חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק יט - ר' אליעזר דמילה · דף קלא:
הואיל ובידו להפקירן. פי' נקט האי פירוקא משום מזוזה והוא פירוקא דשויא לתרווייהו דציצית בלאו הכי נמי אפשר לי' בטלית דלאו בת ארבע כנפות:
ורבנן איצטריך סד"א וכו'. כתב הרא"ה ז"ל ור' אליעזר אפשר דסבר דבהא לא חזי למגמר אהדדי דבשלמא בסוכה דכתיב שבעת ימים משמע אפי' לילות דלא מפיק מינה לישנא דימים דימים שלמים קאמר ושפיר שייך הכין דהא תשבו כתיב כעין תדורו והיא מצותה נמשכת בהתמדה בין ביום בין בלילה אבל בלולב אפי' תימא דמצותו אפי' בלילות לא שייך בי' ימים שלמים שהרי אין מצותו אלא שעה אחת והילכך ימים דכתיב ודאי לאפוקי לילות עכ"ל:
וליכתוב רחמנא בלולב וליתו הנך וכו' משום דאיכא וכו' שכן טעון ד' מינין. קשיא לי ליהדר לי' שהרי עומר ושתי הלחם צורך גבוה וחמירי, ויש מי שתירץ דיותר חמיר לולב שהוא טעון ד' מינין ומה מצינו חמור מקל ילפי'. ולא נהיר בעיני דהא לעיל כי בעי' למילף לולב מעומר ושתי הלחם מהדרי' שכן צורך גבוה, ומתוך הדוחק נראה לי דבמה מצינו פרכי' כל דהו וחומרא שיש בזו ואין בזו היכא דלא דמו אהדדי וצ"ע לי:
אלא גמר שבעת ימים מלולב. וא"ת בשלמא שבעת ימים דסוכה מופנה דהא בדוכתא אחריתי נמי כתיב שבעת ימים אלא שבעת ימים דבלולב לאו מופנה דמצרך צריכי דמיני' נפקא לן ובמקדש שבעה ובר מינה לר' אליעזר דמיני' נפקא לי' ימים ולא לילות ולדידי' בעי מופנה משני צדדין. וי"ל דהכא לא איצטריכי' לגמרי להאי ג"ש דכיון דבכמה מצות מכשיריהן דוחין את השבת בהא סגי לן בגלויי מלתא בעלמא וכן פרש"י ז"ל, וי"מ דמדגלי רחמנא בשאר מועדים שבעת ימים הכא לא אתי' אלא לגלויי מילתא בעלמא כלומר לגלות שהוא שבעה וחשבינן לי' כמופנה:
וליכתוב רחמנא בסוכה וליתו הנך וכו'. לאו למימר דיליף כולהו מינה וכן עם דהא סוכה מלולב גמרה אלא ה"ק הי' לו די במה שכתב שבעה בסוכה לג"ש דלולב שמכשירי' דוחין את השבת ולא הוה לי' למכתב גבי עומר ושתי הלחם. וכן נראה מפירש"י ז"ל שכתב וניתו הנך עומר ושתי הלחם ונגמור מינה. אלא שהוא ז"ל שינה הפי' למטה גבי ולכתוב רחמנא במצה שכתב וליכתוב רחמנ' במצה בהדיא כלומר ולא ליגמרה מצה מסוכה אלא ליכתוב רחמנ' במצה בהדיא שמכשירי' דוחין את השבת וניתו לולב וסוכה ועומר ושתי הלחם וליגמרו מינה, ואין ספק כי הוא גורס גבי מצה ונגמרו הנך כולהו מינה ועל כרחין אית לן למימר דעומר ושתי הלחם אין הנשים חייבות דא"כ נגמרו ממצה:
אלא גמר חמשה עשר חמשה עשר מסוכה. פי' הרא"ה ז"ל דודאי מופנה הוא משני צדדין דתרי חמשה עשר כתיבי בחג המצות ובחג הסוכות בפרשת אמור אל הכהנים ובפרשת פנחס, ואפשר דאתיא מביניי' אלא דאפשר דכי האי גונא טרח וכתב לה קרא. אי נמי דאיכא למיפרך בה צד חמור כדמשמע במס' מכות: