אור ברסלב
חידושי הרן על בבא מציעא פרק ב - אלו מציאות › דף ל.

חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ב - אלו מציאות · דף ל.

דף כט:

איבעי' להו לצרכו ולצרכה מהו וא"ת תפשוט לי' ממתניתין דתנן כלי כסף וכלי נחושת משתמש בהן לצרכן אלמא לצרכו ולצרכן שרי י"ל דהתם היינו טעמא שאם לא הי' משתמש בהן הי' מעלין חלודה והי' צריך טורח הרבה להסירה וכיון דלא הטריחו באבדה יותר מדאי התירו לו תשמיש אבל הכא דשטיח' בעלמא היא אפשר דלא התירו אלא לצרכה בלבד אבל לצרכו ולצרכה לא ואע"ג דלעיל גבי ס"ת אמרינן גוללו וקורא בו מצוה שאני דאנן סהדי דבכי האי גונא ניחא לי':

הכניסה לרבקה פירש"י ז"ל ור"ח בעגלה ערופה היינו דמייתינן עלה הא דרב פפא כתיב עבד וקרי עובד וההיא בעגלה ערופה הוא דכתיב והא דמתני' עלה ההיא דשכן עלי' עוף דההיא ודאי בפרה אדומה היא שנוי דאילו בעגלה ערופה אפי' עלה עלי' זכר כשרה דלא ניחא להו לבעלים משום דלא מקבלא זכר דהא לר' אליעזר בת שנתה היא ואפי' לרבנן דאמרי' בת שתי שנים לא מקבלה זכר כדאיתא פרק אין מעמידין ובבכורות הא לא קשיא דעגלה ערופה למדה היא מפרה אדומה בפרק בתרא דסוטה מגזירת שוה דעול עול ול"ג הא לא דמיא אלא לסיפא אלא ה"ג הא לא דמיא אלא להאי ואחרים פרשו' בפרה אדומה ובוודאי בתו' וכי פרה אדומה מתנייא וההיא דשכן עלי' עוף סיפא דההיא היא וה"ג הא לא דמיא אלא לסיפא ודמייתא עלה דרב פפא משום דפרה ועגלה ערופה למד זו מזו בג"ש כדאמרן.

ופי' לרבקה פי' רש"י שקושרין ב' ג' פרות לדישה וכיוצא בו בפ' ב' דערובין וביניהם כמלא ב' רבקות של ג' פרות ופי' הענין שהכניסה זו עמהן כדי שתניק היא דשה מעצמה אבל ר"ח ז"ל פי' לשון כעגלי מרבק כלומר לפטמה והיינו דלא ניחא לי' בדישה שהוא מכניסה לפטמה ודישתה מכחישה:

עלה עלי' זכר פסולה וא"ת אמאי הא כיון דפסלת לה לא ניחא לי' דמשום הנאה פורתא לא מפסיד טובא כדאמרינן פ' אין מעמידין וי"ל שכיון שהמעשה מצד עצמו ניחא לי' אין לנו להכשירה מצד פסולה סבת הכשרה וא"א ועוד שאם תכשירנה ודאי ניחא לי':

קרא למאי אתא אילימא לכהן והיא בבית הקברות פשיטא עשה ולא תעשה הוא ואין עשה דוחה את ל"ת ועשה כך היא הגרסא בהל' הרי"ף ופי' רש"י ז"ל. והקשו הם ז"ל השבת אבידה נמי עשה ול"ת הוא ותרצו דהא לא חשיב לי' ללאו שבו משום דעשה הוא דקאי דחי אבל לאו אין דוחה הילכך לגבי הדוחים לא מיחשב לאו כלל אבל לקמן גבי אמר לי' אביו אל תחזיר דלאו שבו נדחה חשיבה לי' וכדאמר בההיא טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמרו הל"ה ה"א נציית לי' אמאי עשה ולא תעשה הוא וא"ת היכי הוי השבת אבדת עשה והא כל שלא נטלה כזו שהיא בבית הקברות לא עבר עשה כלל אלא אלאו דלא תוכל להתעלם כדאמרינן לעיל המתין לה עד שנתיאשו הבעלים ונטלה אינו עובר אלא אלאו דלא תוכל להתעלם דעשה דהשב תשיבם לא חייל אלא על מי שנטלה שיחזירנו אבל מי שלא נטלה אינו עובר עשה כלל וכן נמי הא דאמרי' לקמן דהשבת אבדה עשה ול"ת היא היכא משכחת לה אי בשנטלה משום השב תשיבם הוא עובר אי בשהעלים עינו ולא נטלה כלל משום לא תוכל להתעלם בלבד הוא עובר והרמב"ן ז"ל תירץ דברי רחוקים ואע"פ שגדולים האחרונים סמכו עליו אין דעתי נוח מהם לפי שהם הוצרכו לדחוק משום דס"ל שהרואה אבדה ואינו מחזיר' והולך לו אינו עובר אעשה דהשב תשיבם אלא משום לא תוכל להתעלם בלבד וכדמוכח' האי דלעיל לכאורה ואני איני אומר כן אלא כל הרואה אבידה והולך לו עובר הוא בעשה ול"ת וכי אמרינן לעיל בהמתין לה אחר שנתיאשו הבעלים ונוטלה דאינו עובר אלא משום לא תוכל להתעלם בלבד התם היינו טעמא לפי שהמתין לה ולא הניחה באבידתה ועדין הי' יכול להשיבה ולקיים עשה בודאי הרואה אבדה ולא נטלת מיד דכיון ששמר אותה לא עבר אלא כשלא נטלה והלך לו וכשנתיאשו הבעלים ממנה מחמת הבעלים הוא שנתבטל עשה זו ולא מחמתו של מוצא זה והרי הוא לענין זה כאלו נטלה להחזירה ואמרו בעליה אי אפשי בה שאעפ"י שלא נתקיים עשה שבה מ"מ לא נתבטל אבל הרואה אבדה והניחה באבידתה והלך לו מיד בטלו שאל"ת כן אלא שאין עשה של השב תשיבם בא אלא למי שנטלה שיחזירנה נטלה לפני יאוש ע"מ לגוזלה האיך הוא עובר בכולן ועל אי זה צד אתה מחייבו משום השב תשיבם וא"ת מפני שלא נטלה כדי להחזירה והרי אתה אומר שמי שאינו נוטל אבדה אינו עובר בעשה כלל וא"ת מפני שלא החזירה לאחר שנטלה והרי זה לגוזלה נטלה והשב תשיבם ליתי' בגזלה אלא באבידה ועוד דעובר בכלן בשעת שנטלה משמע דהכי הוא בלאווין דלא תגזול ולא תוכל להתעלם ולדבריך אינו עובר משום השב תשיבם אלא מחויב הוא בהשב תשיבם אלא כך הוא עיקרן של דברים שכל מי שרואה אבדה ומניח אותה באבידתה הרי הוא עובר בלאו ועשה ולפיכך נטלה ע"מ לגזלה אף משום השב תשיבם הוא עובר שהרי הניחה באבידתה ולא עוד אלא שתפקיע מבעליה לגמרי אבל המתין לה עד לאחר שנתיאשו הבעלי' ונטלה אעפ"י שלא קיים עשה שבה לאלתר מ"מ לא בטלו ומחמת בעלי' הוא שנתבטל שנתייאשו ממנה ואפ"ה משום לא תוכל להתעלם הוא עובר שהרי העלים עיניו שלא ליטלה כדי שלא יזכו בה בעלים:

נמצאת אתה למד שכל מי שרואה אבידה ולא החזירה והלך לו עובר על עשה ועל לא תעשה ונתקיימו סוגית אלו בפשט' ומשמע כנ"ל וכ"ד הרמב"ם ז"ל בפ' י"א מהל' גזילה ואבידה הרואה אבידת ישראל ונתעלם ממנה והניחה עובר בלא תעשה שנאמר וכו' וביטל מצות עשה וכו' וא"ת למה לי' למימר משום דהאי עשה והאי עשה ול"ת אפי' ליכא גבי טומאה אלא לאו גרידא היכי דחי לי' עשה דאבידה והא קי"ל אימור דאמרינן אתי עשי ודחי ל"ת ה"מ כגון מילה בצרעת וסדין בציצית דבעידנא דקא מעקר לאו קא מקיים לעשה אבל הכא אפי' עומדת על פתח בית הקברות כי מטמא עבר לי' ללאו ולא מקיים לי' לעשה עד דמהדר לי' למרא וי"א דלרוחא דמלתא מקשינן לי' ואיני אומר כן. אלא כה"ג בעידנא דקא מעקר מקיים לי' מקרייא דלא ממעטינן מהאי כללא אלא כי ההיא דאמרינן פר' ר' אליעזר דמילה ויקוץ בהרתו ויעבוד שבשעה שקוצץ בהרתו אינו מתעסק בגוף המצוה דהיינו עבודה אלא במכשירי' אבל הכא מעידנא דקא מעקר לי' ללאו מקיים לי' לעשה דהא מתעסק הוא בגוף המצוה ואעפ"י שלא גמרה מיד מה בכך והא מילה בצרעת כיוצא בה היא שמשעה שמל קוצץ בהרתו ומצות מילה לא נגמרה עד דפרעי דקי"ל מל ולא פרע כאלו לא מל ואיכא נוסחי אחרינא דמפקי לן מכל הך שקלי וטריא וגרסי' הכי פשיטא מי דחינן איסור מקמי ממונא ולרוחא דמלתא מקשו לומר דאפי' ליכא גבי טומאה אלא ל"ת לבד אין ראוי שידחו מפני עשה דהשבת אבדה דהשבת אבידה ממונא הוא ואי בעל אבידה אמר לא בעינא מי מחייב לאהדורי השתא נמי לא מהדר דלא אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת כגון מילה בצרעת דלא אפשר דלא לקיומי לעשה אבל הכא אי אמר לא בעינא מי איתי' לעשה כלל וכ"ש הכא דבשלו אינו מחזיר ואינו רשאי דאינו מחזיר בשל אחרים כ"פ הרמב"ן ז"ל:

תוכן העניינים

חידושי הרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה