חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק א - שנים אוחזין · דף ד:
ר"ע אומר אינו אלא כמשיב אבידה ופטור. וא"ת למה פטור יותר מכל מודה מקצת בעלמא י"ל משום דמסייע' לי' שטרא וכדאמרי' בעלמא אבל היכי דאיכא עדי' דמסייעו לה מעיזה ומעיזה ואע"ג דבמסקנא אוקימנא טעמי' דר"ע משום דמסייע לה שטרא לאו למימ' דמעיקרא לא הוה ס"ד הכי אלא דמעיקרא הוה ס"ד סיועא בעלמא הוא דמסייע' לי' אבל סהדותא מעליא לא הוי ובמסקנא אמרי' דסהדותא מעליא הוא ואפי' למיפטר שתים משבועה ואיכא מ"ד דכיון דאסיקנא דעדות מעלי' הוא לאפטורה משבועה שאפילו היסת אינו נשבע דה"ל כאלו עדי' מעידי' כדברי' של לוה. ואיכא מאן דפליג דאע"ג דסמכינן אסיוע דשטרא למפטר' משבועה דאורייתא אפ"ה לא מיפטר מהיסת לפי שאינו כעדות גמור וראיי' מדאמרי' בפ' המקבל בההוא שטרא דהוי כתי' בי' שנין סתמא מלוה אמר ג' ולוה אומר ב' ואסיקנא דאם קדם מלוה ואכל פירות של שנה ג' אין מוציאי' מידו דפירות בחזקת אוכליהון הם עומדין ואם איתא דעדות מעליא הוא למה אין מוציאי' מידו אלא וודאי לאו עדות מעלי' היא ולא מיפטר מהיסת וכן דעת הרמב"ן ז"ל ואפשר לדחות דשאני התם דכיון שהניחן לוה למלוה לאכול פירות של שנה ג' איתרע לי' סהדותא דשטרא:
אי נמי דהוי שטר של שעבוד קרקעות ואין נשבעין וכו'. וא"ת היכי אמרי' הכא לר' עקיבא דאיהו דריש כל התורה בריבה ומיעוט כדאיתא בפרק שבועת בתרא ומאן דדריש רבוי ומיעוט' לא מעוט אלא שטרו כדמוכח בריש שבועות לענין פדיון בכור ומשמע דה"ה לשבועה וי"ל דכיון לענין כפל אמעיטו להו קרקעות ואפי' למאן דדריש רבוי ומיעוט משום דמיעוטי טובא כתובא על חמור על שה על שלמה ודרש להו בריש פרק מרובה חד למעוטי קרקעות וחד למעוטי עבדים וחד למעוטי שטרות והני מיעוטי נמי גבי שבועה דמודה מקצת כתיבי דהיינו אשר יאמר כי הוא זה כי היכי דממעטי' להו מכפל ממעטי' להו משבועה ואפילו למאן דדריש ריבוי ומיעוטי וזה שלא כדברי קצת המפרשים ז"ל שמפני דוחק הקושיא החליפו והגהו ר' יעקב וליתא דר' עקיבא גרסי' וכדפרי' הלכך לענין פסק הלכה קי"ל דאינו אלא כמשיב אבידה ופטור דקי"ל הלכה כר' עקיבא מחבירו וכן פסק הרי"ף ז"ל וכן הרמב"ם פ"ד מהלכות טוען ונטען ומדשנינן דטעמא דב' פטור משום דמסייע ליה שטרא א"נ משום דהוי שטר שעבוד קרקעות שמעי' שמודה מקצת חייב אע"פ שאותו דבר שהוא מודה בו אינו יכול לכפור עליו ולא אמרי' כיון דאינו יכול לכפור לאו מודה במקצת הוא דהא שתים דהכא אין יכול לכפור עליו ואפ"ה אצטריכי' לטעמא דמסייע לי' שטרא א"נ משום דהוי שטר שעבוד קרקעות הילכך היכא דטעין אינש מנה לי בידך נ' אית לי' עלייהו חתם ידך ונ' ע"פ והלא מודה בחתם ידו וכופר בנ' אחריני דמחייב שבועה דאורייתא ואע"ג דלא מצי כפר באותו נ' שבשטר כגון שכתוב בו נאמנות כיון דלאו שעבוד קרקעות היא ולא מסייע לי' שטרא ואין צ"ל כשאין כתוב בו נאמנות שהרי יכול לכפור באותה נ' שבשטר זה דיכול לומר פרעתי לדעת הגאונים אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ד מטוען ונטען שאין מודה מקצת חייב עד שיודה בדבר שיכול לכפור בו ולפי דבריו י"ל דהא דאצטריכי' להכא לטעמא דמסייע שטרא אי נמי משום שעבוד קרקעות לר' חייא אצטרי' דכיון דס"ל הילך חייב ה"ה במודה בדבר שאינו יכול לכפור דאע"ג דכהילך דמי חייב אבל לר' ששת דאמר הילך פטור וקיי"ל כוותיה כל דבר שאינו יכול לכפור בו נמי כהילך דמי ופטר והיינו נמי דאמרי' לעיל והאי שטר דקא מודו בי' כהילך דמי ש"מ הילך פטור לאו משום שעבוד קרקעות קאמר דהוי הילך כדפירש"י אלא משום דאינו יכול לכפור ואין זה מחוור:
טעמא דכלים וקרקעות דקרקע לאו בת שבועה הוא הא כלי' וכלי' כו' ומשני הא קמ"ל הודה מקצת כלי' חייב אף על הקרקעו' כו'. קשיא לי ולישני' ליה משום רישא נקט לה בכלים וקרקעות דהודה בכלים אעפ"י שאבדו אותן כלים שהודה בהן דלאו הילך הוא אפ"ה כפר בקרקעות פטור ואלו כלים וכלים כה"ג וודאי חייב ולמה ליה למימר דמשום זוקקי' נקט ליה והכא עיקר והתם אגב גררא נסבה הא בלא"ה אשמועי' בכלים וקרקעות משא"כ בכלים וכלים וניחא ליה דמסיפא קא דייק ומקשה דמדקתני הודה מקצת הטענה קרקעות פטור הודה מקצת כלים חייב משמע דהא אתא לאשמועי' דטעמא דקרקעות משום דקרקע לאו בת שבועה היא אבל הודה מקצת כלים דכוות' דומיא דקרקעות אע"ג דהילך היא חייב והיינו דתני הודה במקצת כלים חייב כלומר אפי' דומיא דקרקעות שאלת"ה אלא כי קתני מקצת כלים חייב כגון דלאו הילך עסקי' מאי קמ"ל וכי מודה מקצת אתי לאשמועי' הא תני לי' ולמה סמכו ענין לקרקעות ומשני ה"ה דאפי' כלים וכלים נמי פטור וכי אמרי' מקצת כלים חייב היכי דלאו הילך הוא עסקי' וכ"ת מאי קמ"ל הא קמ"ל דהודה מקצת כלים חייב אף על הקרקעות ולפיכך סמכו ענין לקרקעות והיינו דמקשה מאי קמ"ל זוקקי' תנינא דאלמא דעיקר פירכא לומר דאל"ה מאי קמ"ל ומשני דהכא עיקר והתם אגב גררא נסבה וזוקקי' אתי לאשמועי':