חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק א - שנים אוחזין · דף ט:
לקנות מי קא"ל קני מכאן משמע דהאומר לחבירו משוך חפץ זה לקנותו לא קנה עד דא"ל קני דהכי משמע משוך לקנותו אבל אני איני מקנהו לך:
ואחרים מחלקין דדווקא באומר משוך בהמה זו לקנות כלים שעליה אמרי' דלא קני דכיון שעיקר הדבר שהוא מושך אינו נקנה לו אף בכלים שעליה אמרי' דלא נתכוין להקנותם לו אבל באומר משוך חפץ זה לקנותו קנה ואינו מחוור:
מי מהני משיכה לבהמה לאקנויי' כלים ליכא לפרש דמספקא לי' אי מהני' משיכה לכלים משום דלא קני לה לבהמה והוי לי' משיכה בכליו של מוכר דלא מהני א"ד מהני' לפי שאף הבהמה קנוי' לו למשוך כלים שעלי' דא"כ מאי קאמר לי' רבנן דאי א"ל קני בהמה וקני כלים שעלי' מי קני חצר מהלכת הוא דהא איהו לאו מדין חצר קמבעי' לי' אלא מדין משיכה בכליו של מוכר ואי א"ל קני בהמה אע"ג דלא קני כלים שעלי' מדין חצר מהלכת אי משוך להו בהדי' קני מדין משיכה בכליו של לוקח ועוד דהא וודאי לא מספקי' לן דמשיכה בכליו של מוכר מהני כדמוכח בפ' הספינה גבי ד' מדות במוכרים דקתני ברשות מוכר לא קנה עד שיגבהנה או עד שיוציאנה מרשותו ואוקי התם מעיקרא בכליו של מוכר דאלמא משיכה לבד קנו דעד שיוציאנה מרשותו משיכה הוא. וה"נ מוכח בשבת פ' המצניע. גבי הגונב כיס בשבת דבמשיכת הכיס קנה המעות אעפ"י שלא הוציא כל הכיס ולא קנאו והוא דמצי למשקל להו לזוזי דרך פיו או דרך חלמה כדאית' התם אלמא מילתא פשיט' הוא דמשיכה בכליו של מוכר קנה וה"נ מוכח בפ' בתרא דע"ז אי דקא כייל ורמי למנא דישראל ה"נ כו' לפיכך פי' בתוס' דהכא הכי קמבעי' לי' אי מהני משיכה דבהמה לכלים או לא משום דלא דמי משיכות אהדדי דמשיכה דבהמה בהנהגה, ומשיכה דכלים בגרירה ומ"ה אבעי' לי' בבהמה ולא אבעיא לי' במשוך כלי זה לקנות. כלים שבתוכו דההיא ודאי מהני, דתרוייהו בגרירה וא"ל רבה מדאבעיא במשוך בהמה משמע דפשיטא לן דאי א"ל קני מהני אף בכלים דאע"ג דמדין משיכה לא מהני משום דלא דמי. מהני מיהא מדין חצר ואמאי חצר מהלכת היא:
והלכתא בכפות כלומר ובכה"ג קני מדין חצר וכה"ג נמי אמרי' לגבי עבד בפ' הזורק ואיכא מ"ד דהכא והתם ישן בעי מדאמרי' התם וכ"ת בישן ואיכא מ"ד דבכפות לחוד סגי ויתבאר שם בס"ד. ולענין הלכה בעי דר"א לא אפשיט וכיון שכן נ"ל דאי משיך בכה"ג לא מפקי' מיני' דהא תופס ברשות דומי' דכור בל' סאה בסלע וכמ"ש למעלה וראיתי מחלקים ביניהם דבכור בל' משיכה גמורה עבד אבל הכא ספיקא דגופא דקניי' ודלמא לא קני' כלל מפקי' מיני'. וליתא דהתם נמי איכא לספוקי דלמא המוכר לא נתכוון להקנות עד שימשוך לוקח כל הכור וכלישנא קמא דאמר כור בל' ומשיכה דלא מקני הוא:
ספינה מינח נייחי כו' ואע"ג דמספקי' במס' שבת בפ"ק באגוז בכלי וכלי צף על גבי מים אי בתר כלי אזלי' והא לא נח שאני התם דממשכן גמרי לה ובעי הנחה גמורה כהתם אבל חצר משום ידה איתרבי' מידה נמי אע"ג דלא ניידי באפי נפשי'. ניידי' אגב גופא ודכותא ספינה נייחי אלא דאגב מיא דקממטי לה ניידי':
היתה מהלכת בר"ה וזרק לה גט כו' הקשה הראב"ד ז"ל והיכי קני' והלא כליו של אדם אינו קונה בר"ה ותי' מאי ר"ה סימטא ודכותי' אמרי' בפ' הספינה ואין צורך לכך אלא די"ל דטעמא דבר"ה לא קנה משום דאין לו רשות להניחו בר"ה אבל קלתה כל מקום יש לה רשות לשאת אותם עוד הק' תקנו לה ד' אמות דידה וי"ל דאין ד' אמות קונות אלא מעומד אבל במהלך לא:
מי שליקט את הפיאה כו' פירש"י באחר דלאו בעל השדה דהא אמרי' דמעני לעני זכה לו מיגו דזכי לנפשי' ואי בבעל השדה לא מצי למזכי לנפשי' כדאמרי' לא תלקט לעני להזהיר עני על שלו אבל בירושלמי פירשו אפ' בבעל השדה דמיגו דזכי בפאה דעלמא לנפשי' זכי נמי בהאי פאה לחברי':