אור ברסלב
חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת פרק ו - במה אשה יוצאה › דף סב.

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ו - במה אשה יוצאה · דף סב.

דף סא:

והא תני ר' אושעיא ובלבד שלא יאחזנו וכו'. והילכך בדנקיט לי' בצוארי' הוא דשרי אבל נקיט לי' בידי' אע"ג דמסי לי' אסור דלא הוי תכשיט שלו אלא דרך מלבוש והיינו בצוארי' כנ"ל:

אלא כיון דמסי אע"ג דנקיט לי' בידי' שפיר דמי פי' דהא תכשיט הוא לו ומה לי בידי' מה לי בצוארי' וקא מיבעיא לי' בבריא.

במחופה עור. כלומר לא התירו לצאת בקמיע בשבת אלא כשהוא מחופה עור דאפי' מיצטריך לבית הכסא לא בעי למישלפינהו אבל כשאינו מחופה עור אסור לצאת בו דקדושה יש בו ואיכא למיחש דזימנין דאיצטריך לבית הכסא ואתי לאיתויי וכו' והילכך מהכא לא תפשוט:

והרי תפילין דמחופות עור וכו' התם משום שי"ן. ואיכא למידק דהכא בקמיעי במחופה עור אמרי' דמותר ליכנס בהן לבית הכסא וכן בתפלין אי לאו משום שי"ן של תפלין והתם בברכות אמרי' גבי תפלין דכלי שהוא כליין אינו מגין עליהם אלא א"כ הוא טפח וי"ל דהתם כיון שהוא כלי שעומד בכל שעה להוציאם משם לא חשיב להגן אלא בשיש בו טפח אבל בחפוי שלו הקבוע בו לעולם מגין הוא.

שריון זרדא. קסדא אמר רב סנוורתא. מגפיים אמר רבה בר רב הונא פזמקי, כל הני הוו כלי זיין, ולפי שאין דרך ללובשן אלא בשעת מלחמה אסור ללובשן בשבת, ומיהו אם יצא בהן אינו חייב חטאת דהא אינו מוציאם אלא דרך מלבוש, ואמרי' דשריון זהו זרדא והוא מלבוש כשיעור הגוף לבדו מצוארו ועד מתניו ובלעז אזבר"ק ואנו לועזים לוריג"א סנווראתא הוא מלבוש כשיעור הראש והפנים ובלעז ברבוד"א, פזמקי הם כלים לכסות בהן ירכותיו עד למטה מן הארכובה ובלעז ברדוניר"ש ואנו לועזים קמביר"ש:

מתני'

לא תצא אשה במחט הנקובה פי' במחט שתופרין בה את הבגדים שאינה תכשיט כלל ואע"פ שהיא מוציאה במלבושי' ולא בידי' אפי' הכי חייבת חטאת דסבירא לן דאומן דרך אומנותו חייב:

גמ'

כל מידי דחזי לאיש לא חזי לאשה. פירוש דטבעת שיש עליה חותם הוי תכשיט לאיש ומשאוי לאשה וחייבת חטאת, וכל מידי דחזי לאשה כגון טבעת שאין עלי' חותם דהוי תכשיט לאשה ומשאוי לאיש וחייב חטאת:

קסבר עולא נשים עם בפני עצמן הן. פי' ולא הוו גבי אנשים כרועים גבי אנשים משום דאלו ואלו אנשים הם אלא נשים עם בפני עצמן הן:

והא הוצאה כלאחר יד היא. פי' אחיוב חטאת קא פריך ולטבעת שיש עלי' חותם באשה ושאין עלי' חותם לאיש ולומר דכיון שאינן תכשיט להם ואין חייבות אלא משום משאוי אמאי דהא דרך מלבוש הוציאום ואין אדם חייב במשאוי דרך מלבוש אלא כדרך שהוא נושא אותו בחול, וכל דבר שאינו תכשיט להן מוציאין אותן בידים ולא דרך מלבוש:

באשה גזברת עסקי'. פי' דאורחה בטבעת שיש עלי' חותם ולא חשוב הוצאה כלאחר יד. וא"ת להויא כאיש דהוה ליה תכשיט, וי"ל דכיון דאין דרך רוב נשים בכך בטלה היא אצל כולן ולא הוי תכשיט לדידה אלא משאוי וכן פרש"י ז"ל:

מכבנתא פרש"י ז"ל נושק"א ע"ש שכובנת וקושרת פתחי החלוק. ורבי' יהונתן ז"ל פי' כלי עגול שמסבב כל הראש והוא משאוי לפי שאין רוב הנשים יוצאות בו:

חומרתא

דפילון פירש"י ז"ל קשר שקשר בו סם ששמו פילון וריחו ערב ושמו בלסמ"ו ואשה שריחה רע טוענתו עלי'. והרא"ה ז"ל פי' דמיירי שהוא של כסף דבהא הוא דאיכא למיחש לדילמא שלפא ומחויא:

אשה שריחה רע לא אתיא לאתויי. פירוש אבל בכובלייר כולהו מודו דחייבת חטאת דשלא לצורך הוא:

והתניא ר' אליעזר פוטר בכובלת ובצלוחית של פולייטון פי'. והא הני תרי אין דרכה למיפק בהו אלא אשה שריחה רע ואפ"ה פוטר דמשמע פטור אבל אסור, ופרקינן הא לא קשיא כי קאי אליבא דר' מאיר וכו' ומינה דמשמע לי' דכובלת וצלוחית של פולייטון בתרווייהו שרי ר' אליעזר לכתחלה דאי לא אדאמר לי' דכי קאי אר' מאיר אמר פטור לימא דמשום צלוחית של פוליטון הוא דנקט פטור אלא ש"מ כדפרישנא וכן פי' הרא"ה ז"ל:

תוכן העניינים

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה