אור ברסלב
חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת פרק יא - הזורק › דף ק:

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק יא - הזורק · דף ק:

דף ק.

הלוך ע"י הדחק, שהולכין ברקק מים שמי' הילוך משום דניחא להו לרבים להלוכי בה:

תשמיש ע"י הדחק לאו שמי' תשמיש פי' גומא דלית בה עשרה טפחים דאינה כרשות היחיד ולא כר"ה דלא חזיא לכתופי בה ותשמיש שמצניעין בה בני רשות הרבים כומתא וסודרא לא הוי תשמיש למיהוי האי גומא רשות הרבים:

אביי אמר איצטריך סד"א ה"מ היכא דלא הויא ד' אמות אבל היכא דהויא ד' אמות כו'. פי' שאין דרך בני ר"ה ליכנס שם וטוב להם להקיף החריץ יותר מלירד לתוכו קמ"ל רקק אחריתי דאפי' הוי ד' אמות מהלכין בו בדוחק ושמי' הילוך:

רב אשי אמר איצטריך סד"א ה"מ היכא דהויא ארבעה וכו' מפסע פסעי לי' קמ"ל דאע"ג דלא הוי רחבן ד' טפחים לא אמרי' מפסע פסעי לי', וא"ת גבי גומא נמי כי האי גונא דלית בה ד' טפחים אע"ג דמפסע פסעי לי' נימא נמי שיהא דינה כר"ה לא היא דשאני רקק דאע"ג דברחבו מפסע פסעי לי' מ"מ בארכו לא אמרי' מפסע פסעי לי' וחזי להילוך אבל בגומא דבין באורכה ובין ברוחבה מפסע פסעי בה מחמת קטנותה לא חשיבא ר"ה:

האי מאן דזרק ונח אגודא דגמלא חייב. פי' גשר רחב י"ו אמה והוא ר"ה והוא מחופה בנסרים קבועים יפה במסמרים והנסרים הולכין ברחבו של גשר ואתא רב אשי למימר שאם יש נסר אחד מטולטל בגשר ואין רחבו ד' דאיכא למימר דמפסע פסעי לי' מחמת טלטולו דהוי דינו. כרשות הרבים דאע"פ שהוא מטלטל הרבים נותנין בו רגליהם ובוקעין בו ולא אמרי' מפסע פסעי לי':

מתני'

הזורק מן הים ליבשה וכו' ג הקשה רבי'. יהונתן ז"ל למה לו למיתני האי אי לאשמועי' דים הוא כרמלית הא תנא, לי הזורק ד' אמות בים פטור דאלמא ככרמלית חשיבא, ותירץ ז"ל דמשום דקא בעי לאורויי בספינות קשורות תנא מן הים לספינה ע"כ, כלומר ואגררא דידה תנא מן הים ליבשה דין דרשות היחיד לכרמלית ודין דרשות הרבים לכרמלית כנ"ל:

כרמלית מארעא משחי' פי' דים או נהר או מקוה מים כשאינו עמוק עשרה טפחים הוי כרמלית אבל עמוקה עשרה או יותר הוי מקום פטור והכא שספינה הולכת שם אי אפשר שאין ספינה עמוקה יותר ויותר מעשרה טפחים. ואוירא דלמעלה מעשרה הוי מקום פטור. אע"ג דאיכא מיא, ובדין הוא דזיז נמי לא ליבעי אלא משום גזירת שאר נהרות שאינן עמוקין עשרה מצרכי' לי' לזיז ומיהו דוקא זיז כל שהוא דאם הי' לזיז ד' טפחים וגבוה שלשה מן המים הוי כרמלית ולא מהני מידי:

משפת מיא משחי'. פי' ואפי' עמוקים מאה אמה כרמלית הם:

ואי לא עביד מקום ארבעה קא מטלטל מכרמלית וכו'. וא"ת וליסגי להו בזיז כל שהוא דזיז כל שהוא הוי מקום פטור ונמצא ממלא מכרמלית לזיז ומזיז לרשות היחיד, וי"ל דסבירא להו דאסור להחליף ברשויות דרבנן. ודף ארבעה דקאמר רב חסדא פי' רבי' יהונתן ז"ל כגון כוורת שהיא רחבה ארבעה ויש לה מחיצות גבוהות עשרה תלויות אצל הים ויש לה נקב בדף שהוא דולה מאותו נקב לים והרי הוא כממלא מרשות היחיד לרה"י דחשבי' כאלו המחיצות יורדות לים ונשקעות שם ואע"ג דבקעי בי' דגים לא מבטלי מחיצתא דקיל הוא שהקלו חכמים במים, וי"מ דעוד הקילו במים שלא לעשות מחיצות גבוהות עשרה לדף אלא סגי בדף ד' אמות על ד' אמות דהיא כ"ד טפחים על כ"ד טפחים דכשאתה חוקק באמצע ד' טפחים עדיין נשאר משפת החקק לכל צד עשרה טפחים למימר בה כוף וגוד וכן כתב ר"ת ז"ל:

ודילמא מורשה אית לה. י"מ דילמא צד אחד שבספינה למטה מעשרה דבהכי סגי לה כיון דרובא למעלה מעשרה שמא באותו צד ימלא, וי"מ מורשה חפירה שיש בקרקעית הים דאיכא למיחש דילמא האי ספינה קיימא בההיא חפירה ונמצא שאין מסביביו של ספינה שהוא ממלא משם עשרה טפחים ורש"י ז"ל לא פי' כן:

ואמר רב פפא גשושי אזלי קמה. לפי' הראשון גשושי אזלי קמה דלא שבקי לה אלא בדוכתא דאית בה דכולה למעלה מעשרה, ולפי' השני גשושי אזלי קמה דלא שבקי לה אלא בדוכתא דאית בה אפי' מסביביו יותר מעשרה כדי שלא תגע הספינה באותן סביביו ותשבר, ופי' גשושי דרך הספנין שקושרין אבר בחבלים וטחין אותו אבר בחלב ומשליכין אותו בים וכשמגיע לארץ מתחבר מן החול לחלב ויודעין אם תגע שוליו בקרקע או צדדיו ומיד מסלקין אותו משם:

תוכן העניינים

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה