חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק כב - חבית שנשברה · דף קמה:
התם הוא דמעיקרא אוכל ולבסוף אוכל. פי' ובהא הוא דקא שרי ר' אליעזר כיון דליכא איסורא דאורייתא ומשום בורר ליכא דאפילו סחיט להו בידים לא נפיק דבש מיני' לגמרי קמ"ל דאפי' גבי ענבים קא שרי דכיון שריסקן מבעוד יום כל מה דאתי ממילא לא גזר דילמא סחיט לכתחל' למהר הוצאת המשקין או הדבש וחכמים גזרו חלות דבש אטו זיתים וענבים:
מתני'
כל שבא בחמין מלפני השבת. י"מ דאפי' לא נתבשל כל צרכו מבעוד יום אלא כמאכל בן דרוסאי או יותר סגי. וזה קשה דהא מצטמק ויפה לו אסור לשהותו ע"ג כירה וכ"ש לשרותו בחמין. והנכון שנתבשל כל צרכו מבעוד יום ושורה אותו בחמין בשבת להיות נימוח:
וכל שלא בא בחמין וכו' מדיחין אותו בחמין. י"מ אפי' בכלי ראשון דבהדחה דלא הויא אלא פורתא אינו מתבשל אבל בשריי' דהוי שעה או יותר אי אפשר דלא יתבשל כמאכל בן דרוסאי כיון שהוא בכלי ראשון ואם שרה חייב חטאת אע"פ שלא נגמר בישולו. וי"מ דהדחה שהתירו היינו שריי' דבכלי שני דאי בכלי ראשון לא דהא קי"ל דעירוי דכלי ראשון ככלי ראשון, וליתא דלא איתמר אלא בתבלין וכיוצא בהן שהן קלים להתבשל מעירוי דכלי ראשון אבל בשר מליח יבש אין נוח להתבשל בעירוי דכלי ראשון: