חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק יא - הזורק · דף צז.
שנפנה מצרעתו. כלו' שנתרפא והוא מלשון פנו דרך:
ויבלע מטה אהרן וכו' נס בתוך נס. פי' דאחר שחזר ונעשה מטה בלען ולא כשהוא תנין דלא כתיב ויבלע תנין אהרן:
אינו אלא משום שבות. וכגון שזרק מרשות לרשות חבירו דבכי האי גונא אפי' שתיהן שלו ולא עירב אסור, ואם היו שתיהן שלו ועירב בהן מותר וההיא ברייתא ודאי לא אתיא כרבא דאמר תוך שלשה לרבנן בעי' הנחה ע"ג משהו אלא ס"ל לרבא כר' יהודה דאמר התם בעירובין דבעי' הנחה ע"ג משהו דא"ר יהודה פר' המוצא תפילין (צח:
) אפי' אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו ומתמהי' עלה התם לימא רבא כתנאי אמרה לשמעתי' ומוקים לה רבא התם לכולה כר' יהודה וכיון דמתני' אתיא כותי' מתני' עדיפא לי' ולא איכפת לי' אברייתא אלא דמעיקרא מתמהי' עלה היכי שבק רבנן ועביד כר' יהודה ופריק דכולהו מתני' רבי יהודה היא, ור"ח ז"ל כתב דליתא לדרבא דברייתא פליגא עלי' ולא שמיע לי' כי היכי דלא שמיע נמי לר' אלעזר ואי. הוה שמיע לי' הוה הדר בי' וליתא לאוקמתא דרבא דמוקי כולה מתני' דערובין כר' יהודה אלא תנא קמא פליג עלי' ע"כ:
ולאו מי אוקימנא לההיא כגון דמדלי חד וכו' פי' הרא"ה ז"ל דלא אתפרש היכא דהתם בעירובין נמי אמרי' לה נמי בהאי לישנא ולאו מי אוקימנא ושמא אפשר דמשום דהכא איתא והתם איתא הכא איתמרא בהאי לישנא משום דאיתמרא התם והתם נמי אמרוה בהאי לישנא משום דאיתמרא הכא:
לפי שאי אפשר לרשות הרבים שתלקט במלקט וברהיטני. יש מרבותי שהקשה דלפום הא משמע דגבשושית קא בעי מיני' וא"כ הוה לי' למימר מנא הא מלתא דאמור רבנן כל פחות משלשה כארעא סמיכתא דמי דלישנא דלבוד לא שייך אלא גבי מחיצות ועלתה לו בקושיא, ואע"פ שרש"י ז"ל רצה לישמר מזה ופירש כל רשות שאינו גבוה שלשה הרי הוא כלבוד ובטל לגבי רשות הרבים אפ"ה לא ניחא לי שהוא ז"ל פי' גבי המשלשל דפנות דפחות משלשה כשרה דאמרי' לבוד כמי שנוספו ונשלמו עד למטה דאלמא בכי הא שייך דין לבוד, ולי נראה דה"פ דמלתא דודאי מחיצות קא בעי מיני' ומהדר לי' כי היכי דאשכחן גבי גבשושית דכל היכא דלית בי' שלשה הוי ר"ה לפי שאי אפשר לר"ה שתלקט במלקט וברהיטני הכי נמי גבי מחיצות דאי אפשר לכל המחיצות שיגיעו עד לארץ אלא דכל היכא שהם בפחות משלשה עד לארץ חשבי' כמי שיש גבשושית בארץ ומגיע עד המחיצות והיינו דקא מקשי' מהא דהמשלשל דפנות ואמרי' תינח למטה דחשבי' כמי שיש גבשושית בארץ אבל למעלה מאי איכא למימר:
אחת משום הוצאה ואחת משום הכנסה. נראה לי דלא דק בלישני' דהוה לי' למימר אחת משום הכנסה ואחת משום הוצאה שהרי הכנסה קודם להוצאה: