חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ב - אלו מציאות · דף כט.
עד כאן לא פליגי אלא בנשתמש בין לאו דוקא כשנשתמש בהן דא"כ לא הוי פליג ר"ע לומר דאין חייב באחריות דהא איהו הוא דאמר לקמן פ' המפקיד דשולח יד בפקדון חייב ואפי' אהדורי בעין בעי דעת בעלים אלא ה"פ ע"כ לא פליג אלא משום שכר שמוש דר"ע דאמר לא ישתמש פטור ולר"ט דאמר ישתמש חייב באחריות אע"פ שלא נשתמש וכ"פ רש"י וקשה דאיפסיקא הלכתא בהדי' כר' טרפון וא"כ במעות אבדה חייב באחריות כשואל אע"ג שלא נשתמש אלמה תנן בפרק המפקיד מעות אצל שולחני אם צרורין לא ישתמש בהן מותרין ישתמש בהן לפי' אם אבדו חייב באחריותן ואמרינן עלה בגמרא דדוקא אבדו אבל נאנסו לא אא"כ נשתמש בהן אלמא דאע"ג דיכול להשתמש בהן לא חשבינן לי' כשואל אא"כ נשתמש ומ"ש הכא תי' רבי' אפרים דשאני הכא דכבר הי' שומר שכר כר' יוסף משום פרוטה דרב יוסף דאמרינן בעלמא דאי מתרמי' לי' עניא פטור מליתיב לי' פרוטה הילכך משום דיכול להשתמש בהן מסקי' ליה דרגא ועבדינן לי' כשואל אבל התם אם לא הי' מותר להשתמש בהן לא הוי אלא שומר חנם הילכך אפי' מסקי' לי' דרגא לא הווי אלא ש"ש ול"נ דאי משום שכר שימוש אינו אלא שומר שכר כי ההיא דהתם כי הוי מעיקרא ש"ש אמאי עבדת לי' שואל שהרי לא נתחדש כאן דבר אלא שנתרבה שכרו ובש"ש לא שני לן בין שכר מרובה לשכר מועט ותו ק"ל דא"כ קם לי' רב יוסף כר"ט ורבה דאמר ש"ח דלא כותי' וא"כ הוי לן לאוקמא פלוגתא דרבה ורב יוסף כתנאי דמתניתן דרבה ע"כ כר"ע ס"ל דלא כר"ט ורב יוסף כר"ט ומצי אמר אנא דאמרי אפי' כר"עק וכה"ג הוה לתלמודא לפרש כיון דפלוגתייהו דרבה ורב יוסף בפלוגתייהו דמתניתין שייכא (ושמעתי מקשי' שדברי הר"ן אלו צ"ע דהא ר"י מוקי פלוגתיי' דר"ט ור"ע דבגניבה ואבידה לכ"ע חייב משום פרוטה דר"י ופלוגתייהו רק באונסי' דלר"ט כיון דכבר היה שומר שכר מדין שומר אבידה משום הכי מהנאות שימוש נעשה שואל. ורבה סבירא לי' באמת דלר"ט הוי רק ש"ש משום הנאת שימוש כיון דבלאו הכי הי' רק ש"ח מסקי' לי' משום הנאת שימוש חד דרגא והוי ש"ש ולרע"ק הוי רק ש"ח וא"כ ר"י ורבה ל"ד לתנאי דמתני' וצע"ג).
לפיכך נ"ל דר"ט אפי' ס"ל כרבה דאמר ש"ח הכא שואל הוי ולא תקשה לן ההיא דפרק המפקיד דהתם היינו טעמא שאין נעשה שואל ולזה בע"כ וכיון שכן שולחני זה שהופקד אצלו מעות מותרים דע"כ ש"ש הוי שהרי מקבל שכר בשמריהן דהיינו ההיא הנאה שאם רצה משתמש בהן מאן אמר לך שדעתו ללות שאתה עושה אותו כלוה מעכשיו דילמא אין דעתו ללותן שמא יבא מפקיד ליטלן הימנו בשעת שאין מעות מצויות אצלו ובדעתו להחזירן למפקיד כדי שיצא מחיוב גניבה ואבדה כיון שמרצונו הוא תלוי להחזירן כל שעה שירצה אבל מעות אבדה שאין הדבר תלוי בו להחזירן שהרי אינו יודע בעליהם שמו חכמים דעתן של בני אדם שכל אדם רוצה ללות' ולהתחייב באונסי' ולא להעמידן בעין לעולם ושיהי' חייב בהן בגניבה ואבידה כנ"ל: