חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ו - במה אשה יוצאה · דף נז:
ה"ג הכא בקרטלא עסקי'. והוא כעין מלבוש ואין בו משום תכשיט ויש לחוש משום חציצה אבל במתני' גרסי' קטלא דהוא תכשיט והוא חוט שתולין בו אבנים טובות ומרגליות ותולין אותו בצואר והוא הנקרא ענק וכן מפורש במס' כלים פרק י"א דקתני התם קטלא שחוליות שלה של מתכת בחוט של פשתן וקטלא שחוט שלה של מתכת וחוליות שלה של אבנים טובות ומרגליות ע"כ. ודרכה של קטלא ברוב שהיא רפה ואינה חוצצת והיינו דבמתניתן אתי' בה משום תכשיט ולא משום חשש טבילה ומיהו אמרי' בתוספתא שאם היא אוצה חוצצת ופי' אוצה דחוקה מלשון כי אץ לך הר אפרים (יהושע י"ז ט"ו):
אילימא ר' יהודה אפי' חוטי צמר. פי' דכיון דבחוטי צמר לית בהו חציצה אליבא דר' יהודה מותר לצאת בהן בשבת דהא ליכא למיחש דילמא מתרמיא לה טבילה של מצוה:
אפזיני בלעז פרונט"ל שעושין של זהב לשום על פדחת ומקיף את ראשה מאוזן לאוזן, סרבוטין המגיעין לה עד לחיים והוא כעין טוטפת אלא שהוא רחב מאוד שמכסה כל ראשה ותולה לה מכאן ומכאן עד לחיי' ודוקא כשהן קבועין בסבכה שקורין בלעז קפי"ל או גנדי"א דלא גזרי' דילמא משלפא ומחויא דאי שלפה תתגלה שערה ולא חיישי' אבל היכא שאינן קבועין אע"ג דתכשיט הם ואינן משוי חיישי' דילמא משלפא ומחויא:
אי כבלא דעבדא תנן. פי' והוא סימן שהוא עבד או שפחה, ואשה דקתני במתני' היינו שפחה וה"ה עבד ומשום הכי אסור ברשות הרבים דילמא מתכת ואם הוא של טיט דלא חשיב איכא למיחש דמשום אימתא דרבי' שלא יכעוס עליו שיהי' סבור שהוא נטלו בכוונה להראות בשוק שהוא בן חורין יסיר כל הטלית מעליו ולא יוליכנה דרך מלבוש אלא על כתפו כדי שלא יראה מקום החותם ולא יבין שנפל והוא משוי גמור והכי איתא לקמן בהדיא בגמ' וא"ת בחצר אמאי שרי'. וי"ל דלא גזרו אלא בתכשיטין דהתם לשבח וחיישי' שמא ישכח ויצא מן החצר לרשות הרבים אבל כבלא דגנאי הוא לו לא. והא דאמרי' לקמן כל שאסרו חכמים לצאת בו לר"ה אסור לצאת בו לחצר חוץ מכבול ופאה נכרית ופרישנא טעמא כדי שלא תתגנה על בעלה אפיאה נכרית היא ולא אכבול דבכבול קא מפרשי' בירוש' טעמא אחרינא וכן פי' ] הרא"ה ז"ל:
או דילמא כיפה של צמר תנן. והוא כמין כובע שנותנת תחת השבכה ואע"ג דאי אפשר למשלפה אלא א"כ מגבהת כל השבכה ויראו שערות ראשה ותתגנה בהם אפ"ה מרוב חשיבות הכבול שהוא תכשיט חשוב וקלות דעת האשה וחמדתה שהיא רבה אם ישאלנה חבירתה הראיני את כבולך תראנה לה ותחזיר השבכה במהרה על ראשה ותתן הכבול לחבירתה להשתעשע בה כן פי' רבי' יהונתן ז"ל:
כליא פרוחי י"מ שהוא חוטין הרבה שתולין בפני הכלה שלא יצערוה הזבובין לפי שהיא מתביישת להסיר הזבובין מעלי', אבל רש"י ז"ל לא פי' כן:
אין בה משום כלאים. פרש"י ז"ל שעשוי' כמין לבד ע"כ, ולאו למימר דאיסורא דרבנן מיהא איכא כלבדין שהן אסורין דרבנן אלא הרי הוא כמין לבד ומיהו אין בה חימום כלל ואין אדם מתכוין בה אלא לתכשיט, ואין מיטמא בנגעים דגרע משתי וערב ולפי שאינו טווי, וילפי מכלאים שוע וטווי, והרא"ה ז"ל פירש משום דהויא דצבעונין ובנגעים כתיב לבן: