אור ברסלב
חידושי הרן על בבא מציעא פרק ד - הזהב › דף נא:

חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ד - הזהב · דף נא:

דף נא.

ע"מ שאין בו אונאה ה"פ דכשהוא מתנה ואמר שאין לך עלי אונאה אינו עוקר דין תורה אלא מתנה הוא עמו שאותו דין אונאה שיש לו עליו שלא יתבענו ממנו והיינו לישנא דשאין לך עלי אבל באמר ע"מ שאין בו אונאה לאו כל הימנו שהרי התורה אמרה שיש, בו אונאה והוא בא לעקור ד"ת ודמיא האי מילתא למאי דאמרינן בפרק קמא דמכות ע"מ שלא תשמיטנו שביעית שביעית משמטתו לפי שבא לעקור דינא של שביעי ולאו כל הימנו אבל באומר שלא תשמטנו בשביעי' אינו אלא מתנה עם בעל חובו שיפקע לו אותו זכות שיש לו בשביעית והיינו דמדמינן להו התם בפ"ק דמכות ולא נתבררו דברי רש"י ז"ל בכאן.

וכתב הרמב"ן ז"ל דלהאי לישנא דרב ענן שמואל דאמר כר' יהודא ולא מצי אמר אנא דאמרינן אפילו לר"מ דאי טעמיה דשמואל משום מי יימר דעקר א"כ אפילו מ"מ שאין בו אונאה לימא דאין בו אונא' דמי יימר דעקר אלא דע"כ שמואל כר' יהודא ולא כר"מ דכל היכא דקא עקר לא שאני ליה בין ספק לודאי והיינו דאמר אביי בסמוך מחוורתא דרב כר"מ ושמואל כר' יהודא דנהי דאיצטריך ליה למימר רב כר' מאיר לפרוקי לקושין אכתי ה"מ אמר דשמואל ככ"ע וכדס"ד מעיקרא אלא דמהא דרב ענן דמפרש מיניה דמר שמואל הוא דקאמר הכי וכדכתי':

רבא אמר כאן בסתם כאן במפרש. לכאורה משמע דרבא אתי לפרוקי ברייתא כרב דלעולם רב דאמר אפי' כר' יהודא אלא דפלוגתייהו דרב ושמואל בסתם וס"ל לרב דבסתם אפילו ר' יהודה מודה דיש לו אונאה אבל במפרש לר' יהודא אין לו אונאה והיינו ברייתא ומיהו לא מחוויר דא"כ הך ברייתא דקתני בד"א בסתם הויא תיובתי' דשמואל לגמרי דהא ע"כ ר' יהודא הוא דלר"מ אפילו במפרש לא מהני דהא ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה מפרש הוא וכיון דר' יהודא היא ש"מ דמודה ר"י בסתם דיש לו אונאה ואי פלוגתייהו דרב ושמואל בסתם שמואל דאמר כמאן ומאי פירוקיה דרבא לתרוצי קמייתא לרב ותקשי הא לשמואל לפיכך פי' הרמב"ן ז"ל דרבא הכי קאמר לאו כדקס"ד עד השתא דפלוגתייהו בסתם הוא וכדקאמרינן אבל הכא מי יימר דקא עקר דליתא אלא רב הוא דאמר יש לו עליו אונאה בין בסתם. בין במפרש וכר"מ ולגבי מאי דאמר בסתם מצי אמר אנא דאמרי אפילו לר"י אבל שמואל דפליג עליה במפרש דוקא הוא דפליג אבל בסתם מודה הילכך בסתם בין ר"מ בין רב ושמואל כולהו מודה דיש לו אונאה אבל במפרש הוא דפליגי דרב אמר אפילו במפרש יש לו אונאה וכר"מ ושמואל אמר דבמפרש אין לו עליו אונאה וכר' יהודא והכי מוכח בפרק הכותב דאפילו במפרש ס"ל לרב דיש לו עליו אונאה דתנן התם הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך בחייך ובמותיך רשב"ג אומר אם מתה ירשנה מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל ואמר רב עלה הלכה כרשב"ג ולאו מטעמא ואמרינן מאי הלכה כרשב"ג ולא מטעמי' אילימא הלכה כרשב"ג דאם מתה ירשנה ולא מטעמי' דאלו רשב"ג סבר תנאי בטל ורב סבר תנאו קיים והא איתמר האומר לחבירו ע"מ שאין לך עלי אונאה אלמא דאפילו במפרש ס"ל לרב תנאי בטל דאלת"ה מאי קושי' דהא ההיא דהכותב לאשתו מפרש הוא אלא ע"כ כדכתיבנא דפלוגתייהו במפרש ור' כר"מ ושמואל כר"י:

הילכך לענין פסק הלכה קי"ל כר"י וכשמואל דקאי כותיה דקי"ל כשמואל בדיני הילכך ע"מ שאין לך עלי אונאה אי מפרש הוא דאמר יודע אני וכו' אין לו עליו אונאה אבל בסתם יש לו עליו אונאה וה"מ בע"מ שאין לך עלי אונאה אבל ע"מ שאין בו בין בסתם בין במפרש יש לו אונאה וכדמפרשא ליה לרב ענן משמיה דמר שמואל וכן פוסק הרי"ף ז"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפרק י"ג מהלכות אבידה וזה שלא כדברי הראב"ד ז"ל שכתב דכיון שעיקר מחלוקתם באונאה הוא ה"ל פלוגתא דאיסורא וקיי"ל כרב באיסורי:

ולענין פסק הלכה פסק הרי"ף כר"ש כו' ויש מי שחולק בזה ואמר דהכא רבא גרסי' דהוא רביה דאביי דהא בתר הכי מייתי' אוקמתי' דאביי ואלו הוי רבא הוי מקדמי ליה אביי מקמי' דהכי הוא אורחא דתלמודא משום דהוא קשיש מיניה הילכך נקטינן כאוקימתיה דאביי דהוא בתרא דאמר דלא דמי סלע לטלית וסתם מתניתין דטלית כ"ע היא אבל בסלע קי"ל כר' יהודא דאמר א' מכם דהפלה כמותו לגבי ר"מ ולגבי ר"ש וכדאיתא בהדיא בפ' מי שהוציאוהו ולזה מטין גדולי האחרונים ז"ל:

תוכן העניינים

חידושי הרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה