אור ברסלב
חידושי הרן על בבא מציעא פרק א - שנים אוחזין › דף ג.

חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק א - שנים אוחזין · דף ג.

דררא דממונא

אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא. כלומר משו' דבמתני' ליכא וודאי רמאי אמרי' יחלוקו הא איכא וודאי רמאי אמרינן יהא מונח כי הכא דב' שהפקידו אצל אחד דבין ר' יוסי ובין רבנן מודו דהשאר יהא מונח ומתני' כשאר דמי הילכך זה אומר אני ארגתי' כו' דאיכא וודאי רמאי יהא מונח וכפ"רשי וקשה היכי מסקי' הכא דכל היכא דליכא וודאי רמאי אמרי' יחלוקו דהא בפ"חה משמע דאע"ג דליכא וודאי רמאי אמרי' כל דאלים גבר דאמרי' התם ההיא ארבא דהוי מינצו בי תרי האי אמר דידי הוא והאי אמר דידי הוא ומסקי' כל דאלים גבר והא התם ליכא וודאי רמאי דהאי דאמר דידי הוא דלמא במציאה אתי לידי' א"נ במו"מ ואפ"ה מסקי' כל דאלים גבר וכדאמרי' נמי בז"א של אבותי דאי וודאי רמאי דאמרי' כל דאלים גבר תירץ ר"ת דכי מסקי' הכא דכל היכא דליכא וודאי רמאי אמרי' יחלוקו ה"מ היכי דתפסי להו וליכא וודאי רמאי א"א להוציא שום אחד מהם מחזקתו אלא מעמידין כ"א בחזקת מה שהוא תופס אבל היכא דלא תפסו לה תרווייהו אע"ג דליכא וודאי רמאי כיון שאין אנו צריכי' להוציא שום אחד מהם מחזקתו אמרי' כדא"ג ועובדא דההי' ארבא בכה"ג הוא דלא תפסי לה תרוייהו אלא שהיתה מונחת בסימטא או במקום שיד שניהם שוה ומ"ה אמרי כל דאלים גבר וא"ת כיון דאפי' היכא דליכא וודאי רמאי בדלא תפסו בה לא אמרי' יחלוקו אלא כדא"ג מאי קא מקפי' לימא מתני' דלא כר' יוסי וא"נ דלא כרבנן לימא טעמא דמתני' דאמרי' יחלוקו משום דתפסו בה דכיון דתפסו בה בין איכא רמאי בין ליכא רמאי יחלוקו אבל לש בפלוגתא דר"י ורבנן כיון דלא תפסו בה ליכא למימר יחלוקו ואפילו היכא דליכא וודאי רמאי ומ"ה אמרי' יהא מונח וכיון שכן מנ"ל דאיכא פלוגתא בין איכא וודאי רמאי לליכא וודאי רמאי וכ"ת אי טעמייהו דרבנן ור"י משום דלא תפסו בה לא ה"לל יהא מונח אלא כל דאלים כההיא ארבא ליתא דהכא כיון שביד נפקד הוא אין לנו להוציאו מידי ולומר כדא"ג דנפקד לא פטר נפשו בחזרה דכל דאלים שהרי אפשר שלא תחזיר לבעלי' דהכי אמרי' בההיא ארבא דאנן לא תפסי' לה אבל אי תפסי לא מפקינן לה לומר כל דאלים גבר וכדאמרי' התם לפי שאין הנפקד פוטר עצמו אלא בחזרה גמורה וכיון שכן ניחא שפיר פלוגתייהו דר"י ורבנן בהדי מתניתין ומנ"ל דאיכא פלוגתא בין איכא וודאי רמאי לליכא וודאי רמאי י"ל דכיון דמקשי' מפלוגתייהו דר"י ורבנן אמתניתין ודאי ס"ל דפלוגתייהו נמי בדתפסו לה תרווייהו הוא דכיון שהנפקד אינו תופס ממון זה אלא מכח שניהם וכל מה ששניהם יסכימו בו יש לו לעשות ממנו הרי הוא כאלו תפסי בי' תרווייהו דומי' דמתני' ומ"ה אצטריכי' לתרוצי דטעמא דמתני' משום דליכא וודאי רמאי וכיון דתפסן לה תרווייהו יחלוקו אבל הכא בפלוגתא דר"י ורבנן כיון דאיכא וודאי רמאי אע"ג דתפסי לה תרווייהו אמרי' יהא מונח והילכך היכי דתפסי לה תרוייהו וזה אומר אני ארגתי' וז"א אני ארגתי' יהא מונח וכפי"רשי שלא תאמר אלא כל דאלים גבר כיון דאיכא וודאי רמאי כי היכי דבלא תפסי לא משום דלא דיינינן להו ביחלוקו אמרינן כל דאלים גבר והכא כי אמרי' יהא מונח מפני שהנפקד לא יצא ידי חובתו בחזרה דכל דאלים דליתא אלא כי היכא דבליכא וודאי רמאי אמרי' דנהי דהיכא דלא תפסי לה תרווייהו אמרי' כד"ג כדמוכח עובדא דההיא ארבא היכי דתפסו לה אמרינן יחלוקו כדי שתהא יד שניהם שוה בה כיון ששניהם מוחזקים בה כך הוא הדין בעצמו בדאיכא ודאי רמאי דנהי היכא דלא תפיס לה אנן אמרי' כל דאלים כדמוכח ההוא דזה אומר של אבותי היכא דתפסו לה יש לנו לומר שתהא יד שניהם שוה בה כדי שלא להוציא א' מתפיסתו לגמרי וכיון דא"א לומר יחלוקו דהא איכא ודאי רמאי מ"מ אמרי' יהא מונח כדי שתהא יד שניהם שוה בו ושלא להוציא א' מהם מתפיסתו לגמרי שאל"ת כן אלא היכא דאיכא ודאי רמאי ותפסי' לה אמרי' כל דאלים להכא כי אמרי' יהא מונח משום דאיתא ביד שליש מאי קושיא מפלוגתייהו דר"י ורבנן אמתני' לימא דבפלוגתייהו נמי הל"ל, יחלוקו וכדאמר במתניתין אלא דהכא שאני מפני שהוא ביד שליש אלא ודאי איתפסי להתרוייהו בדינא דשליש דיינינין ליה דכל היכא דאיכא ודאי רמאי אמרי' יהא מונח:

נמצא פסקן של דברים דכל מידי דלא תפס לה תרווייהו וליתא נמי ביד שליש ומינצי עליה בין איכא ודאי רמאי בין ליכא רמאי כל דאלים גבר והיינו עובדא דהאי ארבא וההוא דזה אומר של אבותי ומיהו ה"מ היכא דאיכא למיקם עלה דמילתא וליכא דררא דממונא למר ולמר וכדאיתא התם בפח"ה אבל איכא דררא דממונא לתרוייהו אע"ג דלא תפסי לה חולקים בלא שבועה והיינו מתני' דמחליף פרה בחמור דאע"ג דלית הלכתא כההיא מתני' דהא בפ' השואל מוקמי' לה כסומכוס אבל רבנן דפליגי עליה אמרי' אוקי ממונא בחזקת מרא קמא וכדאיתא התם אפ"ה גמר מינה דליכא לאוקמי אחזקת מריה קמא דכל היכא דאיכא דררא דממונא אע"ג דלא תפסי לה חולקים בלא שבועה ואי ליכא למיקם בעלה דמילתא בין איכא דררא דממונא בין ליכא עבדי' שודא כשמואל דאמר הכי בפ' חזקת הבתים גבי ב' שטרות היוצאים ביום א' ואמרי' התם דטעמא דשמואל משום דליכא למיקם עלה דמלתא אבל מלתא דתפסו לה תרווייהו אי ליכא ודאי רמאי חולקים בשבועה והיינו מתני' דב' אוחזים ואי איכא ודאי רמאי כגון זה אומר אני ארגתי' כו' כיון דתפסו לה יהא מונח דומיא דב' שהפקידו אצל א' מן הטעם שכתבנו למעלה והיכא דאתו לההיא מידי דמינצו עלי' ביד שליש הרי הוא כאלו שניהם תופסים בו וכל היכא דאיכא ודאי רמאי אמרי' יהא מונח וכל היכא דליכא ודאי רמאי חולקים בשבועה ויש שדקדקו עוד לומר שאין נקרא ודאי רמאי אלא היכא שנודע בבירור שהדין שנידון ביניהם יהי' מרומה בעצמו כגון בשנים שהפקידו אצל אחד שאם באנו לומר יחלוקו נמצא הדין מרומה שאנו נותנים לא' מהם מה שאינו שלו ואנו יודעים בזה בבירור שלא מתוך טענותיהם אבל זה אומר אני ארגתי' אע"פ שלפי טענותיהם איכא ודאי רמאי שא"ל שכ"א סובר לומר האמת מ"מ אם נדון ביניהם יחלוקו אפשר שלא יהיה הדין מרומה בעצמו שאפשר ששניהם ארגוה הלכך חולקים בשבועה ומביאים ראי' מדאמרי' בב' אדוקים בשטר מלוה אומר שלי היא ולוה אומר שלך הוא ופרעתי לך דיחלוקו והתם לפי טענותיהם איכא ודאי רמאי אפ"ה אמרי' יחלוקו לפי שאפשר שהדין שנדון ביניהם לא יהי' מרומה שמא לוה פרע מחצה וה"ה באומר אני ארגתי' כו'. וכן דעת התוספות אבל הראב"ד פוסק כדברי רש"י דבזה אומר אני ארגתי' יהא מונח ויש כאן דעת אחרת לומר דכל היכא דליכא ודאי רמאי אפילו לא תפסי לה תרווייהו לא אמרי' יחלוקו וכ"ת הא אמרי' גבי ההיא ארבא כל דאלים גבר לא תקשי דהא מיירי בדאיכא ודאי רמאי כגון דאמר דידי הוא שאני עשיתי או ירשתי' מאבותי וזה אפשר הוא לדעת רש"י שהוא סובר דכל היכא שהן רמאי' בטענותיהם מיקרי ודאי רמאי וכמו שכתבנו אבל ע"ד מי שסובר שאינו נקרא רמאי אלא מחמת הדין בעצמו אי אפשר לך להעמיד ההוא עובדא בדאיכא ודאי רמאי ואין עליך לומר אלא כלשון ראשון דמשום דלא תפסי לה אמרי' כל דאלים גבר ולא אמרי' יחלוקו:

אמר רבי חייא מנה לי בידך כו'. וא"ת למה הוא נשבע הא קי"ל שעבודא דאורייתא ומלוה ע"פ גובה בין מן היורשים ובין מן הלקוחות ד"ת וא"כ נ' הללו שמעידים בהם עדים שעבוד קרקעות נינהו והו"ל כמודה בקרקעות וכפר בכלי' דפטור י"ל אי אמרי סהדי שעדיין בידו נ' זוז שהלוהו ולא פרעו ה"נ הכא במאי עסקינן כגון שהעדים אינם מעידים אלא שהלוהו דמלקוחות לא גבי דטענינן להו דלמא פרעו ומיהו מיני' דידיה גבי ומש"ה נשבע שכיון שאמר אין לך בידי כלום כל האומר לא לויתי כאילו אומר לא פרעתי דמי ולקוחות לא מחייבו בהכי דאינהו לית להו למסמך אטענתא דידי' אלא אמרי' דלמא לוה ופרע ומיהו ה"מ לדינא דגמרא, אבל השתא דתקון רבנן דמלוה ע"פ אינו גובה מן הלקוחות אפילו היכא דמסהדי סהדי דאוזפי' ולא פרעו ישבע על השאר משום דבחד מקנתא אפילו בכה"ג אין כאן שעבוד קרקעות והארכתי בזה בפרק הפקדון בס"ד.

מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע. פירש"י ז"ל מפני מה לא חשבתו תורה כמשיב אבידה דהא אי בעי כפר בכולה ומהא שמעינן דמשיב אבידה מדאורייתא פטור ולא מדרבנן בלחוד מפני תיקון העולם כדברי רש"י ז"ל בסמוך בההיא דר' עקיבא אומר אינו אלא כמשיב אבידה כו' דליתי דא"כ מאי קא מיבעיא ליה לרבה הא מדאורייתא חיובי מחייבי ואינו פטור אלא מקונות חכמי' אלא ע"כ משיב מדאורייתא פטור והא דתנן מוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם דמשמע דמדאורייתא חייב היינו כשהלה תובעו ובמס' גיטין יתבאר בס"ד:

חזקה אין אדם מעיז פניו בפני ב"ח. כלומר ומ"ה ליכא ליהמני' בלא שבועה משום מגו דהשתא אינו מעיז ובהאי מגו דבעית ליהמני' הי' צריך להעיז וחזקה אין אדם מעיז. וא"ת הא אמרי' מגו בכה"ג בהנהו עיזא דאכלי חושלא בנהרדעא בפח"ה דנאמן אדם לטעון בה כדי דמיהן מגו דאי בעי אמר לקוחי' הן בידי ואע"ג דהשתא דטוען דאכלן חושלא אע"ג דמשקר אינו מעיז דמרייהו דהני עיזא לא ידעי ולא מידי, ואלו אמר לקוחי' הן בידי הי' צריך להעיז אלמא אמרי' מגו בכה"ג וי"ל דוודאי מגו כהאי גרוע הוא ולא אלים לאפטורי משבועה כדאשכחן במודה מקצת שלא פטרתו התורה מן השבועה ואע"ג דאיכא למימר בי' כי האי מגו הילכך כי אמרי' בהנהו עוזא דנאמן. נאמן בשבועה קאמרי' וכן כתבו כל הגאונים ומיהו אע"ג דמגו גרוע הוא מהני לאוקמי הני עיזא ברשותי' דמאן דתפיסי ומה שפירש"י באין אדם מעיז כו' מפני שגמלו חסד כו' בפרק שבועת הדיינים הארכתי במה שיש עליו מן הקושיות אלא וודאי ה"פ אין אדם מעיז כיון שחבירו יודע מה שהלוה יודע וכן בפקדון אינו מעיז כיון שיודע האמת כמוהו הלכך בשניהם כופר הכל פטור ומודה במקצת חייב שלא כפי"רשי ז"ל ואי אמרי' כופר הכל בפקדון חייב דוקא בטוען נאנסו משום דטוען בדדמי ואינו מעיז:

תוכן העניינים

חידושי הרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה