אור ברסלב
חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת פרק ט - אמר רבי עקיבא › דף צ.

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ט - אמר רבי עקיבא · דף צ.

דף פט:

הואיל וראוין למתק בהן את הקדרה. בין כולן הא לאו הכי שהוא מין אחר שאין ראוי למתק בהן את הקדרה לא וקשיא למתני' דקתני סתמא תבלין מצטרפין דמשמע אפי' אינן ראויין למתק, והא דקא מקשה מענין איסור לענין הוצאה אע"ג דלגבי הוצאה קי"ל דכל ששוו בשיעורן מצטרפין איכא למימר התם דאוכלין דכולהו חזו מיהת לאכילה והחשיבות בפני עצמן דין הוא שיצטרפו כיון דשיעורן שוה אבל בתבלין דלא חזו מצד עצמן ואין חייבין בהוצאתן אלא מטעמא שהן ראויין לתבל ביצה בעי' מיני מתיקה שיהו ראויין לתבל דאם אין כולן מיני מתיקה אין הביצה מתובלת בהן.

ורמינהו המוציא סמנין כדי לצבוע בהן דוגמא לאירא. פי' וקס"ד השתא דלא שני לן בין שרויין לשאינן שרויין דכולן כדי לצבוע בהן דוגמא לאירא דהוא שיעור מועט טפי ממתני' דבעי בגד קטן שבסבכה ופריק מתני' מיירי לשרות שעדיין אינן שרויין ובעי' שיעורא טפי לפי שאין אדם טורח וכו':

מי רגלים בר ארבעין יום. י"מ מקטן בר ארבעין יום דבציר מהכי לא חזו:

מי בורית כבריתא פי' רש"י ז"ל גפרית, ולא נהיר דהא גפרית עפר הוא והיכי שייך בי' לאקשויי מדתנן כל שיש לו עיקר ולומר דכבריתא אין לו עיקר ואין לו שביעית,, והנכון דעשב הוא שאין לו עיקר:

מיתיבי הוסיפו עליהן וכו'. פי' לאו לישנא דמתניתא הוא דתקשי לן מעיקרא מאי סבור ולבסוף מאי סבור כדאמרי' בכל דוכתא אלא לישנא דתלמודא הוא דאלו בתוספת' דשביעית לא קתני הוסיפו אלא הכי תניא התם החלביצין והלעינון והבורית והאהל יש להן שביעית ולדמיהן שביעית יש להן ביעור כו' אלא מכיון דבמתניתן דשביעית קתני במקצת שאר דברים יש להן שביעית ולדמיהן שביעית יש להן ביעור ולדמיהן ביעור וקתני בברייתא הני שלא נשנו במשנה ודינייהו שוין כהני דתני במשנה קאמר הכא בתלמודא' דהוסיפו לשנות בבריתא על המשנה החלביצין וכו'.

והתנן זה הכלל כל שיש לו עיקר יש לו שביעית וכו' וא"ת והא כולהו מילי יש להם עיקר, וי"מ כל שיש לו עיקר המתקיים בארץ וגזעו מחליף, ולא נהיר דהא תבואה אין עיקרה מתקיים בארץ ואין גזעה מחליף ואית לה שביעית, והנכון דזו אינה משנה שנוי' בשום מקום אלא כיון דהאי דינא מפקי' ממתני' דשביעית הרי הוא כאלו תנן לה התם בהדיא דתנן התם כלל גדול אמרו כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה וממין הצובעים ומתקיים בארץ יש לו שביעית ולדמיו שביעית יש לו ביעור ולדמיו ביעור ואיזה זה זה עלי הלוף השוטה ועלי הנדנה ומפקי' מהא כל דבר שיש לו עיקר שמניחין שרשיו בארץ בשעת לקיטתו כלומר שמה שיוצא ממנו על הארץ הוא הנאכל יש לו שביעית גמורה לכל דבריו יש לו שביעית ולדמיו ויש לו ביעור ולדמיו אחר שכלה לחיה מן השדה, וסיפא דתנן כל שאין לו עיקר וכו' מפקי' מאידך מתני' דתנן התם ועוד כלל אחר אמרו כל שהוא ממאכל אדם וממאכל בהמה וממין הצובעים ואינו מתקיים בארץ יש לו שביעית ולדמיו שביעית אין לו ביעור ואין לדמיו ביעור ואיזה זה זה עיקר הלוף והנדנה וה"פ כל דבר שאין מניחין שרשיו בארץ שהשרשים הן הנאכלין יש לו ולדמיו שביעית אבל אין לו ולא לדמיו ביעור משום דלא שייך בהא למימר כלה לחיה מן השדה שהרי אינה שולטת בהם הילכך לית בהו ביעור והנדנה והלוף השוטה שרשיהן נאכלין ומה שעל הארץ נאכל והילכך השרשים אין להם ביעור אבל מה שעל הארץ יש להן ביעור ודכותה מפרשי' הא דתנן הכא כל שיש לו עיקר וכו' והא דתנן כל שאין לו עיקר אין לו שביעית לאו אין לו שביעית לגמרי קאמר אלא אין לו שביעית גמורה קאמר ולומר שאין לו ביעור כמי שיש לו עיקר כן פי' הרא"ה ז"ל, והילכך כבריתא עיקרה הוא הנלקט ולא מה שעל הארץ והעיקר אין לו ביעור ואלו בורית תנן דיש לו ביעור:

לריח הפה. ואע"ג דחזי לתבלין כיון דחזי לריח הפה אזלי' לחומרא:

לצילחתא שמושחין בו ראשו למי שיש לו כאב בחצי הראש:

שכן ראוי לעשות ממנו דרבן קטן. פי' להוליך הבהמה:

מתני'

המוציא קופת הרוכלין אע"פ שיש בה מינין הרבה אינו חייב אלא אחת. וא"ת פשיטא דמי גרע מהוציא וחזר והוציא בהעלם אחת דאינו חייב אלא אחת, תירץ ר"ת ז"ל דקמ"ל דאע"ג שנודע לו מין זה וחזר ונודע לו מין האחר דאפי' למאן דאמר בפרק כלל גדול דדיעות מחלקות או הפרשות ולא מצטרפי קמ"ל דהכלי מצרפן וכאלו הכל אחד ואינו חייב אלא אחת, ורבי' יהונתן ז"ל פי' דאתיא אפילו לר' יהושע דאמר תמחויין מחלקין שאם אכל כזית חלב מבושל וכזית חלב צלי אפי' בהעלם אחת חייב בתרתי התם הוא חלוק בטעמים דהוי דבר חשוב לכל מין ומין אבל הכא לענין הוצאה אין חשיבות, במין זה יותר ממין זה:

תוכן העניינים

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה