חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ז - כלל גדול · דף עא.
קצירה גוררת קצירה. דאע"ג דידע לי' בנתיים ששבת הי' לא חשיבא ידיעה לחלק שהרי לא נודע לו בנתיים שחטא וידיעת חטא חשיבא ידיעה לחלק, וסבירא לי' לרבא דשגגת שבת וזדון מלאכות וזדון שבת ושגגת מלאכות חדא העלמה היא כיון דאין ידיעת חטא בנתיים דאי לא לא הוה אמר גרירה דלא שייכא גרירה, ועוד ס"ל גרירה והאי תרתי אתא לאשמועי':
והא דאמר רבא ונודע לו על קצירה וטחינה של שגגת שבת וכו'. פרש"י ז"ל או טחינה קאמר וכ"ש בשנודע לו בשתיהן וכן הוא בהדיא במקצת הספרים ונודע לו על קצירה או טחינה ומיירי בשנודע לו קודם שהפריש הקרבן דבהא ידיעות דאחר מלאכות אינן מחלקות:
והא דאמר קצירה גוררת קצירה. לישנא בעלמא נקט ולא טעמא דגרירה דהא מדינא קצירה של שגגת שבת וקצירה של זדון שבת חדא היא כיון דתרווייהו בחדא שבתא וליכא ימים בנתיים לחלק והוה כקוצר שתי קצירות בשגגת שבת דאינו חייב אלא אחת וה"ל כאוכל חלב וחלב בהעלם אחת:
וטחינה גוררת טחינה. כלו' מדינא טחינה ראשונה נגררת בקצירה ראשונה דהא קצר וטחן בשגגת שבת אינו חייב אלא אחת דהא שתיהן בהעלם א' ודין הוא שתתכפר עמה, וכל חדושו דרבא הוא במה שאמר שטחינה של זדון שבת שמן הדין הוא חלוקה לעצמה לקרבן כיון דהיא בשגגת מלאכות ואפ"ה היא נגררת עם טחינה של שגגת שבת ומתכפרת עמה אע"פ שאינה מתכפרת לעצמה שאין הקרבן בא בשבילה שעל הקצירה הופרש:
נודע לו על קצירה של זדון שבת וכו' קצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה. י"מ דהא מדינא הוא ולא מדין גרירה כאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד אבל קצירה ראשונה שגוררת טחינה שעמה לאו מדינא דהא הקרבן לא הופרש על קצירה ראשונה אלא מדין גרירה הוא אבל טחינה של זדון שבת אינה נגררת עם טחינה ראשונה דלית לי' לרבא גרירה דגרירה אלא לכשנודע לו לאחר מכן צריך להביא קרבן וכן פרש"י ז"ל. אבל הרא"ה ז"ל פי' דטחינה שעמה מדינא הוא ולא מדין גרירה כיון שהקצירה מתכפרת שתתכפר טחינה שעמה דכיון דתרווייהו בהעלם שבת חדא נינהו, אבל טחינה שכנגדה במקומה עומדת דהא מן הדין חלוקה היא טחינה זו לחטאת כיון דהיא בשגגת מלאכות ולאפוקי ההיא דלעיל דנודע לו על קצירה של שגגת שבת דקצירה וטחינה חדא היא לגמרי וכשמפריש קרבן על הקצירה הרי עיקר הקרבן ג"כ מן הדין על הטחינה לגמרי ונמצאו קצירה וטחינה של שגגת מלאכות מתכפרות עמהן דחדא נינהו כדפרישנא:
שם טחינה אחת היא. פרש"י ז"ל ואע"ג דקמייתא בגרירה הוא דאתיא אמרי' גרירה לגרירה וזה כפי שפירשנו למעלה, והרא"ה ז"ל פי' דכיון דתתכפר מן הדין טחינה של שגגת שבת אי אפשר ג"כ לזו שלא תתכפר עמה:
ומי אית לי' לרבא גרירה. פי' ומטחינה דגוררת טחינה הוא דקא מקשה דהויא מדין גרירה אבל אידך מדינא הוא כדפרישי' לשיטת הרא"ה . ז"ל:
ונודע לו על אחת מהן וחזר ואכל כזית אחר בהעלמו של שני. פי' שנודע לו תחלה מזית ראשון קודם שאכל זית שלישי אבל לא נודע לו זית שני קודם שאכל זית שלישי ונמצא ששני ושלישי היו בהעלם אחד אבל לא ראשון ושלישי, דהא הוה ידיעה בנתיים אבל אמצעי הי' בהעלם כולן והיינו דאמר רבא הביא קרבן על הראשון כמו שנודע לו תחלה ראשון ושני מתכפרין בו שהרי בהעלם אחד היו שניהם דלאחר שנאכלו שניהם נודע לו מן הראשון, הביא קרבן על השלישי אם נודע לו לאחר מכן מזית שלישי בשעה שרצה להפריש קרבן על הראשון ועדיין לא הביא קרבן על הראשון עד שנודע לו זית שלישי שלישי ושני מתכפרין שהיו בהעלם אחד ראשון אין מתכפר שהרי נודע לו קודם שאכל זית שלישי הביא קרבן על האמצעי אם נודע לו לאחר מכן זית אמצעי ועדין לא הביא קרבן על הראשון ועל השלישי נתכפרו כולן דכולן בהעלם של זה היו כנ"ל:
גרירה דגרירה לית לי'. פי' הרא"ה ז"ל דלאו דוקא גרירה דגרירה שכשמביא קרבן על קצירה של שגגת מלאכות ומתכפרת עמה טחינה של שגגת שבת לאו משום גרירה הוא אלא מדינא כדפרישנא לעיל אלא לומר שכיון שעיקר הקרבן על קצירה של שגגת מלאכות שחלוקה ממנה לקרבן וטחינה של שגגת מלאכות כל עצמה אינה מתכפרת אלא ע"י קצירה שעמה הא חשיבא לי' גרירה דגרירה ע"כ:
אמר לי' חלוקין לחטאו' ומצטרפין לפום האי לישנא משמע דפשיטא לי' דחלוקין לחטאות ופשיט לי' מדחלוקין לחטאות אין מצטרפין וליתא דודאי לאו מילתא פשיטא הוא דהא רבא ואביי פליגי עלי' וסברי דאין חלוקין אלא תרתי אמר לי' לדידי סבירא לי דחלוקין לחטאו' וסבירא לי נמי דכיון דחלוקין לחטאות אין מצטרפין ומ"מ תפשוט מיהא דר' זירא לא הוה פשיטא לי' אין חלוקין לחטאות כאביי ורבא דא"כ פשיטא דמצטרפין:
משני מינין פטור. פי' דאין מצטרפין ולא קאי אפגול ונותר דודאי במעילה מוכח דמצטרפין לענין אכילה אע"ג דלענין חטאות חלוקין אלא אשארא קאי וכן פי' הרמב"ן ז"ל.
והא הכא דחלוקין לחטאות וקא מצטרפין. פי' שאם היו שני זיתים בשני תמחויין הי' חייב שתי חטאות וכי הוו חצי זית מצטרפין וגבי קצירה וטחינה נמי אע"ג דחלוקין לחטאות דאי האי עביד כשיעור לכל אחד אין אחד מתכפר בקרבן חבירו אפ"ה דין הוא שיצטרפו קצירה וקצירה ויתחייב קרבן:
ולעולם ממין אחד ואמאי קרי לי' שני מינין וכו'. פי' ולאו למימרא דשני מינין פטור דקאמר דוקא מין אחד דהא אחלב ודם ונותר ופיגול קאי ועלה קא מייתי' לה דאמרי' חומר במין אחד משני מינין דאלמא מינין הרבה נינהו אלא ה"ק שני מינין דקתני כולל בין שני מינין חלוקין בין מין אחד שאכלו בשני תמחויין שאף הם דינן כשני מינין חלוקין של שני שמות, ובהא ניחא לי הא דקתני ויש חומר במין אחד משני מינין ואלו שני מינין אלו הם מין אחד אלא דקרי להו שני מינין משום לתיהו דשני תמחויין מכלל דרישא מין א' ותמחוי א' כדדחיק בסמוך וא"כ מאי חומר דקתני הא בשני תמחויין הא בתמחוי א' אלא דשני מינין דקתני שהן חלוקין ואלו אין מצטרפין אפי' בתמחוי א' מה שאין כן במין א' דמצטרפין בתמחוי א' כנ"ל: