה שקלי לנפשיהו דמימר אמרי שלא יהא הקדש נפסד על ידם לפי שימצא ויבא לו ממקום אחר:

תוכן העניינים

חידושי הרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה