אור ברסלב
חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת פרק ז - כלל גדול › דף עב:

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ז - כלל גדול · דף עב:

דף עב.

לחתוך את התלוש וחתך את המחובר. מדברי רש"י ז"ל נראה כגון שהיה בפניו ירק תלוש וירק מחובר ונתכוון לחתוך את התלוש זה וחתך מחובר זה שהיה ג"כ בפניו. וזה קשה דא"כ היכי מחייב אביי דהא לתלוש נתכוון לחתוך ולא אתעבידא מחשבתו כלל, אלא הכא מיירי בשהכל דבר אחד ונתכוון להגביה את התלוש שסבור שירק זה תלוש והוא הגביהו ונמצא שהוא מחובר ובהגבהתו חתכו פטור דהא לא נתכוון לחתיכה כלל, לחתוך את התלוש וחתך את המחובר שנמצא שהי' מחובר אביי אמר חייב דאע"ג דסבור שזה שחתך הי' תלוש ונמצא שהוא מחובר מ"מ הא איכוון לחתיכה בעלמא ורבא אמר פטור דהא לא איכוון לחתיכה דאיסורא. וא"ת והא אמר אביי לקמן נתכוון לזרוק שתים וזרק ארבע חייב ואמאי והא לא מכוון למקום ארבע וי"ל דודאי כוונתו לאותו מקום שיש שם ארבע אלא שסבור שהיה בו שתים ולא ארבע והא איתעבידא מחשבתו במקום שיש שם ארבע, והשתא ניחא הא דאמרינן לקמן משכחת לה אליבא דאביי דקא טעי בשיעורין בכי האי גונא:

ואלא דחזא אנדרוטא. שהיא צורת המלך שעושין לכבודו ואינה עבודת כוכבים:

אי דקבליה עלי' באלוה. שהיתה כונתו לשם אלהות מזיד הוא ואמאי קרי לי' שוגג ואי דלא קבלי' עליה באלוה ולא כלום הוא שהרי זו אינה עבודת כוכבי' כדפרישית ומיהו דוקא לפי שאינה עבודת כוכבים לא מחייב בלא קבלה אבל בעבודת כוכבים נעבדת בלא קבלה מיחייב וכן נראה דעת רש"י ז"ל וכן פי' הרא"ה ז"ל:

אלא מאהבה ומיראה. י"מ מאהבת העבודת כוכבים שהיא נאה בעיניו או מיראתה שמא תריע לו, ולא נהיר דמאי טעמי' דמאן דפטר שהרי מחשב הוא שיש בה כח להרע או להיטיב ועובדה כהלכתה ולכולי עלמא חייב שהרי רוב עובדי עבודת כוכבים סוברים שיש אלוה בעולם המנהיגו אלא שטועים בעצמם שיש כח לאותה עבודת כוכבים ועל זה הזהירה תורה שלא לעובדה, והנכון מה שפי' רש"י ז"ל שהשתחוה לעבודת כוכבים מאהבת אדם ומיראתו אבל יודע הוא בעצמו שאין בה כח כלל להרע או להיטיב ואינו מודה בה כלל והילכך לרבא פטור ואף ע"ג דאמרינן יהרג ואל יעבור ובכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה ואפילו במקום סכנה היינו לכתחלה ולמצוה שיקדש את השם אבל אם עבר אינו נהרג בב"ד, ולאביי חייב דליכ' אונס ממש שהרי אינו אלא שהוא מתיירא ממנו שמא יזיקנו, ומיהו לאביי אם ירא שמא יהרגנו מודה הוא דפטור לפי שאין לך אונס גדול מזה ואין ב"ד מחייבין אותו לא כרת ולא מלקות ולא מיתה דהא גבי מולך כתיב ונכרת האיש ההוא ודרשי' בסיפרי דבי רב ההוא לא אונס ולא שוגג ולא מוטעה ורבנן הוא דאצרכוה בפרהסיא או בשעת הגזירה למצוה לקדש את השם הנכבד ברבים כנ"ל:

הא ניחא לאביי דאמר התם בסנהדרין דעובד עבודת כוכבים מאהבה ומיראה חייב ניחא דבבריית' נמי קתני חייב דקתני וחומר בשאר מצות וכו'. ותימה ולאביי מי ניחא והא קתני מה שאין כן בשבת דפטור ובשבת מאהבה חיובי מחייב., וי"מ דמיראה קא מקשה דבשבת פטור מיראה ולא מאהבה, וי"מ דה"ה הוה מצי לאקשויי הכין אלא דעדיפא ליה מאי דאמר אלא לרבא. דאמר פטור מאי איכ' למימר דנהי דסיפא דמה שאין כן בשבת אתי' כוותיה דשוגג בלא מתכוון בשבת פטור דומיא דלחתוך את התלוש וחתך את המחובר מ"מ רישא גופה קשיא לרבא דהא רבא גופי' הוא דאמר התם בסנהדרין דעובד עבודת כוכבים מאהבה ומיראה פטור:

אלא באומר מותר. פי' שנעלם ממנו אזהרת עבודת כוכבים וכסבור שמותר לעבוד עבודת כוכבים מן התורה וקרי ליה שוגג בלא מתכוין לפי שהוא טועה בעיקר הדין והילכך בכי האי גונא בעבודת כוכבים חייב אבל בשבת פטור לגמרי.

עד כאן לא בעא מיני' רבא מרב נחמן וכו'. לעיל בפירקין העלם זה וזה בידו מהו ופרש"י ז"ל כאן שסבור שאין שבת בתורה, ולא נהיר וכבר פירשנו למעלה שיודע ששבת אסור מן התורה אלא שנעלם ממנו היום. וא"ת א"כ אם יודע ששבת אסור מן התורה במקצת מלאכות כמו שפירשנו למעלה לא שייך אומר מותר אלא במי שסבור שאין שבת מן התורה כמו שפרש"י ז"ל, תירץ הרמב"ן ז"ל דאע"ג דידע שבת במקצתן שייך אומר מותר כיון שאינו יודע מקצתן האחרות ודכוותה בעבודת כוכבים נמי משכחת לה כהאי גונא שסבור שלא נאסרה עבודת כוכבים אלא של כסף וזהב אבל של עץ מותרת וג"כ שסבור שזבוח וקטור שאינו אסור ובהא ניחא לי מה שהקשה הרא"ה ז"ל דקשי' לי' דמדאייתי מרבא ורב נחמן הוה ליה לאיתויי מגופה דמתני' דקתני השוכח עיקר שבת חייב אחת ותירץ ז"ל דאורחא דתלמוד' זימנין דניחא ליה לאייתויי משקלא וטריא דאמוראי,. ובהא ניחא דלא מצי לאקשויי ממתני' משום דלא דמי להא כנ"ל:

תוכן העניינים

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה