חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק א - שנים אוחזין · דף ז:
בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה וא"ת כיון שבזמן שאין הבעל מודה לא יחזיר אלמא חיישי' לפרעון בזמן שהבעל מודה נמי ניחוש לקנוני' כ' הרמב"ן ז"ל דברייתא בכתובת אשה שאין בה אחריות ואליבא דר"מ דאמר לקמן אחריות לאו טעות סופר הוא א"נ י"ל דאפי' כרבנן אתא וכגון שכתוב בה מפורש חוץ מן האחריות:
רבינא אמר לעולם איפוך כתב ר"ח ז"ל דמסקנא דשמעת' כרבינא ומפכי' לה לבריית' דר"י חייש לפרעון ורבנן לא חיישי' ולענין פסק הלכה אע"ג דר' יוסי יחידאי הוא לגבי רבנן קיי"ל כוותייהו דהכי מוכחי סוגי' דלקמן דלפרעון חיישי' ומיהו אע"ג דר' יוסי חייש לפרעון בעודה תחת בעלה לא חייש וכדקאמר איהו גופיה עודה תחת בעלה יחזיר לאשה וטעמ' דמלת' דכיון דלא נתונה כתובה לגבות מחיים לא חיישי' לפרעון כלל ואע"ג דנפל ואתרע לי' דאע"ג דלקמן משמע דמוצא שטר חוב בשוק אעפ"י שלא הגיעו זמנו לא יחזיר למלוה דאלמ' אפי' תוך זמנו חיישי' לפרעון כיון דנפל הכא שאני משום דשטר חוב כיון דוודאי לפרעון עומד זמנין דמקדים לי' זוזי ופרע בגו זמני' הילכך חיישינן אבל בכתובה דזמני' דאיהי מתה ברישא ולא לפרעון קיימא לעולם לא מקדים בעל למיהב לה זוזי הלכך אע"ג דנפל ואתרעאי לא חיישי' לה לפרעון ומ"ה אמר ר' יוסי דעודה נמי תחת בעלה לא חיישי' לפרעון ולא לצררי דאלו רבנן בשום דוכתא לא חיישי' לפרעון ואלו ר' יוסי בעודה תחת בעלה מודה דלא חיישי' לפרעון וא"ת א"כ היכי תנן הנפרעת שלא בפניו והנפרעת מן היתומים לא תפרע אלא בשבועה משום דחיישי' לצררי והא מסקי' הכא דבעודה תחת בעלה ליכא מאן דחייש לא לפרעון ולא לצררי י"ל נפרעת מן היתומי' שאני דאע"ג דמחיים לא עביד אינש דמתפיס צררי סמוך למיתה עביד איניש דמתפיס לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד וכ"ת קפצה עליו מיתה מא"ל לא פלוג רבנן. ונפרעת שלא בפניו נמי מהאי טעמא גופי' הוא שמי שמניח ביתו והולך לו עביד דמתפיס צררי וביוצא שלא לדעת נמי לא פלוג רבנן אבל בלאו הנך גוונא בעודה תחת בעלה ליכא מאן דחייש לפרעון וכן דעת הרי"ף ז"ל בתשובה שנשאל לפניו מי שגירש את אשתו ותובעתו כתובה ואמר לה פרעתי או אתפסתיך צררי אם יש לו להשביעה על כך והשיב ז"ל דטענה זו שטען דאתפסי צררי לכתובתה קודם גירושין אינה טענה לפי שלא נתנה כתובה לגבות מחיים וכן אמרו הקובע זמן לחבירו ואמר לי' פרעתי בתוך זמנו אינו נאמן אלא נותן לה ויחרים סתם ומיהו אע"ג דקיי"ל עודה תחת בעלה לא חיישי' משום דר' יוסי גופי' דחייש לפרעון בעודה תחת בעלה מודה לענין דינו דר' יוסי דאמר יחזיר לא קיי"ל כוותיה דכיון דרבנן דפליגי עלה חיישי' לב' כתובות נקטי' כותייהו דרבי' נינהו ועוד דחזינן לי' לרבא דאמר בסוף פרקין אי משום שטר כתובה חיישי' לב' כתובות:
מחלוקת בשניהם אדוקי' בטופס כו' פרש"י ז"ל מאי לשון מחלוקת לשון חלוקה וכיוצא בו בפ' בית כור בטלה מחלוקת ופי' הוא ז"ל שהתורף הוא מקום הלוה והמלוה והערב והמעות והזמן והוא בראש השטר וטופס נקרא מה שהוא חוזר למטה שמחזיר הכל חוץ מן הזמן ולא בשיטה אחרונה שהרי אין למדין ממנה ועל זה שנינו כתוב בו מלמעלה מנה ומלמטה מאתים הכל הולך אחר התחתון ועיקר השטר הוא התורף דאי משום חתימת העדים שהיה בטופס הא אית לי' לרשב"ג דמודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו והא נמי מודה הוא. וזה תורף פירושו.
ולפי פירושו הא דאקשינא טופס למה לי מלוה בלחוד מקשינן וה"ק אם הלוה אדוק בתופס מאי מהני לי' והרי מלוה יתבע חובו משלם בתורף שבידו אבל אמלוה לא קשה לן מידי שהרי הוא יכול לתבוע חובו בטופס שבידו מבני חרי ומפרקינן לדמי כלומר אין אומ' שיטול ממש זה תורף וזה טופס אלא כיון ששניהם שוי' בתפיסת השטר חוץ מן הזמן שזה תופס בו ולא זה חולקים דמי השטר שאין בו זמן ודמי הזמן שניטל יותר על מחצה שלו מי שהתורף בידו בין מלוה בין לוה ומהו במ"ש רש"י ואי משום עדים הא אית לי' לרשב"ג דמודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו איכא למידק משום דלא אמר רשב"ג כך אלא בשטר שעדי' חתומי' עליו דכיון דעדות חתימתם מלתא דעבידא לאגלוי היא לא מהימנינן לי' ללוה במאי דאמר פרעתי מגו דאי בעי אמר מזויף הוא דמירתת שמא יבאו עדים ויעידו אבל כי ליכא עדי' כלל לא אמרי' ועוד דר' אליעזר לר' נמי קאמר דאיהו נמי אית לי' יחלוקו לאחר שיתקיים השטר בחותמיו וכותי' קיי"ל ומ"ט אמרה לשמעתי' כרשב"ג אלא כדראוי לומר שאעפ"י שאין עדים בתורף כיון שהדבר ברור לפנינו שהוא של שטר גמור ואינו מזויף הרי אנו עליו כעדי מסירה או כב"ד שנמחק שטר לפניהם והרי אנו קיומן וגובה בתורף שבידו מן הדין:
דאי לא תימא הכי הא דתנן כו' וא"ת מאי קא מייתי ממתני' טפי מבריית' דהא מברייתא גופה מצו למידק הכי דקתני יחלוקו ואי שגופו של שטר למה לי' למלוה לחלוק וכי לצור עפ"י צלוחיתו הוא צריך ועוד אי לגופו של שטר במאי קא מפלגי תנאי' אי צריך לקיימו או לא הרי אתה קורעו וחולקו ומפסיד מלוה לגמרי תי' הרמב"ן ז"ל דנהי דפשיטא לן דחלוקה דברייתא לדמי הוא וכדכתי' לא מצי למיפשט מיני' להיכא דא' אדיק בתופס וא' אדוק בתורף שלא תהא חלוקותי' בגופי' של שטר עצמו משום דאיכא למימר היכי שתפיסתם שוה דומי' דברייתא דין הוא שיהא חולקי' לדמי שאם אתה אומר יחלוקו בשטר עצמו לא תהא חלוקתן דומי' דתפיסתן שהרי תפיסת' שוה ואלו בחלוקת' לוה נוטל הכל ומלוה נפסד לגמרי הילכך פשיטא לן דבכה"ג חלוקתן לדמי הי' אבל בא' אדוק בתופס וא' בתורף איכא למימר דחולקי' בשטר עצמו שאעפ"י שלוה שנטל תופס לא יטול כלום מ"מ הרי חלוקת' כפי תפיסתן שמתוך שהיתה תפיסתו גרוע אף חלקו בחלוקת' גרועה להכי דייקי' ממתני' דהתם נמי אי פלגו לה לבהמה הוי חלוקת' כפי תפיסת' וא"ה ליכא למימר הכי דאי פלגו לה אפסדוה אלא לדמי' חולקי' ה"נ בזה נוטל תופס וזה נוטל תורף אע"ג דאיפלוגי' לה לשטרא הוי חלוקת' דומי' דתפיסת' אין חולקי' אלא בדמים: