חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק יט - ר' אליעזר דמילה · דף קל:
כך אין מביאין אותו דרך גגות דרך חצירות וכו' פירוש ואפילו לומר לכותי להביאו דרך רשות הרבים אסור ודחי' לה למילה משום דחמיר לן שבות דאמירה לכותי כמלאכה דאורייתא כדמוכח בעירובין אבל לומר לכותי להביאו דרך גגות וחצירות שרו דהוה ליה שבות דשבות אבל ע"י ישראל אסור אפי' דרך גגות אע"ג דאין כאן איסור אלא מדבריהם לפי שהם העמידו דבריהם אף במקום כרת. וכתב הרא"ה ז"ל נמצא מת חמור ממכשירי מילה לפני' דאלו במת שרי' לעיל בהמצניע בההוא שיכבא דהוה בדרוקרת טלטול ע"י ישראל וע"י כותי לא משום בזיון דמת כיון דאי אפשר לקוברו לגמרי ואעפ"כ לא התירו שבות דאמירה לכותי במלאכה עצמה לקוברו ע"י כותי דחמיר אמירה לכותי במלאכה עצמה מטלטול בישראל. ומכאן ראי' למילה ביו"ט שני שאין מכשירי' דוחין יו"ט דליכא ראי' ממת דהא פרישנא דחמיר הוא ממילה. ומיהו אין למדין בדברים אלו זה מזה דהא גבי חולה שאין בו סכנה אשכחן דשרי' אמירה לכותי אפי' במלאכה עצמה ושבות ע"י ישראל לא שרי' כדמוכח בההיא דאמרי' ביו"ט כאמימר דכחל עינא מכותי ושרי' משום אמירה לכותי בחולה ואמרי' דלית לי' למעמץ ולמפתח ואע"ג דשבות. והר"ר משה ז"ל התיר שבות דשבות בכל מצוה ונראין דבריו עכ"ל הרא"ה ז"ל. ואני חזרתי בכל ספרי הרמב"ם ז"ל ונראה שלא התיר שבות דשבות במקום מצוה אלא לגבי שופר ולולב וכן כתב הרשב"א ז"ל ואולי כוונת הרא"ה ז"ל דלאו דוקא שופר ולולב דה"ה . שבות דשבות דכל מצוה קא שרי הרמב"ם ז"ל:
לכלים ששבתו בתוכן. פי' והאי איזמל נמי מיירי ששבת בחצר שאם שבת בבית אסור להוציאו לחצר או לגג שלא עירב עמה:
ורב לטעמי' דאמר אין המבוי ניתר בלחי וקורה פי' לטלטל בכולו בלא שיתוף אלא א"כ בתים וחצירות פתוחים לתוכו שתי חצרות למבוי ושני בתים לכל חצר לפחות דכל היכא דאיכא בתים וחצרות פתוחין לתוכו מותר לטלטל בכולו בלא שיתוף דגמרא גמירי להו דבעי' בתים וחצרות פתוחין לתוכו. והכא בתים איכא חצרות ליכא שכבר נתבטלו החצרות לגבי בתים ונעשו כבתים: