חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ה - איזהו נשך · דף עב.
שטר שיש בו רבית פירש"י ז"ל שהרבית מפורש ק' בק"ך וראיה לדבר מדאמרינן בסמוך אפי' תימא רבנן גזירה שמא יגבה מזמן ראשון ואי אין הרבית מפורש בשטר ה"ל ליגזור שמא יגבה את הרבית אלא ע"כ כדפרישית ולפיכך י"א דמאי אין גובין דקאמר ר"מ כלל וכלל לא ולרבנן גבי מבני חרי כשחייב מודה או ע"פ שני עדים אחרים שידעו בהלואה דשטר זה כמאן דליתי' דמי שהרי עדיו פסולין הם דהא תנן אלו עוברין בל"ת הלוה והמלוה והערב והעדים וקיי"ל דכל חייבי מלקות פסולים להעיד וכאביי דאמר לא רשע דחמס דכל היכא דאיכא מ' עליה בכתפיה פסול והביא עוד ראיה מדתניא בתוס' המוציא שטר שיש בו רבית יקרענו בא לב"ד יקרעוהו אלמא דכמאן דליתא דמי דאל"כ אמאי יקרעוהו וי"מ דאינו גובה ממשעבדי קאמר אבל מבני חרי גבי רבנן אבל ס"ל אפי' ממשעבדי גבי וכ"ת למה יקרעהו כיון שהבעלים גובין על פיו י"ל דכיון שהבעלים עצמן מצווין לקרעו אף ב"ד קורעין אותו אבל אם הוציא מלוה שלא בב"ד גובה, את הקרן ע"פ שטר זה וא"ת שכיון שהרבית מפורש בשטר הרי עדיו פסולים והכי גבי בי' כלל י"ל כיון דלא תשימון עליו נשך למלוה משמע להו לאינשי ולא לעדים אינם נפסלים בכך אבל הרמב"ן ז"ל פי' דהכא כשאין הרבית מפורש בשטר עסקינן וכגון שבאו שנים ואמרו כתב ידו הוא זה אבל רבית הי' בדבר ולא ידעו שאלו הי' רבית מפורש בשטר נגזור שמא יגבה את הרבית כדגזרינן שמא יגבה מזמן ראשון לא דמי דהתם אי גבי מזמן ראשון הרי הכל אסור שטרף מן הלקוחות שלא כדין כל הממון אבל כאן אפי' יגבה את הרבית בקרן הכתוב בשטר מיהא לא עביד אסורא ולא גזרינן התירא אטו אסורא:
שם המוקדמין פסולים פירש"י ז"ל שאין טורף מן המשועבדים מכלל דמבני חרי גבי והכי מוכח הא דאמר בסמוך אלא הא דאמר ר' יוחנן גזירה שמא יגבה מזמן ראשון נימא לא ניתן לכתוב ובודאי משום טעמא דלא ניתן לכתוב לא פסלינן לי' אלא דלא גבי ממשעבדי אבל מבני חרי גבי דומיא דעובדא דפרדיסא דפשיטא לן דכמלוה ע"פ דמי וא"ת היכי גבי מבני חרי והעדים פסולים הם שהקדימו הזמן. י"ל דמשכחת לה שלא הקדימו הזמן אלא שכתב שטר ללות בתשרי דלאו אקנייתא ולא לוה עד לאחר זמן ואע"ג דלית להו למעבד הכי אלא בשטר אקנייתא ובדרב אסי כל מאן דלא גמיר לדרב אסי לאו רשע הוא:
(נכתוב על הגליון הר"ן בשם הרב הגאון וז"ל מי יתן ואזכה להבין דברות קדשו דהרי עיקר אקושי' למאי דקיי"ל כאביי, דלא בעי עד חמש וא"כ מאי מתרץ הר"ן דמשכחת שלא הקדימו הזמן אלא דכתב ללות בתשרי הא לאביי' לעיל דף י"ג זה כשר דעדים בחתומי' זכין לו וע"ש ברש"י דלאביי' ע"כ הא דמוקדמים פסולין לא איירי בכתב ללות בתשרי וצע"ג ע"כ קושיתו והשיב עליו אדמ"ו הרב הגאון וז"ל במחכ"ת לק"מ דהכא במוקדמי' הוי כמעידים בשקר שמעידי' שלוה בזמן פלוני והקדימה הזמן ובזה גם לרבא פסולי' לעדות כיון דנחשדו להעיד שקר ודווקא בשטר שיש בו רבית דלא העידו בשקר אלא דעברו על לא תשימון בזה כתב הר"ן מקודם דדוקא לאביי פסולי ולא לרבא. הק' עקיבא גינז מא"ש.)
ירושלמי במסכת ר"ה ובפ' בתרא דשבועות גבי מתניתין דשטרו חוב המוקדמין מי מודיע א"ר יוחנן החתומים על השטר מודיעין ולא כן ארשב"ל עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד תמן כשאמרו לא חתמנו וכל עיקר ברם הכא אמרינן על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו וכתב הרמב"ן ז"ל דה"פ דעדים מודיעים בשאין כתב ידן יוצא ממקום אחר כדקאמר נמי גמ' דילן בכתובות אליבא דר"מ ופסק התם ם כשבאו לעקור כל העדות אבל הכא נהי דלא נתן לכתוב מזמן ראשון לזמן שני מיהא ניתן לכתוב וכיון שכן כשאין כתב ידן יוצא ממקום אחר נאמנין לד"ה ע"כ:
מודה בשטר שכתבו גובה מנכסים משועבדים לית הילכתאי הכא דקיבל מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ולפיכך השמיטה הריף ז"ל: