חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ח - השואל · דף ק.
מתניתן הי' לו שני עבדים וכו' הלוקח אומר גדול לקחתי והלה אומר אינו יודע זכה בגדול פי' לרב הונא ורב יהודא דאמרי מנה לי בידך והלה אומר א"י חייב אתיא כפשטא ולרב נחמן דאמר פטור מתוקמא ע"כ בשיש עסק שבועה ביניהם כאידך דזה אומר שאולה וזה אומר שכורה:
שם וליחזי ברשותא דמאן קיימא ולהוי אידך המע"ה פי' ואם איתא ברשות דחד מינייהו ואפי' דלוקח לוקמ' בחזקתא ולהוי מוכר המע"ה דאע"ג דקיי"ל בפרק ח"ה הגודרת אין להן חזקה ה"מ היכי דידעינן וודאי דהוי לראובן דאע"ג דהשתא ברשות שמעון נינהו אין לו בהן חזקה אבל הכא דוודאי האם קנויה ללוקח וולד נמי איפשר דדידי' הוי כיון דברשותא נינהו דינא הוא דלוקימנהו בחזקתי':
שם ה"מ סומכוס היא דאמר ממון המוטל בספק חולקין כך היא גרסת הספרים ולא גרסינן אלא ומסקנא דאמר סומכוס אפי' בריא ובריא איכא מאן דדאיק מדלא אמרינן אלא דאתרוצא קמא קא סמכינן דקיימא באגם וסימטא הא אי קיימי ברשותא דחד מינייהו אפי' סומכוס מודה דהוי אידך המע"ה. וא"ת והא לעיל גבי מתניתן דשואל מוקמי הך בבא דהלה אומר א"י כסומכס דאמר חולקין והא התם ממונא ברשות דשואל הוא י"ל דהתם כיון שהוא שמא ושמא אפי' מאן דתפיס ריעא חזקתי' אבל בברי' וברי' לא ריעא לא אמר סומכס אלא דקיימא באגם ובסימטא דוקא ואיכא נוסחי דגרסי' אלא ואמרי דהשתא דאוקמינ' לי' כסומכס לא צריכין לאוקמי' כלל באגם וסימטא אלא אפי' ברשותא דחד ואפי' בבריא חולקים ומייתי ראי' מדפרכינן בסמוך לרבה בר רב הונא מדקתני סיפא זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע המוכר ולרבה בר רב הונא דאמר אמר סומכס אפי' ברי' וברי' אמאי ישבע המוכר יחלוקו ואם איתא דמודה סומכס דכל היכא דאיתא ברשותי' דחד מנייהו דלא אמרינן יחלוקו מאי קושי' לוקמ' למתניתן בהכי דקיימי ברשותא דחד ומ"ה ישבע אלא ודאי לסומכס אפי' איתא ברשותא דחד מינייהו ואפי' בריא ובריא יחלוקו זהו דעת הרשב"א ז"ל ואי מהא לא ארי' דהאי דלא דחי ליה למתני' משום דמשמע להו דבכולהו גוונא קתני ישבע בין קיימי באגם ובין ברשות דחד מנייהו דומי' דסיפא דז"א א"י דמוקי כסומכס ומתוקמא בכלהו גוונא אפי' איכא ברשות דחד מינייהו דהא שמא ושמא הוא ומיהו כי אמר סומכס חולקין בין בברי ובין בשמא ה"מ היכא דאיכא דררא דממונא אבל היכא דליכא דררא דממונא לא כדאיתא בריש מכלתין: