אור ברסלב
חידושי הרן על בבא מציעא פרק ה - איזהו נשך › דף סא:

חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ה - איזהו נשך · דף סא:

דף ס:

לטומן משקלותיו פי' רש"י ז"ל שמלח מכביד המשקל ולפי זה ללוקח אזהר רחמנא ופשטי' דקרא לא משמע הכי' דלכאורה למוכר הוא דאזהר לכך פי' ר"ת שהמלח שואב כח המשקל ומיקל אותו ולמוכר אזהר רחמנא והכי תניא בתוספתא לא יטמין משקלותיו במלח שהמלח שואב את המדה:

קרקעות אין בהם משום רבית שאלו הלוה ג' גפנים טעונות בשש הרי זה מותר וראיה לדבר בפרק נערה שנתפתתה גבי מש"ר אינו חייב עד שישכור עדים ואפשר דנפקא לן מכלל ופרט וכלל לא תשיך כלל נשך כסף פרט נשך כל דבר חזר וכלל מה הפרט מפורש דבר אף כל דבר המטלטל לאפוקי קרקע וכדאמרינן לעיל גבי אונאה ומיהו הלוהו כסף ואמר לתת רבית קרקע אסור כדאמרינן לקמן גבי מתניתן דמכר לו את השדה בהדיא.

שלא ימדוד לזה בימות החמה כו' פיר"ח שהקרקע מתבקע ומתרחב בימות החמה ומתקצרת בימות הגשמים ודברי תימה הם ופירש"י ז"ל עיקר:

אני הוא שעתיד ליפרע במי שתולה מעותיו בגוי ומלוה אותן ברבית לישראל משמע דאי הוה קושטא דמלתא כדקאמר שרי ואע"ג דתנן בפרקין מלוה ישראל מעותיו של נכרי מדעתו של נכרי אבל לא מדעת ישראל ואסיקנא בגמ' דדוקא כשא"ל גוי הניחם ע"ג הסלע והפטר א"נ כשנטל הגוי ונתן ביד הא לא"ה אסור משום דאין שליחות לגוי ואשתכח דישראל קא שקיל רביתא התם ה"ט משום דמעיקרא לוה ישראל ראשון מעותיו של גוי הילכך עד דא"ל גוי הניחם והפטר או שנטלם ונתנם ביד שייך ישראל הראשון באותה מלוה ומעותיו נינהו אבל הכא שהגוי נתן בידו מעות להלוותן אע"ג דאין שליחות לגוי אפ"ה הני וווי דגוי נינהו ומש"ה שרי והכי איתא בתוספתא בהדיא בפ"ה דמכילתין דדוקא ישראל שלוה מעות מן הגוי ובקש להחזירם לו הוא דאסור אא"כ העמידו אצל הגוי אבל גוי שנתן מעות לישראל להלוותן בשבילו שרי וכדכתיבנא ומיהו אמרינן התם בתוספתא דדוקא כשנעשה ישראל לגוי אפטרופוס או סנטר דאית ליה קלא הא לא"ה אסור מפני מראית העין וכי אית לי' קלא נמי דאמרינן דשרי דוקא שאין ישראל חייב באחריותן של מעות אבל אם מתחייב באחריותן אסור והיינו דתניא התם זה הכלל כל שבאחריות ישראל אסור באחריות גוי מותר וכי אמרינן הכא אני הוא שעתיד ליפרע במי שתולה מעותיו בגוי דמשמע דאי הוי קושטא כדקאמר שרי כשלא קבל עליו אחריות עסקינן אבל בתוס' פי' תולה מעותיו בגוי כגון שא"ל ישראל חבירו לוה מעות מגוי בשמי והלך והביא לו מעות משל עצמו וא"ל משל גוי הם שלויתי ממנו בשמך.

ע"כ יכין רשע וילבש צדיק פי' אבל מכאן ואילך פי' באבק רבית אפי' רשע בעצמו ילבש דלכ"ע אבק רבית אינה יוצאה בדיינים וכן פירש הראב"ד ז"ל:

שם רבית קצוצה יוצאה בדיינים כתב הרשב"א ז"ל דלאו למימרא שב"ד יורדין לנכסיו ומחזירין ללוה דנהי דחיובא איכא גבי' לאהדורי שעבוד נכסי' ליכא וראיה לדבר מדתניא הניח להם אביהם מעות של רבית אעפ"י שהן יודעין שהן של רבית אין חייבין להחזיר אלא בדבר המסוים מפני כבוד אביהם ואלו בגזל מחייב כל זמן שהגזילה קיימת או שהניח להם אביהם אחריות נכסים אלא וודאי ליכא הכא שעבודא כלל אלא עשה בעלמא דוחי אחיך עמך כדאמרי' בסמוך ויוצאה בדיינין דקאמרי' היינו בכפי' שב"ד כופין אותו להחזיר כשאר מצות עשה שב"ד כופין אותו עלי' כראמרי' מרי בהכותב א"ל ר"פ לרב הונא לדידך דקאמרת פריעות ב"ח מצוה אמר לא בעינא למיעבד מצוה מאי א א"ל תניתוהו בד"א במצות ל"ת אבל במצות עשה כגון סוכה איני עושה ב"ד מכין אותו עד שתצא נפשו וה"נ דכוותי':

שם ר' יוחנן אמר אפי' רבית קצוצה אינו יוצאה בדיינין איכא מ"ד דלאו דווקא בדייני' אלא אפי' בא לצאת ידי שמים אינו בהשבון כלל דאסורא דעבד עבד ולית לי' תקנתא בחזרה ודייני' דנקט משום דר' אלעזר דאמר אפי' בדייני' יוצאה והראיה מדמקשינן עלי' דר' יוחנן הגזלנין ומלוה ברבית אעפ"י שגבו מחזירין ואם איתא מאי קושי' לימא מאי מחזירין בבא לצאת ידי שמים וכן מדמקשי' עלי' מדתניא הניח להם אביהם כו' הא אביהם חייב להחזיר ואם איתא דר"י מודה דבבא לצי"ש חייב מאי קושי' לישני לי' דאינהו אין חייבי' להחזיר הא אביהם חייב להחזיר בבא לצי"ש נמי כי אמרי' תנאי הוא מדתני' ר' נחמי' ור"א בן יעקב פוטרין כו' לאו דאמרי' להו קומו אהדרו מכלל דת"ק סבר לאו בני אהדורי נינהו וכר"י ואם איתא דר"י מודה רבא לצי"ש חייב לאהדורי ת"ק דר' נחמי' דמוקמי' כוותי' אמאי מחייב את המלוה ואת הערב הא בני אהדורי נינהו לצי"ש אלא מכל הני משמע דלר"י אפילו בבא לצי"ש פטור ולאו בהישבון הוא כלל והיינו דדרשי' למיתה ניתן ולא להשבון ואמרי' נמי מה שופכי דמים לא ניתן להשבון אף מלוה ברבית לא נתנו להשבון דאלמא מא מלוי ברבית לאו בני השבון נינהו כלל כשופכי דמים וא"ת א"כ מאי האי דאקשינן אי בשעשה תשובה מאי בעי גביה הא אמרי' דלר"י אפילו בבא לצי"ש פטור לאו קושי' הוא דבדבר מסויים הוא דמתמהינן מאי בעי גביה דנהי דמדינא לא מחייב אם איתא דעשה תשובה היכי לא מיהדר לי' והא זולא ביה מילתא ואי איהו לא חייש ליקריה אמאי חיישי בניה טפי מיני' דקא מחייבית להו להחזיר מפני כבוד אביהם וי"א דר"י מודה דחייב בידי שמים ודאי וכדמקשי' בהדי' אי בשעשה תשובה מאי בעי גביה והאי דלא שני לי' הא אביהם חייב ולהחזיר בבא לצי"ש משום דסתם חיוב בדיני אדם משמע והא דלא משני לי' באידך דגזלנין ומלוי ברבית דמחזירין בבא לצי"ש קאמר משום דכיון דקרי להו גזלנין משמע לי' שכשם שהגזלנין מחזירי' בדייני' אף מלוי ברבית כן וכן נמי היינו טעמא דת"ק דמחייב גזלנין ומלוי ברבית משום דקסבר לאו בני אהדורי נינהו משום דא דאע"ג שבאים לצי"ש חייבי' לאו משום עשה דוחי אחיך עמך הוא משום דא"כ אפילו בדייני' יוצאה וכדכתבי הילכך אין זה לאו שניתק לעשה אבל לעולם בבא לצי"ש חייב והכי מוכח בתוספתא דתניא התם המלוה את חבירו ברבית ועשה תשובה חייב להחזיר וההיא ע"כ כר"י דאי לר"א אפי' לא עשה תשובה נמי חייב אלא ש"מ דאפילו ר"י מודה דכל שעשה תשובה חייב להחזיר ואפשר דההיא ברייתא לא מתנייא בו ר' חייא מדלא מקשי בגמ' לר"א ולא לר"י וכתב הרשב"א ז"ל דלענין הלכה לא נפקא לי' מידי מהאי פלוגתא דכר"א קיי"ל דאמר ריבית קצוצה יוצאה בדייני' וכדאמר ר' ספרא בסמוך כל שבדיניהם וכו' רבית קצוצה וכדר"א:

ואני אומר דאע"ג דלגבי רבית קצוצה לא נפקא לן מידי לענין אבק ריבית נפקא לן דאבק רבי' לר"א כרבית קצוצה לר"י הילכך אי רבית קצוצה לר"י אינו מחזיר אפילו בא לצי"ש ה"נ באבק רבית לדידן:

תוכן העניינים

חידושי הרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה