חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ד - הזהב · דף מד:
גמרא א"א פירא הוי ה"ל סאה בסאה ואסור איכא למידק לפי מאי שכתבנו במשנתינו דאי אמרינן דהבא הוי מדאמרינן לקמן תסתיים דר' יוחנן הוא דאמר אין מחללין דאמר ר' יוחנן אסור ללות דינר בדינר כלומר כיון דלגבי נפשי' פירא הוי לגבי מטלטלי' נמי פירא הוי וכיון שכן אנן דאמרי' דלגבי מטלטלי' טבעא הוי ע"כ דלגבי נפשי' נמי טבעא הוי הלכך בדין הוא דלישלם לי' דינרין טבין וטקלין אע"ג דלגבי כספא פירא הוי י"ל דהשתא סמיך אמסקנא דשמעתין דאמרינן דאסור ללות דינר בדינר אלא א"כ הוא טבעא לכל מיני כדינר של כסף דלגבי מטלטלין ולגבי דנפשי' טבעא הוי כיון דלגבי כספא פירא הוי אסור וכמו שנכתוב לפנינו:
לא רב דינרי הוי לי' וכיון דהוי לי' נעשה כאומר הלויני עד שיבוא בני וכו' וא"ת מהאי קא מבעיא לי' לרב הא מתניתין הוא בפ' איזהו נשך אבל אומר לו הלויני עד שיבוא בני או עד שאמצא מפתח י"ל התם הוא דאמר בהדי' אבל הכא נעשה כאומר קאמר:
אלא א"א פירא משער תנא במידי דאייקור וזול וא"ת ואלא מאי דהבא טבעא וכספי פירא א"כ היכי משער תנא בכספא כלל דקתני איסר א' מכ"ד בדינר של כסף והא כיון דכספא פירא לא קיץ ולא יוקר וזול י"ל דהוא לא משער בי' אלא היכא דקיץ וה"ק איסר אחד מכ"ד בדינר של כסף אחד מעשרים וחמשה בדינר של זהב:
חד אמר מחלוקת בסלעין על דונרין דב"ש סברי כספא טבעא פירא וכו' וא"ת והיכי סבירא לן הכי א"כ קמו להו ב"ש כזקנותו של ר' וב"ה כילדותו והיכי מוקמינן לי' לב"ה דלא כהילכתא י"ל דהך משנה דמעשר נשנית בילדותו דר' ומ"ה אוקי לב"ה כסברא דילי' ובזקנותו דהדר בי' ה"נ איבעי לן לאפוכי מתניתין דמעשר דב"ה לדב"ש אלא דמשנה לא זזה ממקומה:
אבל פירות על דינרין ד"ה מחללין כלומר דאע"ג דס"ל לב"ש דדהבא לגבי כספא פירא הוי לגבי פירא טבעא הוי וזה על דרך שכתבנו במשנתינו דב"ש דהכא היינו כזקנותו דר' ומיהו מ"ד אף בפירות על דינרין מחלוקת משמע לכאורה דפליג אהך סברא וס"ל דדהבא אפי' לגבי פירא פירי הוי וא"ה לענין דינא ל"ק כלל דהא אסיקנא דר' יוחנן הוא דאמר מחללין וקיי"ל כר"י לגבי ר"ל ועוד כתב הרמב"ן ז"ל דאפי' מ"ד בפירות על דינרין מחלוקת דווקא לענין חלול הוא דאמר הכי כיון שבסוף הוא צריך לחלל דינרי זהב על כסף שאין, מוצא אדם ליקח צרכיו בהזהב אף מעכשיו אנו רואים אותו כפירא כיון שהוא עתיד להיות פירא לענין כספא אבל לענין מקח וממכר דהבא לגבי פירא טבעא הוי והיינו טעמא דלא מדמי זהב לב"ש לכסף לב"ה דהתם מ"ה מחללין פירות עליו אע"ג דאינהו סברי דכספא לגבי דהבא פירא הוי משום דכיון דלגבי פירא טבעא הוי ושוב אין אנו צריכי' לחלל כסף על זהב מחללינן אבל זהב לב"ה אע"ג דלגבי פירא טבעא הוי כיון שסופו לעשות פירא לגבי כספי לא מחללינן: