אור ברסלב
חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת פרק ט - אמר רבי עקיבא › דף פב:

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ט - אמר רבי עקיבא · דף פב:

פרק ט - אמר רבי עקיבא

נדון מחצה על מחצה כתב הרא"ה ז"ל הנכון בזה לומר שאין חלוקה זו כשאר כותל דשותפין דעלמא שיש זכות לשניהם בכל האבנים אפי' באותן של צד חבירו אבל כאן אינו כן אלא מה שלצד עבודת כוכבים שלה ומה שלצד שלו שלו וטעמא משום דתרווייהו ניחא להו בהא של עבודת כוכבים שפיים שלה נעבד ועובדים לכל אבן ואבן שבצד שלה וישראל ג"כ ניחא לי' במה שבצד שלו שיהא שלו וכיון שכן אפי' השתחוו למה שבצד שלו אינו נאסר דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ומה של עבודת כוכבים אסור ומה שלצד שלו מותר והוא שמכיר אבניו ועציו ע"כ,, דאם אינו מכיר אסור משום דעבודת כוכבים אסורה בהנאה מדאורייתא ובמילי דאורייתא לית ברירה:

.

באבן מוסמה. פרש"י ז"ל כגון אבן שהיא שומה ביתדות וכלים תחתי' ואינה נוגעת בהם ובא הזב וישב עלי' הכלים טמאין ואף על פי שאין הזב ולא האבן שהוא יושב עלי' נוגעין בהן מדכתיב וכל הנוגע בכל אשר יהי' תחתיו יטמא דמשמע דכל מה שתחתיו טמא ואף מה שאינו נוגע בו. והקשו עליו בתוספות אם חדושא של אבן מוסמא מפני שאינה נוגעת בכלים אפי' כל דבר שהוא תלוי נמי אף על פי שהוא ראוי לקבל טומאה הוי חדוש שמביא טומאה למה שאינו נוגע בו ואינו נשא ועוד דהא קרא דכל אשר יהי' תחתיו אוקימנא לעליונו של זב כגון אם יהי' כלי או כסות על ראשו. והכי דרשי' לי' התם בנדה פרק בנות כותיים וכל אשר יהי' על ראשו ותחתיו הזב יטמא והילכך לעליונו נדרש ולא למשכבו כמו שפי' רש"י ז"ל. ועוד דהא כלים שנישא עליהם הזב אינן טמאין כדתנן כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למושב ולמשכב האדם. ובספרי דרשי' לה לאבן מוסמא מוהיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא. ופי' הם ז"ל שאבן מוסמא היא אבן גדולה נתונה על גבי כרים וכסתות והן משכבות ומושבות ואינה תלוי' ע"ג יתדות אלא היא מונחת עליהן ובא הזב וישב עלי' טמאין מדרס והיינו חדושא של אבן מוסמא שהי' בדין שלא אהא טומאת משכב אלא במה שהוא שוכב בו או שישיבתו ניכרת כלומר שהוא מכביד עליהן כגון עשר מצעות זו ע"ג זו ולא כשאין ישיבתו ניכרת כגון אבן מוסמא שלא ניכרה ישיבתו שהרי אינו מכביד כלום שכבר היתה האבן כבדה כל כך שלא הוסיפה כלום בענין ישיבתו ומ"מ מודים הם לרש"י ז"ל שאם הזב יושב על אבן' מוסמא שמטמא משכבות ומושבות שתחתי' לפי שטומאת אבן מוסמא לטמאת משכב ומושב נתרבית דין זה ודאי אמת הוא, אבל קשה על זה אם זו בלבד אבן מוסמא הא דאמרי' במס' כלים אבות טומאות השרץ ושכבת זרע וטמא מת למעלה מהן נבלה למעלה מהן בועל נדה למעלה מהן זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו, למעלה מהן מרכב שהוא מטמא תחת אבן מוסמא והא היכי אתיא אם כשהמרכב למעלה על גבי האבן ומשכבות ומושבות תחתי' לומר שהם טמאים זו אי אפשר שאין משכב ומושב עושה משכב ומושב ועוד שהרי בועל נדה עושה כיוצא בו שאם יושב ע"ג אבן מוסמא מטמא משכבות ומושבות שתחתי',, והכי איתא בהדיא בתורת כהנים דבועל נדה הרי הוא כנדה כדכתיב ותהי נדתה עליו. ואם כן מאי רבותי' דמרכב דקתני למעלה מהן מרכב, ועוד דהא בשמעתין משמע דטומאת אבן מוסמא הוא ענין דומה למשא דאמרי' כי פליגי באבן מוסמא כלומר ומשא דקתני במתני' ר' עקיבא היא אבן מוסמא והוא היסט כדמשמע לקמן. לפי' יש לפרש הא דמס' כלים כמו שפי' ר"ח ז"ל כאן שהאבן היא נתונה ע"ג משכב ומושב של זב הטמאין וטהור יושב על האבן טמא לפי שהוא נישא מחמת משכבו שהוא טמא והרי האדם טמא כאלו ישב ע"ג המשכב ממש או נישא מחמתו בלי הפסק והיינו ההיא דבמס' כלים שיש אבן מוסמא על המרכב והטהור עלי' והוא טמא וטומאה זו היא בכלל היסטו של זב שהוא טמא נושא את הטהור כדלקמן וכדתנן אצבעו של זב תחת הנדבך והטהור יושב על גביו מטמא שנים ופוסל אחד כלומר עושה ראשון ושני בחולין ופוסל שלישי בתרומה והרי הטהור כאלו הוא הזב עצמו שהוא אב הטומאה ודוקא בעודנו ביחד עם הזב אבל פירש הזב או הטהור אינו מטמא אלא אחד ופוסל אחד, ואף כאן הטהור הוא נישא על הטמא שהוא המרכב וטמא מדין היסט וזה קשה דאמרי' דמצורע מטמא באבן מוסמא וההיא לא מדין היסט הוא שאין היסט אלא בזב שהיסטו לא מצינו לו חבר בכל התורה כולה ועוד דבכמה דוכתין בתלמודא נתרבית. אבן מוסמא מדין משא כדין היסט, ע"כ נראה שיש ארבעה עניינים באבן מוסמא, הראשון שיש בכלל אבן מוסמא כשהזב יושב על האבן ומשכבות ומושבות תחתי' והוא מטמא אות' כשהוא ראוי למשכב, והוא כפי' התוספות ודין זה מדין משכב ומושב היא שכן מצינו שנתרבית אבן מוסמא לטומאת משכב ומושב דאמרי' בת"כ מניין לעשרה מרכבות זו על זו ואפילו באבן מוסמא ת"ל כל המרכב וכן במס' זבים אמרי' כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב והאדם והיינו נישא עליו ואפי' באבן מוסמא. והשני כשהטהור יושב על האבן ותחתי' משכב ומושב של זב שהוא טמא כפי' ר"ח ז"ל שכן מצינו שנתרבית אבן מוסמא לטמא הטהור היושב עלי' דאמרינן התם בספרא והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא מנין לעשרה מושבות זו על זו ואפי' ע"ג אבן מוסמא ת"ל והיושב מקום שהזב יושב ומטמא הטהור יושב ומיטמא הרי שיש בענין משכב ומושב שני דינין בענין אבן מוסמא, ועוד שני ענינים אחרים בדין אבן מוסמא בענין משא, הראשון שהטהור נושא אבן גדולה ועלי' טומאה בכדי שאינה מכבדת על האבן, והשני שהטמא או הטומאה נושאין את האבן והטהור עלי' בכדי שאינו מכביד, והילכך בכל מקום שהוזכרה אבן מוסמא בלשון סתם הוא באחד משני ענינים אלו, אבל כשהוזכרה בענין משכבות הוא באחד משני ענינים הראשונים, ומעתה כשהוזכרה אבן מוסמא גבי זב בענין משכבות ומושבות הוא בין לטמא הזב מה שתחתי' והיא בין לטמא הטהור היושב עלי', ודין טהור נושא אבן גדולה ועלי' טומאה משכחת לה כשהוזכרה אבן מוסמא גבי מצורע בלשון משא הוא לטמא מה שתחתי' כגון שהטהור נושא בשר מצורע ע"ג אבן גדולה וכן דם הנדה והוא כעין משא שהטהור נושא את הטמא, ודין טמא נושא את האבן והטהור עלי' משכחת לה כשהוזכרה אבן מוסמא בהיסט הזב בדין כלי חרס הוא שהזב נוטל אבן גדולה ועלי' כלי חרס בכדי שאינו מכביד וזה נקרא היסטו של זב שהטמא נושא את הטהור, ודין טומאה נושאת את האבן והטהור עלי' משכחת לה כשהוזכרה אבן מוסמא גבי עבודת כוכבים דודאי בעבודת כוכבים אבן מוסמא במשכב ומושב לא משכחת לה שאין עושה משכב ומושב אלא אדם ולא עבודת כוכבים אלא משכחת לה כעין היסטו וכגון שהיתה אבן גדולה בכף מאזנים והאדם עלי' בכדי שאינו מכביד ועבוד' כוכבי' בכף שניי' והכריעה היא שהאדם טמא מדין היסטו של עבודת כוכבים, או משכחת לה משום משא בלחוד כגון שעבודת כוכבים על האבן בכף מאזנים והאדם בכף שניי' והכריע האדם שהוא טמא מדין נושא עבודת כוכבים, א"נ כפשטה וכגון שהאדם נושא אבן כבדה ועבודת כוכבים עלי' בכדי שאינה מכבדת שהוא טמא מדין משא ונמצא דאבן מוסמא דעבודת כוכבים אינה תלוי' כלל בטומאת משכב ומושב כללו של דבר טהור נושא את הטמא היינו משא, טמא נושא את הטהור היינו היסט:

ולר' עקיבא למאי הילכתא איתקש לשרץ למשמשי' והא דלא אמר לי' לטמא בכעדשה משום דלאו קושטא היא דלא מיטמאה אלא בכזית כדלקמן, אבל לרבנן משמשי' לא צריך קרא דלא עדיפא מעבודת כוכבים עצמה דאינה מטמאה אלא כשרץ ואפי טומאת עבודת כוכבים עצמה דרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא היא:

ולוקשה רחמנא לנבלה. וא"ת דילמא להכי הוקשה לנדה ללמד שעושה משכב ומושב כנדה מה שאין כן בנבלה דלא מטמא אלא אדם המסיט דהיינו הנושאה. וי"ל דאי משום הא לא איצטריך לאקושה לנדה דאף על גב דאיתא במשא כנדה ולר' עקיבא באבן מוסמא ליתא בטומאת משכב ומושב לפי שאין משכב ומושב אלא בבעלי חיים שראויין לעשות מדרס ואף על גב דהתם בנדה בעי' לרבויי דם הנדה שמטמא משכב ומושב שאני דם דאתי מחי והרי הוא כחי כדכתיב והדוה בנדתה מדוה כמותה:

ולר' עקיבא למאי הילכתא איתקש לשרץ למשמשי'. קשיא לי ולימא לי' לאפוקי דלא מטמאה באבן מוסמא. ולי נראה דאלו אמר הכין הוה אמינא דמשמשי' כמותה ומה היא מטמאה במשא אף משמשי' כן והשתא קא משמע לן דהוקשו לשרץ דלא מטמו במשא כנ"ל:

תוכן העניינים

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה