אור ברסלב
חידושי הרן על בבא מציעא פרק ד - הזהב › דף נז:

חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ד - הזהב · דף נז:

דף נז.

בשלמא הדיוט זה חומר ול"ג ותו לא דהא איכא כל הני דמתניתין תשלומי כפל ופטור שבועה ותשלומין אלא גרסי' בשלמא הדיוט זה חומר כלומר דחידוש הוא שיהא הדיוט חמור מהקדש אלא הקדש זה חומר כלומר מה רבותא דינא הוא דלהוי הקדש חמור מהדיוט:

שם כגון שקבל עליו לספק סלתות מד' ועמדו משלש פירש"י דאילו בהדיוט כה"ג אסור שאין פוסקין על הפירות עד שיצא השער וא"ת ה"ד אי בשיש לו אפי' גבי הדיוט פוסקין אעפ"י שלא יצא השער ואי בשאין לו הדרה קושי' לדוכתא דהלא מעל גזבר שנתן לו מעות הקדש ולא חילל על שום דבר וי"ל דמשכחת כגון שיש לו מקצת מן הסלתות שיכול לחלל מעות של הקדש עליהם וא"ה גבי הדיוט כיון שאין לו כל מה שפסק עמו אסור ולדעת מי שאומר דכה"ג אפי' בהדיוט שרי כיון שיש לו מקצת דמי' דאמרינן בסוף איזהו נשך יש לו טפה לוה עליה כמה טיפין ולפ"ז הדרי' קושי' לדוכתי' מה ארי' הקדש אפי אפי' הדיוט כה"ג נמי שרי איכא למימר דלעולם בשיש לו כל מה שפסק ואפ"ה משכחת לה דבהדיוט אסור בההוא גוונא דאמרינן לקמן גבי פוסק עמו על הגדיש דאמר רב מחוסר שלש אינו פוסק א"נ לשמואל דאמר כל בידי שמים אפי' לאחת אינו פוסק ומ"מ איכא למידק דכל כה"ג אינו אלא ריבית דרבנן וקרא דאחיך ולא הקדש למעוטא ריבית דרבנן למה לי איכא למימר דר' אושעי' כגון קאמר וכיון דאשכח הך ברייתא דהמקבל עליו שהיה ריבית דרבנן מפרש לה בהך גוונא וממילא שמעינן דקרא אצטריך למעוטי הקדש מיירי במי שקיבל עליו לספק מאה לסלתות וכדי שירוויח לו הגזבר זמנו קבל עליו ליתן ב' סאין שזו ריבית גמורה היא אלא שהתורה התירה:

שם בונין בחול אח"כ מקדישין וא"ת והאיך הי' מחללין המעות אח"כ על הבנין הא אין הקדש מתחלל ע"ג קרקע כדילפינן לעיל מונתן הכסף וקם לו י"ל דשאני הכא דאי אמרת אין מחללין למעקר קיימא וכל העומד ליתלוש בתלוש דמי אפי' למ"ד בעלמא דתלוש ולבסוף חברו כמחובר דמי:

שם ורמינהו בני עיר ששלחו שקליהן יש שדקדקו מכאן דשומר של הקדש אין משביעין אותו אפי' שבועה שאינ' ברשותו דאם איתא מאי פירכא לי' מה נשבעין שאין ברשותן אלא ש"מ שאין משביעין אותם כלל וכלל:

שם אם משנתרמה תרומה נשבעי' לגזברים פרש"י אם כבר נתרמה תרומה כשבאין לדין נשבעים שלוחים לגזברי' שלא פשעו בהם שהם בעלי דין דכיון שתרמו הלישכה אין האחריות האבידה על הבעלים אלא על מקדיש כדאמרינן לקמן תורמין על האבוד ועל הגבוי פי' גבוי ביד שליח ועודו בידו ופי' אבד ששלח שקלו ואבד מיד שליח ואין הבעלים יודעין ולא הגזברים אבל בתוס' אמרו דאם איתא דאבד נאבד מיד שליח קאמר לא הוצרך לומר אח"כ דתורמין על הגבוי שאם על האבוד תורמין על הגבוי לכ"ש לפיכך פי' על האבוד שנאבד בלשכה שמשנתנו הבעלים לגזברים נפטרים ועל הגבוי שהוא ביד שליח עדיין אבל נאבד מידו בשעת תרומה אין תורמין עליו כלל וכי קתני אם נתרמה תרומה אנגנבה או שאבדה קאי וה"ק אם נתרמה תרומה קודם שאבדו נשבעין, לגזברים שכבר תרמו על הבעלים כיון שלא הי' אבוד באותה שעה דק"ל תורמין על הגבוי וזה עדיין היה ביד שליח כשנתרחה:

נח ע"א

השוכר את הפועל לשמור את הפרה פירש"י ז"ל דכולה ברייתא בהקדש היא ולהקדשות פריך ולא מחוור שבתוספתא היא שנוי עם דיני השומרים ולא גבי הקדשות כלל אלא כולן בשל חול נינהו ומזרעי' קא פריך דזרעים שהשריש משמע דהיינו קרקעות ולקרקעות פריך:

תוכן העניינים

חידושי הרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה