אור ברסלב
חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת פרק ט - אמר רבי עקיבא › דף פה:

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ט - אמר רבי עקיבא · דף פה:

דף פה.

ולא יהא אלא ראש תור. כלומר אפי' מוקמת למתני' בממלא את הקרנות איכא למימר דמיירי בערוגה בין הערוגות דמאי אמרת דאיכא ערבוב זרעים ויניקה דינקי מהדדי הא ודאי שרי דערבוב ויניקה לא מתסרו אלא משום דליכא היכירא הכא ודאי איכא היכירא טובא דזרעים אלו שהן מעורבבים שהיא של כל אחת ואחת, מי לא תנן אם הי' ראש תור ירק נכנס לראש תור ירק אחר וכו' כלומר אפי' יזרע בראש תור ירק ואין בין זריעת ראש תור ירק לזריעת שדה האחר כשיעור יניקה אפ"ה מותר מפני סוף שדהו ואיכא היכירא טובא, ופריק אין ראש תור ירק לערוגה דלא שייך ראש תור אלא משדה גדולה לערוגה או מערוגה לתוך שדה גדולה אבל שתי ערוגות ליכא היכירא כלל אלא נראין כאלו הן אחת דלא חשיבא כל חדא באפי נפשה:

ושמואל אמר ערוגה בין הערוגות שנינו. וקס"ד השתא בממלא את הקרנות והיינו דאקשי' והא קא מערבן אהדדי כיון שאין בין זו לזו אלא שני טפחים דגבולין נמצא דינקי עלים אהדדי, ופריק בנוטה שורה לכאן ושורה לכאן כלומר שלא מילא לגמרי קרנות האמצעית אלא בנוטה זריעת החיצוניות כנגד קרני האמצעית ונמצא שיש ג' טפחים בין עלין לעלין ולא ינקי אלו מאלו ושמואל לא גזר שמא ימלא את הקרנות כרב:

הפקיע תלם אחד על פני כולה מהו, מדברי רש"י ז"ל נראה דהוא מפרש לה בערוגה בחורבה וכשזרע באותה ערוגה חמשה גרעינין כדפרישית במתני' והוא עשה חריץ סמוך לרוח אחת שאין בין הזריעה לחריץ ג' טפחים והוא זרע באותו חריץ ממין שנראה, אחר מהו כיון דלית בי' שיעורא ינקי אהדדי או דילמא הא איכא היכירא, א"נ שעשה חריץ באמצע הערוגה על פני כולה ואין מן הזריעות שבכל רוח לחריץ כדי שיעור יניקה. וי"מ דמיירי בערוגה בין הערוגות ובממלא קרנות האמצעית שאינו יכול לנטות זרעי החיצוניות דהשתא ליכא בינייהו אלא שני טפחים דגבולין והוא עשה חריץ באותן גבולין המפסיקין ביניהם ולא זרע בחריץ אלא לעשות היכר בין הערוגות עשה החריץ:

אמר רב ששת בא ערבוב ובטל את השורה. פי' ואין חריץ (הוי) היכר ורב אשי אמר דחריץ הוי היכר:

הנוטע שתי שורות של קישואין שתי שורות של דלועין וכו'. פי' ואין בין שתי שורות של קישואין לשתי שורות של דלועין כדי יניקה וערבוביא ואפי' הכי אם עשה חריץ בין שתי שורות לשתי שורות הוי היכר ומותר וטעמא דמילתא משום דשתי שורות חשיבי למהוי שדה לנפשייהו ואיכא היכירא לכל מין ומין הא שורה א' של קישואין ושורה אחת של דלועין דשורה א' לא חשיבא לעצמה כלום אפי' עשה תלם א' ביניהם לא חשיב הפסק וערוגה כשורה א' של שדה דמיא:

שאני התם דאיכא שדכא. כלומר שאני קישואין ודלועין שזמורותיהם ארוכות והילכך לא חשיבא הפסקה דשורה אחת דאיכא למיחש לעירבוב לפי שהן מתפשטין ומשלחין יונקותיהם למרחוק אבל בשאר זרעים שאין זמורותיהם כל כך ארוכות מותר דאין ערבוב מבטל את השורה וכן פי' רש"י ז"ל:

א"ר יוחנן הרוצה למלאות כל גנתו ירק. כלומר מינים הרבה עושה ערוגה ששה ועוגל בה חמשה פרש"י ז"ל עוגל בכל ערוגה וערוגה חמשה עיגולין וכל עיגול יכול למלאותו כולו סביב ממין אחד וכן השני ממין אחר וכן השלישי ואע"ג דאין בין זרע לזרע כדי יניקה שאני עיגול שהוא דבר מסוים ואיכא היכירא טובא וקס"ד השתא שזורע נמי ממין אחר צלע הריבוע והן הגבולין, ואקשי' והיכי מצי למזרע והא איכא דביני ביני שהרי הגבולין מחוברין עם היקף ריבוע הערוגות ונמצא דאיכא ערבוב וליכא היכירא כלל, דבשלמא בין עיגול לעיגול יש הפרש קצת בין זרע לזרע והעיגול שהוא דבר מסוים מחלקן אבל הכא כל הזריעות מעורבבין יחד:

אמרי דבי ר' ינאי במחריב בין הבינים. כלומר שאינו זורע כלל בצלע הריבוע המחובר עם ההיקף של עיגול אלא זורע בקרנות רחוק מעט מן העיגול כנ"ל שיטת רש"י ז"ל, ויש מקשין אם איתא דעגולין מחלקין בין מין למין מאי שנא חמשה עיגולין אפי' טובא נמי ולדידי לא קשיא לי דאע"ג דעיגולין מחלקין מ"מ בעי' קצת הפרש ביניהו ואם איכא טובא לא הוה הפרש ביניהו, אלא שקשה לי קצת דהוה לי' למימר וממלא קרנותי' ועיגולי' ועוד קשיא אם איתא דהאי ועוגל בה חמשה חמשה עיגולין קאמר א"כ לימא הכין בהדיא, ורבי' תם ז"ל מפרש לה בפנים אחרים כמו שאכתוב בסמוך בס"ד:

רב אשי. אמר אם היו זרועין שתי זורען ערב ערב זורען שתי. פי' אתא רב אשי למימר דלפעמים שרי למזרע בין הבינים כגון שאם היו העגולין זרועין שתי זורע של בין הבינים ערב ובהכי סגי להיכירא כיון דמה שבתוכו עיגול:

איתביה רבינא לרב אשי עבודת ירק בירק אחר ששה טפחים ורואין אותה כטבלא מרובעת פי' דבהכי חשיב לזרוע ה' מינין חלוקין בהרחקת ג' טפחים הא ל"ה לא חשיב כלל וחשיב עירבוב ואפ"ה דוקא כשרואין אותה כטבלא מרובעת דהשתא הוא דחשיבא ושרי הא ל"ה אסורה אלמא ערוגה עגולה לא חשיבא לן. וי"מ דמקשי לרב אשי וה"ה לר' יוחנן דחשיבא לי' ערוגה עגולה והכא בבריית' לא חשיבא לי' וכן נראה מדברי רש"י ז"ל, וי"מ דלרב אשי דוקא קא פריך דאיהו שרי בהיכירא דשתי וערב דבהכי סגי והכא בעי' ג' טפחים אבל לר' יוחנן לא קשיא מידי דאע"ג דאין בין עיגול לעיגול ג' טפחים חשיב לן היכירא כיון דאיכא בין הבינים חריב, ופריק התם דבעי' מרובעת בששה טפחים לאקולי בה קולא אחרינא הוא להיות חשובה כשדה בפני עצמה להתיר ראש תור ירק הנכנס לה משדה אחרת או היוצא ממנה לתוך שדה אחרת כיון דאיכא בה הרחקה כל כך. ופירש"י ז"ל דר' יוחנן דפריך הכין לית לי' הא דאמרן לעיל אין ראש תור בערוגה, אי נמי אית לי' והיינו מערוגה לערוגה אבל מערוגה לשדה לא, כך נראה לי שיטתו של רש"י ז"ל בשמועה זו. ויש מקשים לפי' רש"י ז"ל דהאיך אפשר ששיעור יניקת כל זרע טפח ומחצה והא תנן פרק לא יחפור מרחיקין את הזרעים מן הכותל ג' טפחים אלמא יניקת שלשה לכל א' בעינן על כן פי' בתוספות שמועה זו בפנים אחרים בשם ר"ת ז"ל דחמשה זרעונים דקתני היינו חמשה גרעינין וכל אחד לבדו באמצע הרוח ולא בקרנות והכי מוכח לישנא דקתני על ארבע רוחות ולא קתני על ארבע קרנות ונמצא שיש בין כל גרעין וגרעין עד לקרן ג' טפחים וגופייהו דגרעינין לא קא חשיב איידי דזוטר כזה ואיכא לאקשויי והא איכא שני גרעינין בתוך ג' טפחים והיינו גרעין שבאמצע לגרעין שבכל רוחות הערוגה וא"כ על כרחנו יש לפרש כרש"י ז"ל דאין יניקת זרע אלא טפח ומחצה,, וי"ל דכל היכא דאין בין זה לזה אלא שלשה מחד דוכתא קא ינקי דיניקתו של זו מתפשטת עד ג' טפחים ושל זו נמי נמשכת יניקתו כל ג' טפחים והיינו ההיא דפרק לא יחפור אבל מ"מ הכא שרי דהכי קים לן דמכיון שיש ביניהם ג' טפחים אין יונק זה מגופו של זה והכא דייק לישנא דגמ' דקאמר וקים להו לרבנן דחמשה בשתא לא ינקי מהדדי, ומדאמר מהדדי ולא אמר בהדדי ש"מ דאע"ג דינקי מחד דוכתא כיון דאין זה יונק מגופו של זה ליכא למיחש דלישנא דמהדדי משמע זה מגופו של זה והילכך אע"פ שהיניקות מתערבות שרי דלעולם אין כלאים אסורין דאורייתא אלא היכא דאיכא תרתי ערבוביא ויניקה כלומר עירבוב היניקות ושיונקין אלו מגופן של אלו אבל יניקה גרידא בלא עירבוב או עירבוב בלא יניקה כי האי שרי, וא"ת א"כ ליתני תשעה ארבעה בארבע קרנות וכמו שקשה לרש"י ז"ל, וי"ל דהכי קים להו דחמשה בשיתא דוקא ולא תשעה, א"נ בגמ' מפרש טעמא אמאי לא, אבל מ"מ הרמב"ם ז"ל סובר שאין יניקת ירק בערוגה אלא טפח ומחצה כלומר שאין יניקתו נמשכת אלא עד טפח ומחצה כמו שפירש"י ז"ל, וההיא דפרק לא יחפור לאו משום יניקה נגעו בה אלא מפני שהזרעים מחלידין את הקרקע עד ג' טפחים אע"פ שאין יניקתן נמשכת אלא עד טפח ומחצה תדע דהא התם תנן מרחיקין את האילן כ"ה אמות ואלו בענין יניקה לאו בהכין שיעורא דהא בי"ו אמות סגי ואע"ג דאיכא שרשים דנמשכין טפי משיעור' אלו לא מפני שצריכין לקרקע דהא אם בא לקוצצן עד שיעורן אין האילנות מתים ולא הזרעים, אי נמי יש לחלק בין זרעים לירקות וכדתנן התם כל מיני זרעים אין זורעין בערוגה וכל מיני ירקות זורעין בערוגה ודוקא בשיעורא דטפח ומחצה ועם זה עמדו דברי רש"י ז"ל. גמ'.

והא איכא מקום קרנות. פי' למה לך לדחוקה לאוקמה בערוגה בחורבה דהא ודאי מכיון דאיכא מקום קרנות שיכול לזרוע בהן בארבעה גרעינים ועדיין יהא בין זה לזה ג' טפחים והוא מחריבן ודאי מיירי בערוגה בין הערוגות והוא יניח אותן כדי שיוכל לזרוע בקרנות הערוגות החיצוניות ויכול להקיף אותן שמונה ערוגות ובאותן ד' ערוגות שכנגד האמצעית יזרע בקרנות ואכתי איכא טפי משלשה בין גרעין לגרעין ובאותן ד' שבאלכסון האמצעית יזרעם באמצעית כל גרעין באמצע הרוח ולא בקרנות כנ"ל לפרש לפי שיטה זו:

בממלא את הקרנות שממלא שני הרוחות לגמרי וכמו שפירשנו למעלה דהשתא ליכא לאוקומה בערוגה בין הערוגות ואפי' שתים בשתי רוחותי' שאינן מלאות לא משום דכיון דממלא את הקרנות כי מעיינת בה שפיר אי אפשר בלא עירבוב:

וליזרע מאבראי ולא לימלי. כלומר יזרע האמצעית כל גרעין לבדו באמצע רוחותי' כדי שיקיף לה שמונה ערוגות דהשתא נוח לו לזרוע ערוגות אחרות חוצה לה בהיקפה ולא ימלא את הקרנות משימלא את הקרנות ויחריב בהיקפהף.

אין ראש תור ירק לערוגה. פי' אין דין ראש תור ירק בערוגה משום דמילתא זוטרתי היא ואין דין ראש תור ירק מערוגה לערוגה אלא הכל נראה ערבוב:

ושמואל אמר ערוגה בין הערוגות שנינו, ואפילו בממלא לגמרי שתי רוחות האמצעיות ואקשי' א"כ כי זרע בקרני החיצוניות מיערבן בהדי הדדי, ופריק בנוטה שורה לכאן ושורה לכאן ולומר שאינו זורע ממש בקרן אלא משוך לכאן מכלפי הקרן רחוק מן הקרן טפח, ואפי' ליכא גבול אלא טפח ביניהן כדעת מקצת המפרשים דקי"ל כרבנן דפליגי עלי' דר' יהודה אפ"ה הקרן שמפסיק בנתיים הוי היכר ולהאי פירושא נראה לי דדוקא בארבע ערוגות שכנגד האמצעית אבל באותן שעומדות באלכסון אי אפשר למזרע ואפשר דכי מעיינת בהו שפיר מצי למזרע, וי"מ דלדעת ר"ת ז"ל ערוגה בין הערוגות היינו ארבע הערוגות שעומדות באלכסון אבל ארבע האחרות לעולם חרבות, ולא ידעתי מי הזקיקם לפרש כן דהא שפיר איכא לפרושי כדפרישנא, ועוד היכי מקשה לא יהא אלא ראש תור ירק דהא ראש תור ירק גמור הוא והוי לי' למימר והא ראש תור ירק הוא, ועוד דאפי' בממלא את הקרנות יכול לזרוע בהן ולהרחיק ג' טפחים והיכי מקשה והא קא מתערבין אהדדי, ואפשר דכולן מודים בהני ארבע שעומדות באלכסון שיזרע אותן ופלוגתיהו באותן ארבע שכנגד האמצעית כנ"ל:

הפקיע תלם אחד על פני כולה. ואליבא דרב ושמואל נמי בעי הכי אם חפר בה באמצעית הערוגה חפירה אחת על פני כולה מהו לזרוע סמוך לתלם באותו שפת החפירה מכאן ומכאן שני מינין מי סגי בהפקעת תלם מי הוי היכירא אע"ג דאין בין זה לזה כדי יניקה או לא:

א"ר יוחנן הרוצה למלאות כל גנתו ירק עושה ערוגה ששה., פי' עושה עיגול של חמשה טפחים באמצעיתה ונמצא שישאר מצלע הריבוע עד העיגול חצי טפח מכאן ומכאן מלבד אלכסון קרנותי' שהוא יותר וזורע אותו אלכסון ובלבד שיזהר שירחיק הזרעים מן העיגול חצי טפח ובהכי סגי כיון שהעיגול דבר חדש ומסויים להיכירא בעלמא וכן יזרע כל העיגול ממין אחר. ואקשי' והיכי אמרי' הרוצה למלאות כל גנתו ירק שהרי אינו מתמלא כולו דהא איכא דביני ביני אותו חצי טפח סמוך לעיגול שאינו זורע ואמרי דבי ר' ינאי דאותו חצי טפח שהחריב בבין הבינים לא חשיב לי' כיון דזרועה כולה לבר מני' ושפיר קרי בי' למלאות כל גנתו כן פי' הרא"ה ז"ל והרמב"ן ז"ל לשיטת ר"ת ז"ל, ולולי שהם אמרוה הייתי אומר שאין הלשון הולמו אלא הנכון לי לפרש דמעיקרא קס"ד שימלא כל הערוגה כולה ולא ישאיר דבר חרב בה, ואקשי' והא איכא דביני ביני ויש שם יניקה וערבוביא והעיגול לא הוי היכר דבשלמא במורשות מצי לזרוע ולהרחיק מן העיגול קצת כחצי טפח אלא מאי דביני ביני מאי איכא למימר, ופריק במחריב בין הבינים ולא יזרעם כלל:

ורואין אותה כטבלא מרובעת. י"מ דלאו דוקא ששה על ששה מרובעת דא"כ מאי רואין אותה כטבלא מרובעת אלא ערוגה רחבה טפח וארוכה שלשים ושלשה וקמ"ל דיכול לזרוע בו חמשה גרעינין הואיל ויש בה אם אתה מרבעה ערוגה ששה על ששה היינו רואין אותה כטבלא מרובעת:

ולענין פסק הלכה יש מי שפסק הלכה כר' יהודה בגבולין כיון דפרישנא טעמי' וסמכי' ליה אקרא וקיימ' לן נמי כשמואל דהא ר' יוחנן ורב אשי קיימי כותי' דהיכא דאיכא היכירא אע"ג דאיכא עירבוביא שרי, ובהפקיע תלם על פני כולה קי"ל נמי כרב אשי דאמר אין עירבוב מבטל את השורה דהא דאקשי' עלי' מהא דהנוטע שתי שורות הא פריק לה בשדכא:

תוכן העניינים

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה