חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ד - הזהב · דף מט.
ודקאמרת למאי תפיס לזכרון דברים בעלמא וא"ת וכיון דאמרי' הכי אליבא דרב נימא ה"נ לר' יוחנן ומנ"ל דתנאי הוא דלמא רשב"ג סבר דאפי' כנגד כולו אינו משמט דכנגד כולו הוא קונה ור' יהודא הנשיא נמי הכי ס"ל דכנגד כולו הוא קונה אלא דהכא תפיס לי' לזכרון דברים בעלמא ליתא דבשלמא לרב דאמר כנגדו הוא קונה איכא למימר דלזכרון דברים בעלמא תפיס ליה שכיון שמשכון זה אינו נתפס אלא במקצת חובו איכא למימר שכשם שממון זה על אמונתו הלווהו ולא על המשכון אף כולו נמי לא על המשכון הלווהו כלל דלמה ישאל משכון יותר על חציו הא' מחציו השני אלא וודאי כלו על אמונתו הלוהו ומשכון זכרון דברים בעלמא תפוס מה שאין לומר כן אליבא דר' יוחנן דכיון דס"ל דעירבון כנגד כולו הוא קונה ואדם מקנה קרקע בערבון שאינו שוה אלא חציו מלוה נמי פעמים שהוא מלוה את חבירו על המשכון שאינו שוה אלא פלג חובו ותפיס לי' אכולה חובו אלא וודאי ר"י הנשיא לי' לי' דר' יוחנן:
דברים ר' יוחנן אמר יש בהם משום מחוסרי אמנה וקי"ל כוותי' ומיהו דוקא משום מחוסרי אמנה אבל מש"פ ליתנייהו וכדאמרי' לעיל דברים בלא מעות לא קאי באבל אמרו וכ' הרי"ף ז"ל בהלכות דאפי' דברים ומשכון נמי וראייתי' מהא דאמרי' בפ"ק דקידושין בני ר' הונ' זבין אמתי' כו' ואין זו ראיי' דהתם דיני' קאמר לי' דיכול לחזור בו אבל לעולם מקבל עליו מש"פ דהא לקמן בההא זוזי אחמרא והדר בי' משום דבעי מנסביה ולא אדכרו בי' בגמ' מ"ש פי' כלל ואעפ"י כן אמרו הגאונים ז"ל דמקבל לי' מ"ש ועוד דהתם בקדושין אמתא הואי וכמקרקע דמי' ואפשר דליכא מ"ש במקרקעי אבל יש לסמוך דברי הרי"ף מדאמרי' לעיל ואי אמרת מעות אינן קונות אמאי קאי באבל אלמא דליכא מי שפרע אלא במידי דמדאורייתא קני כגון מעות לר' יוחנן אבל במשכון וכיוצא בו דמדאורייתא לא קני ליכא מ"ש ואע"ג דאסיקנא דברים ומעות קאי באבל אמרו אפי' לר"ל דמעות אינן קונות מדאורייתא כלל אליבא דר"ל הוא דאמרי' הכי אבל לדידן ליכא מי שפרע אלא במידי דמדאורייתא קני וכדס"ד מעיקרא וכן מפורש בירושלמי במסכת שביעית:
ההיא שלא ידבר א' בפה וא' בלב האי פירוקא אפי' לר' יוחנן איצטרך דלדידי' נמי חסרון אמנה הוא דאיכא אבל עשה דאורייתא ליכא ואי קרא להכי אתי עשה נמי איכא ומ"ה הביא בהלכות פירוקי' דאביי דאלמא אפי' לר' יוחנן איצטרך ואפשר דמעיקרא נמי לתרווייהו פרכי':
אמר רב פפא מודי ר' יוחנן במתנה מועטת פי' וכל מכר נמי כמתנה מועטת דמי דהא סמכא דעתו וי"א דכיון שלא אמרה ר' יוחנן אלא במתנה מועטת במכר נמי לא אמרו אלא בשלא נשתנה השער אבל בנשתנה השער הרי זו כמתנה מרובה ולא סמכא דעתו ולפי זה הא דאמר לי' רב לרב כהנא אידך הוי להו דברים ודברים אין בהם משום מחוסרי אמנה לאו כשמעתי' בלחוד אורי לי' אלא ככ"ע אורי לי' והא דאמרי' עלה דאתמר ומייתי פלוגתא דרב ור' יוחנן לאו למימרא דבהא פליגי אלא משום דדמי' ליה אייתי לפלוגתייהו וכ"ד הר"ן הלוי ז"ל אבל הרשב"א ז"ל סובר דאפי' נשתנה השער אפילו דברים שיש בהם משום מחוסרי אמנה והא דאמרי' דבמתנה מרובה יכול לחזור בו פי' בירושלמי דדוקא באדם עשיר אבל בעני, עושה נדר וגרסי' התם רב מפקיד לשמעי' אי אמרי לך לגבר פלוני אי מסכן הוא הב ליה מיד ואי עתיר הוא אמליך ביה תנינות:
לא מבעיא ש"ש דלא הוי כו' וא"ת דהא אמרי' בפרק הזורק וכן לענין החוב קרוב למלוה פטר לוה ואוקימנא כגון דאמר לו זרוק לי חובי בתורת גיטי' והפטר טעמא דאמר ליה הא לאו הכי לא נפטר עד שיגיע לידו ומ"ש הכא לאו קושיא הוא דהתם היינו טעמא דכיון דהלואה היא מעות הללו של לוה הם ואינם יוצאים מרשותו עד שיבואו לרשות מלוה אבל הכא דקס"ד השתא דהני זוזי פקדון נינהו ביד מוכר כיון דא"ל תא שקול זוזיך דלא בעינא לאותיובי בשמירתן פטור דפקדון כל היכא דאיתא ברשותא דמרה איתה וראי' לדבר מדתנן בפ' אומנין דהאומנין ש"ש הם וכולן שאמר טול את שלך והבא מעות ש"ח ואמרינן בגמרא טול את שלך איצטרך לי' ס"ד אמינא, ש"ח נמי לא הוי קמ"ל פי' דה"א דכיון שאמר טול את שלך כאלו אמר אינו רוצה להתחייב עוד בשמירתו ופטור קמ"ל דלא משמע הכי אלא אינו תופסה על שכרו קאמר הא אי אמר בהדיא דלא בעי לאיחיובו בשמירתן מהני ולפ"ז הא דאמרינן בפ"ק דקדושין מי דמי התם בתורת פקדון אתי לידי סברא אי שדינא להו מחייבינן בהו לאו משום דדינא הכי הוא אלא דאיהי סברי וטעיא בהכי ואע"ג דבתר הכי פריך רב אחאי אטו כולהו נשי דינא גמירי דמשמע דקס"ד דמאי דסברן דינא הוא אקידושין הוא דפריך ולאו אפקדון. (ביאור הדברי' דתחלה סבר דבבא לידה בפקדון הוא דטעתי' וסבר' דאי שדינא מחייבת בה אבל בבא ליד' בתורת קדושי' אין לה מקום לטעותו הדר פריך עלה דדלמא גם בכה"ג טעת' וסברה וחייבו.) כדאיתא התם דוק ותשכח אבל ודאי קושטא דמילתא דבפקדון כל היכא דא"ל שקול זוזיך מפטר וה"מ בפקדון אבל בהלואה לא נפטר עד שיבואו לרשות מלוה וכמ"ש למעלה ומהו אפילו נתנם בע"כ של מלוה פטור דנתינה בע"כ שמה נתינה וראי' לדבר מדאמרי' בפרק מי שאחזו דאמר רבא מתקנתו של הילל נלמד נתינה בע"כ שמה נתינה וכו' איצטרך ליה. להלל לתקוני שלא בפני' אבל בפני' נתינה בע"כ שמה נתינה ואע"ג דאתקיף עליה ר' פפא לאמר דילמא אפילו בפניו נמי מדעתו אין שלא מדעתו לא לא שבקינין מאי דפשיטא ליה לרבא משום אתקפתי' דר' פפא דלא איתמר אלא דרך דחייה בעלמא וכ"כ רבינו האי גאון ז"ל בתשובה ועוד אפילו אם תמצא לומר דאידחי ליה דרבא מקמי אתקפתיה דר"פ התם הוא במתנה שלא נחלקו אלא בע"מ שתתני לי מאתים זוז אבל פריעה אפילו בע"כ מהני דמאי אית לי' למעבד מדתני בתוספתא בפרק הגוזל מי שבא בדרך והי' בידו מעות וראה אנס באה כנגדו ואמר ליה טול את אלו שאני חייב לך אם קבל עליו פטור ואם לאו חייב טעמא דראה אנס הא לאו הכי אעפ"י שלא קיבל עלי' פטור הוא:
אמר רב פפא א"ל רבינא דא"ל ההוא מרבנן כו' כלומר דלאו הכי הוי עובדא אלא כדמפרש ואזיל וכתב הרי"ף בהלכות לאפלוגי אלישנא קמא קא אתי ולומר דבההוא גונא לא הוי אמר רבא דאפילו ש' ח לא הוי דנהי דפקדון הכי הוי דינא וכדכתבינין לעיל הני זוזי דהלואה דמי דהא מצי לאפקינהו דלהכי יהבינן ניהליה ולא מפטר משום דא"ל שקול זוזך אבל לעולם הם ברשותו לאונסין עד שיקבל עליו מ"ש ומי שקיבל עליו תורת פקדון עליהם וכל היכא דאמר ליה שקול זוזיך דלא בעינין לאיחיובי בהו פטור מיהו הני מילי היכא דלא אפקינהו אבל אפקינהו אע"ג דקיבל עלי' מ"ש ואמר תא שקול דידך אחרינא ברשותי' קיימא לאונסין עד שיבואו ברשותו של מוכר וכ"כ הרשב"א ז"ל אבל בתוס' כתבו דלאו לאפלוגי אדינא דלעי' קאתי אלא מעשה שהי' קאמרינן לאשמועינן דכי א"ל הא ביתא קמך אפי' ש"ח לא הוי. אבל לעולם הני זוזי פקדון נינהו בידי' דמוכר ולא מחייב באונסין גמורין דידהו הלכך כי א"ל תא שקיל זוזיך מפטר כדין נפקד הרוצה להוציא פקדון מתחת ידו וכמו שכתבנו למעלה וראי' דלא מחייב באונסין מדפרכונין לעי' גבי נותנה לספר מעל והא בעי' ממשך התספורת ואי ס"ד מחייב באונסין מאי קושי' דהא אע"ג דלא נקנה משום דלא משך תספורת כיון דמצי לאשתמושי בהו ומחייב באונסין דידהו מעל כדאמרינן בפ' המפקיד לדידך דאמרת אפי' נאנסו מאי אריא הוציא אפי' לא הוציא נמי אלמא כל היכא דמחייב באונסין אע"פ שלא הוציא מעל אלא ודאי דאין חייב באונסין ומש"ה ק"ל כיון שלא משך אמאי מעל אבל הרמב"ן ז"ל כתב להעמיד דברי הגאונים ז"ל דהא לא קשיא דכי פרכי' והא בעי לממשך תספורת לר"ל הוא דפרכינן דלדידי' ודאי כיון דס"ל דמעות אינן קונות פקדון נינהו גבי אבל לר"י כיון דס"ל דמעות קונות מדאורייתא ומדינא קיימין ברשותי' לאונסין אע"ג דתקון רבנן דלא לקני היינו לענין שיכולין לחזור בהן כדי שלא יאמר נשרפו חטיך בעלי' אבל לענין אונסין כיון דמדאורייתא קיימי ברשותי' דמוכר לא תקון רבנן בהא מודי אלא אוקמי אדינא דאורייתא: