חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ד - הזהב · דף נה.
מה סוף הקדש מוסיף חומש פירש"י ז"ל דלסוף הקדש לא צריך קרא ואינו מחוור דא"כ מה פרכינן מה חזית דמדמית לי' לסוף הקדש נדיימוהו לתחילת הקדש דהא ע"כ קרא לאמצע הקדש אתא ואם אין ענין וכדכתיבנן אלא עיקרן של דברים כדפי' בתוס' דהכא ודאי למעוטא סוף הקדש מפדיון אתא ואשכחן סוף הקדש בר פדיון כגון עצים ואבנים המיוחדים לבדק הבית שאם מצא נאים מהם פודים ואינו מוסיף חומש בפדיונן ואנן הוא דגמרינן אמצע הקדש מסוף הקדש ומ"ה פריך מה חזית:
שם פרה זו תהא פרה של הקדש הקדישו אינו פדויה כך גי' הראב"ד ז"ל ופי' נהי דפרה זו נתפסת בקדושה אינו פדוי שאין פדיון אלא בדבר הנישום והנערך כדכתיב ופדה בערכך:
שם סיפא ואיצטרכא לי' ה' פרוטות הן נ"ל דהאי דתני לה הכא לאשמעינן דחמש פרוטות הן ולאו ו' ולמעוטא פרוטה מאונאה ומ"ה תני לה בפרקי' דהזהב והכי קי"ל דאין אונאה לפרוטות וכתב רש"י ז"ל אלא א"כ היא כבאיסר אבל רמב"ם ז"ל כתב פי"ב ה' מכירה שכל שהיא יתר מפרוטה חייב להחזיר:
יצאו אלו שאין גופן ממון ואין גופן קנויה מכאן למד ר"ת דמכירת שטרות דאורייתא מדאיצטריך למעוטינהו מאונאה ואי לא שייך בהו מכירה מדאורייתא לא הוי צריך למעוטינהו מאונאה ואין כן דעת הרי"ף ז"ל ואי מהא לא ארי' דקרא לאו לשטרות אתא דהא אצטריך למעוטא עבדים וקרקעות ואפ"ה נפקי שטרות מאונאה שהרי אין בכלל הכתוב אלא דבר דמטלטל וגופו קנויה ומכור אבל מידי אחרינא לא הילכך שטרות למכירה דרבנן כיון שאין גופן מכור וקנויה אין להם אונאה: