חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ג - המפקיד · דף לט:
תילתא יהבינן לי' לינוקא וכו' ואידך דנקא מוקמינן אפטרופא לינוקא וא"ת תילתא דינוקא נמי לוקי אפטרופא דהא בעלמא מוקמינן אפטרופא לינוקא וי"ל דמיירי בקטן שהוא יודע לפקח בנכסין ומ"ה מאי דהוי דידיה יהבינן לי' אבל אין מוסרין נכסים אחרים לשום קטן בעולם:
אמר לי' שפיר קאמר לך דכתיב ויכר יוסף וכו' ותימא למה לי האי טעמא בלאו הכי נמי כיון דאמר לי' לא ידענא לך פטור דה"ל כמנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור וי"ל שכיון שהיה מארי בר איסק זה גברא אלימא ורמאי אלו הי' בדבר צד חשש רמאות לא היה מאמינו לפיכך קאמר שאין בזה רמאות שאפשר שאינו מכירו. ולא שהיה מודה מארי שה"ל אח בעולם אלא שאין מכירו אם הוא זה דהא קאמרינן בסמוך אבל הכא מי ידע דניחול אלמא לא הי' אומר שיש לו אח כלל אלא שזה האח היה טוען שהיה מכירו שראוהו בעודו קטן וא"ל רב חסדא אפי' לדבריך אפשר שאינו מכירך עכשיו שבאת בחתימת זקן:
אמר ליה זיל אייתי סהדי דלאו אחיך הוא לאו למימר שהצריכו להביא עדים מן השוק שיעידו דלאו אחיו הוא דאע"ג דאילמא הוא לא משמע דקנסינן כולי האי אלא ה"ק לו שיביא אותם העדים שזה אומר שיש לו ויבואו ויעידו אם הוא אחיו אם לאו ואיכא נסחי דגרסי זיל אייתינהו א"ל שפיר קאמר לך:
דתנן הניח בנים וכו' וכן אמר רבה השביח לאמצע כך היא הגרסא בכל הספרים ורש"י ז"ל דחאה כמו שכתוב בפירושיו וכתב דאי גרסינן לה רב גרסינן שהיה רבו של רב חסדא ולא ראייה מייתי למתניתין אלא משום דהתם פ' מי שמת איכא מאן דאמר דכי תנן השביחו לאמצע דוקא כשהשביחו נכסים מחמת נכסים אבל השביחו נכסים מחמת עצמן השביחו לעצמן ופי' רש"י ז"ל מחמת עצמן מחמת טרחן של משביחין ואליבא דמ"ד הכי לא ה"ל למארי למפלוג בהדי בפרדסי ובוסתני דשקל שהרי נכסים אלו מחמת טרחו השביחו ומ"ה מייתי ראיה מדרב דסבר דאפי' בכה"ג דהשביחו מחמת עצמן השביחו לאמצע ואין פירושו מחוור דהא אמרינן א"ל אביי ואם איתא כפירש"י הא אביי לא הוה שכיח קמייהו דרב חסדא ורב הונא אלא רבה גרסינן כמו שכתב בספרים ולאו דמייתי מינה ראייה לעובדא דרב חסדא כלל אלא ה"ק דהאי עובדא נמי אתיא קמי' דרבה ואמר דהשביחו לאמצע כותיה דרב חסדא והיינו דאמר לי' אביי דהוה שכיח קמי'. וכן מה שפי' רש"י ז"ל דהכא ס"ל דאם השביחו מחמת עצמן נמי השביחו לאמצע ליתא דהתם בפ' מי שמת אתמר בהדיא דהיכא דהשביחו מחמת עצמן השביחו לעצמן וליכא דפליג בה כלל אלא הא דא"ל הכא דלפלוג לי' מפרדסי ובוסתני דשתל משום דהני פרדסי ובוסתני לא שתל להו מארי בר איסק גופיה אלא ששכר פועלים מממון האב שידוע היה שלא הי' לו למארי נכסים מחמת עצמו כלל אלא ממה שהניח לו אביו קנה והשביח ובכה"ג ה"ל השביחו נכסים מחמת נכסים דהשביחו לאמצע וא"ל אביי מי דמי התם ידע וקא מחיל הכא מי ידע דניחול פי' אעפ"י שזה לא טרח בהן בגופן ולא הוציא עליהן משלו כיון שלא ידע שהיה לו אח על דעת עצמו עשה וה"ל כאלו אמר בב"ד ראו מה שהניח אבא לעצמי אני משביח דהשביח לעצמו כדאיתא בפ' מי שמת אפי' היכא שהשביחו נכסים מחמת נכסים ואעפ"י שמארי זה לא התנה כן בפי' כיון דאומדן דעתא הוא שעל דעת עצמו עשה ה"ל כאלו התנה וכדאמרינן התם גבי רב ספרא דאשבח נכסי דאבוה שאעפ"י שלא אמר כלום בב"ד השביחו לעצמן משום דאומדן דעתא הוא דרב ספרא דגברא רבה הוא לא שביק גרסי וטרח לאחריני ה"נ על דעת עצמו עשה בודאי כיון שהיה סבור שלא היה לו אח ואמר לי' רב אמי גדולה מזו אמרו שמין לו כאריס כלומר מפני שירד לו מפני ספק זכות שיש לו עליו זה שעשה לדעת עצמו וכסבור ודאי שהוא שלו לכ"ש וא"ל רב חסדא דלא היא דהתם היינו טעמא לפי שהוא יודע שקרקע זו של אחר הוא וברשות נחית כלומר דחשבינן לי' כאלו ברשות בעל הקרקע נחית על דעת שיטול האריס שהרי ב"ד אמרו לו שיטול על דעת כן ולפיכך אף כשירד מעצמו נוטל כאריס אבל כאן לא ירד ברשות בעל הקרקע שהרי לא ידע שיש לו אח ואף ב"ד אין יכולים לומר שיטול כאריס שאף הן אין יודעין בדבר כלום ועוד שאפי' היו יודעין הדבר לא היו אומרין כן דקטן הוי ואין מורידין קרוב לנכסי קטן הלכך כיון שמארי זה ירד בקרקע בחזקת שהוא שלו ונמצאת שאינה שלו אינו נוטל כאריס שכך הוא הדין בכל יורדין שלא על דעת להשתלם מבעל הקרקע וראיה לדבר מדאמרינן בפ"ק גבי נמצאת שדה שאינו שלו שאין הלוקח נוטל מנגזל אלא הוצאה שעור שבח בלבד וכיון שלא הוציא משלו כלום ואף בגופו לא טרח כמו שפרשנו למעלה אינו בדין שיטול כלום ואהדרוה לקמיה דר' אמי ואמר לא סיימוה קמיה דקטן הוא משמע דלא הדר בי' ר' אמי אלא מהאי טעמא בתרא דקטן הוא הא אי הוה גדול משמע דשיימינן ליה כאריס ולא חיישינן לטעמא קמא דלא ברשות קא נחית וכ"כ הרי"ף ז"ל דגדול ולא ידע לי' שיימינן ליה כאריס וטעמא דמלתא דאע"ג דבעלמא היורד לתוך שדה חבירו וכסבור שלו היא אין לו אלא הוצאה בלבד וכמו שכתבנו למעלה שאני הכא משו' דכיון דאית לי' חולקא בגופא דארעא חשבינן לי' כיורד ברשות ועוד דמסתמא ניחא לי' להאי אח שהוא במדינת הים שישתדל אחיו בנכסים וישביח אותם וה"ל כיורד ברשות שנוטל כאריס ונראה. עוד מדברי הרי"ף ז"ל דאביי נמי ס"ל דגדול הוי כר' אמי וכיון שכן דקאמר הכא מי ידע דניחול דאלמא אי הוה ידע אמרינן דמחיל שמעינן מינה דכי תנן במתניתין השביחו לאמצע לאו דוקא בגדולים וקטנים אלא אפילו גדולים וגדולים השביחו לאמצע וא"ת והא אמרינן בפ' חזקת דשותף כיורד ברשות דמי לומר שנוטל בשדה שאינה עשויה ליטע אלמא אע"ג דידע לי' נוטל כאריס וי"ל התם הוא בשותפין שנשתתפו לדעת דמשמע דניחא להו לכל חד במאי דעביד חברו אבל הכא שלא נשתתפו לדעת מי יימר שיתרצה אחיו בהוצאתו של זה כלל הילכך כיון שהוציא סתם ולא אמר בב"ד שלעצמו היה משביח משמע ודאי דאחולי אחיל גבי'.
נמצא פסקן של דברים דקטן בין ידע לי' בין לא ידע לי' השביח לאמצע אבל גדול אי ידע לי' השביח לאמצע ואי לא ידע לי' שמין לו כאריס אבל הראב"ד ז"ל סובר דכי תנן השביח לאמצע דוקא בגדולים וקטנים דמחלי גדולים לגבי קטנים אבל בגדולים וגדולים לא השביחו לאמצע וכל היכא דאמרינן השביח לאמצע דוקא בשלא הוציא בה או טורח בה הא הוציא בה או שטרח בה נוטל הוצאה ושכר טרחו בין דידע בין דלא ידע שאין לך יורד לנכסי חבירו שלא יטול הוצאה שעור שבח ואפי' יורד שלא בדין כגון קרוב לנכסי קטן ויורד לנכסי נטושין וכיוצא בו: