חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק כ - ר' אליעזר דתולין · דף קלח:
אלא שאין בפחות משלשה כו' טפח. שמחיצה זו קרובה לחבירתה וקודם שיהא טפח ממחיצה זו לחבירתה יש מן הגג עד אותו טפח ג' טפחים דליכא למימר בה לבוד אבל אם מחיצה זו רחוקה מחבירתה סמוך לגג שיש סמוך לגג טפח ואין משם לגג' טפחים הרי כאלו יש בגגה טפח דכל פחות משלשה כלבוד דמי:
אבל נחתא מפוריא טפח אסירא. פי' הרא"ה ז"ל משום דכילה מידי דקביע הוא והוה ליה גבה דפוריא כגג דידה כיון דנחית טפח מפוריא ומיתחזיא כמאן דעבידא למה שתחתי':
האי סיאנא שרי. פי' כובע של לבדין שהולכי דרכים מניחין על ראשם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים:
הא דאית ביה טפח. פי' כשמתפשט חוץ לראשו טפח איכא משום אהל :
הא דמיהדק הא דלא מיהדק. פי' הר' בעל הערוך ז"ל הסיאנא כיון שהוא מהודק והוא בגד קשה דמי לאהל אבל גלימי' דהוא בגד רך ולא מיהדק דמי לאהל ורש"י ז"ל פי' דלאו משום אהל הוא אלא דילמא נפיל ואתי לאיתויי ארבע אמות ברשות הרבים. ומיהדק דקאמר היינו בראשו:
שלח לי' וכו' אימא לן איזי הנך מילי וכו' גוד בכיסנא. כלומר עור בלולאותיו והוא כעין כילת חתנים וקל הוא לנטותו אלא שיש בגגו טפח:
אמר רבא לא שנו אלא בשני בני אדם. פי' הרא"ה ז"ל דמנתחין שניהם בבת א' זה מכאן וזה מכאן והוה לי' דוגמא דשנים שעשאוה דאשתכח השתא דאין א' מהם עושה אהל וקשיא לי דא"כ מותר לעשות לשני בני אדם בנין דשנים שעשאוה פטורין והא ליתא דכיון דכל א' וא' עביד בנין כשיעור טפח דבהא חשיב בנין מיחייב, והנכון פירש"י ז"ל:
אבל באדם א' אסור. ופי' ומתניתא דלעיל דאסר גוד מיירי נמי באדם א'.
כירה שנשמטה אחת וכו' מותר לטלטלה. פי' לצורך גופה ולצורך מקומה כשאר כלי דעלמא, שמלאכתו לאיסור משום דאכתי תורת כלי עלי' אבל נשמטה שתי ירכותיה אסור דלאו כלי הוא ולאו בשברי כלי לפי שאדם מייחד לה מקום לפי שעשוי' לתקן:
גזרה שמא יתקע. משום דבכירה שכיח: