אור ברסלב
חידושי הרן על בבא מציעא פרק ד - הזהב › דף נג.

חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ד - הזהב · דף נג.

דף נב:

אסורים לזרים פי' בתוס' דבירושלמי אמרו מתניתן מסייע ליה לר"י ואסורים לזרים פתר לה בפחות מכשיעור כלומר ולהא איצטריך וא"ת הא נמי פשיטא דחצי שיעור אסור לר' יוחנן מן התורה כדאיתא בפרק בתרא דיומא ומ"ש תרומה ובכורים אפילו כל איסורין שבתורה נמי י"ל איצטרך משום דהתם מרבינן חצי שיעור מכל חלב וסד"א דדוקא דומיא דחלב דאסורו שוה בכל אבל תרומה ובכורים שאין איסורין שוה בכל אימא לא קמ"ל:

שם מש"כ במעשר שני דבטל ברוב פי' רש"י ז"ל דלא בעינן מאה ואחד נראה מדבריו דס' מיהא בעי ומאי ברוב ברביית ס' כשאר אסורין והרשב"א ז"ל הקשה דא"כ הל"ל מש"כ במעשר שני דבטל בס' דאלו ברוב כלומר ברביית שיעור אף תרומה ובכורים בטלים ברוב כלומר ברביית מאה וא' לפיכך פי' דברוב ממש קאמר כלומר חד בתרי ומכאן הכריע כדברי האומרים דיבש ביבש חד בתרי בטל ולפי זה כי אקשינן בפרק גיד הנשה עלה דמתניתן דתנן התם גיד שנתערב בין הגידים וחתיכה בין החתיכות וכו' וליבטל ברובא ברובא ממש קאמר כלומר חד בתרי וזה שלא כדברי קצת מפרשים שכתבו דאפילו יבש ביבש בעי ס' ושם יתבאר בס"ד:

שם ואם איתא לדחזקיה הוי דבר שיש לו מתירין וכו' פי' רש"י ז"ל בשלמא לדידן משכחת לה כשאין בו ש"פ דלאו בר פדייה הוא וכשנטמא דלאו בר אסוקי ומיכלא בירושלי' הוא אלא לחזקיה קשה ואינו מחוויר דאכתי לא הוה משמע לן דאיירי כשנטמא דלקמן הוא דמוקמינן ליה בהכי לפיכך פי' ר"ת ז"ל דלעולם בשלא נטמא וכ"ת א"כ ליסקיה וליכליה וה"ל דבר שיש לו מתירין ליתא דלא מקרי מתירין אלא כשהוא יכול להתירו בלא טורח גדול אבל כאן שיש טורח להעלותו עם תערובתו לאו מתירין מקרי ונפקא ממנה לקערה שנאסרה, מחמת בלע שנתערבה בין הקערות דלא קרינן לה דבר שיש לו מתירין אעפ"י שיש להם היתר בהגעלה והא דאקשינן לקמן וניהדר וניעלייה בירושלים דאלמא כל היכא דאיפשר למסקיה דבר שיש לו מתירין הוא ל"ק דהתם מ"ה מקשינן מדקתני שנכנס לירושלים ויצא משמע אפילו לא יצא אלא פסיעה אחת ובכה"ג מקשינן ליהדר וליעלייה שהרי אין טורח בהעלותו א"נ י"ל דמ"ה לא חשבי' יש לו מתירין מפני שיכול להעלותו משום דלא מקרי דבר שיש לו מתירין במידי דמחוסר מעשה אלא במידי דקאי להכי אבל מעשר שני לא קאי להעלותו לירושלים בעינה אלא לפדותו ולהעלות דמיו וכי אקשינן בסמוך ליהדר וליעלייה התם הוא שכיון שנכנס שם פעם אחת אין לו פדיון וע"כ לאסוקי קאי:

שם וניתי איסר דילמא אתי לאתויי פרוטות וא"ת א"כ בעלמא היאך מחללין על איסר נגזור דילמא אתי לאתויי פרוטות י"ל דלאו גזרה היא אלא ה"ק כיון דזמנין דאתי לאתויי פרוטות ניחא להו לרבנן דליבטיל ולא להחמיר עליה כדין דבר שיש לו מתירין כיון דזמנין דנפיק מיניה חורבה אבל ודאי לכתחלה מחללין על איסרין ולא גזרינן וכן נראים דברי רש"י ז"ל ומ"מ איכא למידק דהכא משמע דאין מחללין בפרוטות דהא אמר דחצי פרוטה לא תפסה וכיון שכן אם היה מחלל אפרוטות דילמא איכא חצי פרוטה יתר דא"א לצמצם ולא תפסה ונמצא אותו חצי פרוטה נאכל בחוץ בלא פדיון ואלו בריש פרקין משמע בהדיא דמחללין מעשר שני על פרוטות תירץ הרמב"ן ז"ל דהתם הוא במכוין להתפיס כל הפרוטות כלומר שיהו נתפסות כולן בקדושת מעשר ובכה"ג תפיס כוליה שאין אונאה בחלול אבל כשהוא מכוין להתפיס חצי פרוטה ושתהא חציה חולין בכה"ג הוא דאמרינן דלא תפסה:

תוכן העניינים

חידושי הרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה