חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק יד - שמונה שרצים · דף קט:
אי דלא נשתהא אפי' במי משרה נמי. נראה לי דה"ה דהוה מצי לאקשויי נמי מימא של סדום דהא בברייתא קתני במי משרה ובימא של סדום אלא דחדא מינייהו נקט כנ"ל:
בד"א שלא נשתהא אבל נשתהא אסור. נראה לי דאמי משרה ואימא של סדום קאי אבל אמי טבריא אפי' אישתהי שרי דהא בברייתא דאבל לא בים הגדול אוקימנא בדאישתהי ואפי' הכי קתני דרוחצין במי טבריא:
מי משרה אמי משרה וכו' וה"ה ימא של סדום אימא של סדום אלא דחדא מינייהו נקט וה"ה אידך כנ"ל:
הא ביפין שבו הא ברעין שבו. פי' הא דקתני אבל לא בים הגדול מיירי ברעין כלומר שהן מלוחין כל"ס דמוכחא מלתא דלרפואה קא עביד, וי"מ דרעין שבו אפי' לא נשתהא אסור וכן נראה דעת הרי"ף ודעת. הרמב"ם ז"ל, וי"מ דרעים שבו דאסור דוקא בדאישתהי אבל בדלא אישתהי שרי דבדלא אשתהי כולהו שרי בין רעין בין יפין בין מי משרה בין ימא של סדום וכן דעת הרא"ה ז"ל, והא דאסרי' מי משרה בדאישתהי משום דמוכחא מלתא דלרפואה קא עביד שהרי המים הן עכורין ואינו עומד שם בשביל הנאה אלא בשביל רפואה אבל לא אישתהי רוחצין דאמרי אינשי דאע"פ שהן עכורין לא מצא מים יפים ולעולם להקר עביד:
לקוקאני. פי' אוכלין אותו לתולעים שבמעין וגזרי' משום שחיקת סמנין דכיון שאינו מאכל בריאים מוכחא מילתא דלרפואה קא עביד:
ממאי הוי מקימחא וכו'. פי' מי גרם לו להיות לו תולעים ומהדר באכלו קימחא דשערי וכו' לארקתא להוציא תולעים שבכבד:
רביעתא לעקרבא. פי' מי שנשכו עקרב ישתה רביעית מי רגלים בני ארבעים יום:
ושותה אבוב רואה פי' הוא משקה שרגילין הבריאים לשתותו רוב השנה והוא עשוי להציל מי ששתה מים או יין מגולין כדאיתא בגמ':