אור ברסלב
חידושי הרן על בבא מציעא פרק ב - אלו מציאות › דף כו:

חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ב - אלו מציאות · דף כו:

דף כו.

ראה סלע שנפלה מב' חייב להכריז משום דלא מיאש מימר אמר אמינא לי את שקלת' וכו' כתוב במקצת פי' רש"י דנקיט לי' בדינא ומשבע לי' שבועת היסת אבל בג' מיאש לפי שאינו יכול להשביע' היסת בשמא שאין לך נשבע בשמא אלא אותן ששנינו בפ' כל הנשבעין אלו נשבעין שלא בטענה וכן כתב תוספת בשם רש"י ז"ל ולפ"ז יש לדקדק מכאן שמשביעין היסת בשטענה קרובה לברי' אעפ"י שאינו בריא גמור כי הכא דסלע שנפלה מב' אבל בשמא גמור דומיא דג' אין נשבעין ומיהו בתוס' הקשו עליו דהא רב נחמן להעמיד דברי בר קפרא בא דאוקי לה כגון שעשאו פונדק לג' בני אדם ובימי בר קפרא עדין לא נתקנה שבועות היסת לכך פיר' נקטינה ליה בדינא והוא לא מעיז בפניו לכופרה:

ואע"ג דאהדרי' לבתר יאוש מתנה בעלמא הוא דקא יהיב ליה וכו' לשון זה כתוב בנסחאות ובפי' ר"ח ובהל' הרי"ף והרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' גזילה ואבידה וק' טובא היכא אפשר דאע"ג דאהדרי' עבר משום לא תגזול הא לאו דגזלה ניתק לעשה הוא כדאיתא פ' שלוח הקן וכן נמי עשה דהשיב תשיבם איתי' לעולם דהא כי אתא לידי' באיסורא אתא לידי' ומחייב לאהדורי ונאמרו בתירוץ קושי' זו סברות רבות שאינם עולות כלל.

והרמב"ן ז"ל תי' דאע"ג דלאו דגזילה ניתק לעשה הוא ה"מ גזילה גרידא שלעולם אינה ניקנית כ"כ שלא יהי' מחויב בהשבת דמי' הילכך כי מחזיר דמים או גזלה מקיים לי' לעשה ומנתק לאו אבל הכא דין אבידה פתו' בי' דאבידה היא ואבידה לאחר יאוש ניקנית לגמרי שאין המוציא מחוייב לא בהשבתה ולא בהשבת דמי' הילכך כי אהדרי' מתנה היא וכ"ת א"כ נהוי כאבידה דאתאי לידי' קודם יאוש דלעולם אינה ניקנית ביאוש כדאיתא בריש פירק' ומחיי' לאהדורה בעינה לית' דהיינו דוקא כשנטלה מתחילה ע"מ להחזיר דכיון ן דנעשית שומר של בעלים הוה לה אבידה זו כאלו הוא ברשות בעלים לגמרי ומ"ה יאוש הבא אח"כ אינו יכול להפקיע מהם האביד' זו זו שהוא ברשותם שאין יאוש מפקיע ממונו של אדם שהוא ברשותו אבל הכא כיון שע"מ לגוזלה נטלה אינה שומר שלהן וכשנתייאשו הבעלים ממנה לא היתה עומדת ברשות' ולפי' יאוש מפקיע מהם דהווי להו אבידה זו כאילו נתייאשו הבעלים ממנה קודם שבא ליד מוצא דקני לה בייאוש לגמרי ואפי' בחזרת דמים לא מחייב הילכך כי מהדר לה מתנה בעלמא הוא דיהיב לה. ואין זה מחוור בעיני דהא רבה גופי' אמר בפ' מרובה גבי יאוש דגזילה דקונה אי מדאורייתא אי מדרבנן או דילמא לא דמיא לאבידה אבידה היא דכי אתאי לידי' בהיתרא אבל האי כיון דבאיסורא אתאי לידו מדרבנן הוא דליקני משום תקנות השבים אלמא דקולא דאבידה מגזל' אינו אינו אלא דבהתירא אתא לידיי' אבל זו שנטלה ע"מ לגוזלה ומתחילה עבר על לאו ועשה דאבידה גופה ודאי דבאסורא אתאי לידי' ומחייב בהשבתה או בהשבת דמי' דגזלה גמורה ולפי' לשון זה של גאון ז"ל צ"ע אלא שכיון שכל האחרונים סמכו בו יש לסמוך עליו עד יבוא ויורה צדק:

מתני' מצא בחנות הרי אלו שלו פרש"י ז"ל בדבר שאין בו סימן וקשה דמדמפליג בסיפא גבי לוקח פירות מחבירו ומצא בתוכן מעות בין מפוזרין לצרורין מכלל דרישא אף בצרורים וכ"ת אכולה מתני' קאי דשאני לן בין מפוזרים לצרורים ליתא דהא א"ר אלעזר בגמ' אפי' צרורים ומונחין ע"ג שלחן אלמא דמתני' אפי' בדבר שיש בו סימן היא ומיהו רש"י ז"ל ל"ג בדר' אלעזר צרורין ויש מי שפירש דאפי' בדבר שיש בו סימן מתוקמא וטעמא דהרי אלו שלו משום דהכא בחנות שרוב הנכנסים ויוצאין גוים עסקינן וקיי"ל כרשב"א ברוב גוים כדאיתא לעיל וכ"פ הראב"ד ז"ל וא"ת ותקני ליה חצרו לחנוני בשלמא לאביי דאמר יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש כיון שקודם יאוש באת לחצירו שוב אינו קונה אלא לרבא תקני ליה חצרו בדבר שאין בו סימן מיהת דיאוש שלא מדעת מהני ביה וי"ל דכיון שבני אדם נכנסים ויוצאים בה ה"ל כחצר שאינה משתמרת וכ"ת מ"מ הרי חנוני עומד בצידה ל"ק שכבר כתבתי אני למעלה בפ"ק שאין חצר שאינה משתמרת קונה אפי' לעומד בצידה לאבידה שאינו מכיר בה.

גמ' ל"ש אלא בלוקח מן התגר פי' אפי' תגר זה לקח מבע"הב אינו חייב להחזיר דב"ה מיאש אמר אפי' תגר זה מזבין להו לאינשי טובא ולא מהדרי לי' וא"ת א"כ תקני לי' חצירו לתגר ויתחייב בעה"ב להחזירם לו דתגר לא מיאש חדא דלא ידע ועוד דכיון דלב"ה זבן לית ליה ליאושי וי"ל לכל דבר שאין דרכו להימצא אין חצרו של אדם קונה לו וכמ"ש למעלה הילכך מעות מפוזרות שנמצאו בפירות לעולם הרי אלו שלו אלא בב"ה דלוקח מב"ה שדשן הוא בעצמו בעבדיו ושפחותיו הכנעניים:

תוכן העניינים

חידושי הרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה