חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ו - השוכר את האומנין · דף פב.
לימא בדלא שוי' משכון שיעור זוזי ובדשמואל קא מפליגא פירש"י ז"ל אבל בשוה כ"ע מודי דלגוביינא שקלי' ובדלא שוי הוא דפליגא ובדשמואל ולא מחוור דא"כ כי דחינן ואמרי' בדלא שוי דכ"ע לא פליגי דלית להו דשמואל והכא בדשוי' קא מפלגי למה לן לאוקמי פלוגתייהו בדר' יצחק לימא בהא קא מיפלגי ר' עקיבא סבר כיון דשוי לגוביינא שקלינן וכדס"ד מעיקרא אליבא דכ"ע ור' אליעזר סבר דלזכרון דברים בעלמא שקליה אלא הכי פירוש' דכי קס"ד דבלא שוי פליגי הוה סבירא לן דבדשוי לכולי עלמא חייב מדר' יצחק אי נמי מדרב יוסף והכי נמי בכנגד משכון דכ"ע לא פליגי דחייב מהאי טעמא אלא דבמותר בלחוד הוא דפליגי דשמואל והיינו דכי דחינן ואמרינן בדלא שוי כולי עלמא לא פליגי דלית להו דשמואל:
מוקמי' לפלוגתייהו בדר' יצחק אי נמי בדרבה ורב יוסף:
ולענין פסק הלכה פסקו הגאונים ז"ל והרי"ף ז"ל דליתא לדשמואל דהכא ובפרק כל הנשבעין אסיקנא דכולי עלמא לית להו דשמואל והרמב"ן ז"ל מוסיף בטעמן דכיון דהכא והתם הוי מצינן למימר דכ"ע אית להו דשמואל דהא להאי אוקימתא לא פליג בדשמואל כלל ואליבא דר' אליעזר נמי אע"ג דסבירא לי' כשומר חנם משכחת לי' חיובא דאלפא זוזי ודשמואל וכגון שאבד בפשיעה ואע"ג דשמואל נקט אבד דמשמע דס"ל דשומר שכר הוא הא לא קשי' דאפשר דמאי אבד אבד בפשיעה ועוד דאפי' אם ת"ל דשמואל אבד דוקא קאמר הוי מצי למימר דכולי עלמא אית להו דשמואל דאנן לא אתינן לאוקמי בתנאי אלא דינא דאבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי ובהא אפשר דכולהו ס"ל כוותי' היכא דשייך דהיינו לר' אלעזר בפשיעה ולר"ע באבידה הילכך כיון דמצי למימר דכ"ע אית להו דשמואל ולא' אמר ש"מ דסברא דתלמודא הוא דליתא לדשמואל ומ"ה דחי לה מכלהו הילכך לא קיי"ל כוותייהו אבל בתוס' פסקו כשמואל והביאו ראיי' לדבריהם מדאוקמינן בפרק הזהב הא דא"ר יוחנן ערבון כנגד כלו הוא קונה:
כת"ק דשמיטה דאמר דהמלוה את חבירו על המשכון אעפ"י שאינו שוה אלא פלג חובו אינו משמט והתם בפרק כל הנשבעין נמי מוקמי' דשמואל כההוא תנא אלמא כולהו בחד טעמא שייכי וכיון שכן כיון שקי"ל בערבון כר' יוחנן בהא נמי קיי"ל כשמואל ולאו ראיי' הוא דאע"ג דכולהו בחד טעמא שייכי מיהו דשמואל עדיפא מכולהו דע"כ לשמואל כת"ק דשמיטה ס"ל דכיון דאמר שמואל דקתא דמגלא שקל אינש לגוביינא דאלפא זוזי פשיטא ודאי דאינו משמט אבל תנא דשמיטה בדר' יוחנן סגי לי' אע"ג דלא ס"ל דשמואל דכי היכי דאמר ר' יוחנן דערבון כנגד כולה הוא קונה ואעפ"י שחייב הלוקח להוסיף דמים כנגד מקחו הכא נמי משכון שהמלוה תופש אעפ"י שאינו שוה אלא פלג חובו כנגד כולו הוא תופשו:
ומיהו אם אבד חייב לוה להשלים עד כדי חובו כי היכי דהתם בערבון חייב הלוקח להשלים עד כדי מקחו כן כתב הרמב"ן ז"ל להעמיד דברי הגאונים ז"ל שפסקו דהא דשמואל ליתא ומיהו אע"ג דליתא בכנגד משכונו מיהו אבד מלוה במאי דשוה ומשנה שלימה שנינו בפרק שבועת הדיינין המלוה את חבירו על המשכון ואמר לו סלע הלויתיך עליו ושקל הי' שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו שלשה דינרים הי' שוה חייב אלמא מאי דשוה מיהו אבד וסתם אבד לאו בפשיעה משמע אלא כדין שומר שכר:
שם מניין לב"ח שקונה משכון פירש"י ז"ל אפי' להתחייב באונסין ש ולא מיחוור דהא אוקמא מתניתין דהמלוה על המשכון שומר שכר כר' עקיבא והשתא מפרשים טעמא דר"ע מדר' יצחק ואם איתא דר' יצחק אפי' להתחייב באונסין קאמר קמה לה מתניתין דלא כר' עקיבא ודלא כר' אליעזר אלא וודאי כי קאמר קונה משכון דוקא למיהוי עלי' שומר שכר אבל באונסין פטור שאינו קונה אותו קנין גמור שאעפ"י שיכול לקדש בו את האשה ואם מת אינו נעשה מטלטלין אצל בניו ואין שביעית משמטתו כדאיתא בפרק המקבל אפ"ה לא מחייב באונסין דלא דמי לשואל דאלו שואל כל הנאה שלו והאי לא מצו לאישתמושי בה ולא עוד אלא זימנין דלוה משתמש בה שהרי צריך להחזיר לו כסות יום ביום וכסות לילה בלילה וכן דעת הר"ח ז"ל דלא קני לי' אלא למהוי עלי' שומר שכר אבל להתחייב באונסין לא:
שם ותסברא אימור דאמר ר' יצחק משכנו שלא בשעת הלוואתו אבל בשעת הלוואתו מי אמר אע"ג דהכא אמרינן מי אמר מיהו קושטא דמילתא הוא דר' יצחק בכל ענין קאמר וראי' לדבר מדאמרי' בגיטין בפ' השולח גבי הא דתנן המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לב"ד אינו משמט דטעמא דמלוה על המשכון משום דקני לי' כדר' יצחק והא מלוה על המשכון בשעת הלוואתו משמע ובפ' כל שעה נמי אמרינן גבי ישראל שהלוה את העובדי כוכבים על חמצו לאחר הפסח אסיר בהנאה דהיינו טעמא משום דקני לי' מדר' יצחק והא הלוה על חמצו בשעת הלואה משמע אלא הכא בדרך דחוי בעלמא הוא דאמר משום דקרא שלא בשעת הלואה עסוק ולא שמעינן לי' לר' יצחק בהדיא דלימא אפילו בשעת הלואתו אבל בעלמא כי איצטרך לן למימר דר' יצחק אפי' בשעת הלוואתו, אמרי אמרי' הכי ויש לנו כיוצא בו דמתמה תלמודא ולאו דוקא דאמרינן בבבא בתרא אימור דשמעת לי' לר' מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה"מ לדבר שישנו בעולם לדבר שאינו בעולם מי שמעת לי' ואפ"ה אשכחן לר' נחמן דאמר בקידושין לכשתלד קנה ואליבא דר' מאיר אלא דאקשי' הכא דאע"ג דאיפשר דהכי ס"ל מ"מ לא שמעינן לי' בהדי' והכא נמי כי מתמהינן בשעת הלואתו מי אמר בכה"ג הוא: