חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ד - במה טומנין
מתני' לא בגפת ולא בזבל וכו' ולא בחול. בין לחין בין יבשין [קר] ואע"ג דבחול יש בו לחות, מ"מ כשמשימין בו דבר חם מתחמם מהרה ומוסיף אחר כן הבלא:
גמ'
איבעיא להו גפת של זיתים תנן. פירוש גפת דמתני' הוו של זיתים דוקא, ואע"ג דסתם גפת כולל הכל אפי' דשומשמין הכא מספקא לי' משום דקתני במתני' והזגין דהוא פסולת של יקב דאם איתא דהאי גפת כולל הכל למה לי למיתני והזגין דהא בכלל גפת הוא אלא ש"מ דהאי גת פרפט הוא ודוקא ול זיתים משום דיותר מסקי הבלא מגפת שומשמין או דילמא שומשמין בכלל זיתים הוא והא דקתני במתני' והזגין משום דלא משתמע מגפת דזיתים ושומשמין דהני מיני שמן והאי מין יין:
קופה שטמן בה. פי' שנתן בה מוכין וטמן בה קדרה אסור להניח הקופה ע"ג גפת של זיתים אף על פי שהקופה מפסקת ביניהם, וכתב הרא"ה ז"ל דהיינו דוקא כשהקופה שטמן בה מונחת ע"ג גפת של זיתים שנוגעת בהן דלא שליט בה אוירא דהשתא כיון שכולה טמונה ומקצתה בדבר המוסיף ומסיק הבלא אסור אבל מה שנוהגין עכשיו בהטמנה:
שאין הקדרה נוגעת בגחלים הקטומות אלא שהיא גבוהה עליהם נמצא שאין בגופה שום דבר טמון בדבר האסור והיא שהיי' האמורה למעלה שמותרת לדברי הכל בגרוף וקטום, ואי משום שמטמינין בבגדים הרי הן בעצמן אינן מוסיפין הבל וכן דעת הרמב"ן ז"ל.
לעולם אימא לך לענין הטמנה דשומשמין נמי אסור. כלו' אם הטמין גוף הקדרה בתוך שומשמין אסור דמוסיפין הבל אבל לענין אסוקי הבלא כגון האי שהפסיק הקופה בין הגפת והקדרה ויהיה כח בגפת להרתיח דוקא גפת דזיתים אבל לא גפת דשומשמין:
דף מח.
דאנח כוזא דמיא. פי' צוננין אפומא דקומקומא, י"מ דקומקומא ע"ג האור הי' וי"מ דקומקום מלא מים רותחין היה שהעבירו מע"ג הכירה:
מאי שנא ממיחם ע"ג מיחם, דשרי' בסוף פירקין דאע"פ שהתחתון הוא חם יותר מן העליון שרי להניחו על פיו, ופריק לא דמי דהתם אוקומי קא מוקים שהמיחם העליון גם הוא מלא מים חמין כל צורכו ואינו צריך לתחתון אלא כדי שיעמיד לו חמימותו הראשונה שלא יפיג אבל הכא אולידי קא מוליד שהרי יש כח בתחתון להחם מים צוננין שבתוך הכוזא והתחתון תולדות האור הוא ואסור ואפי' להפשיר דמיחזי כמבשל ע"ג כירה:
דפרס דסתודר אפומי' דכובא. פי' פרס סודר ע"ג גיגית מלאה מים או יין ואנח נטלא עלוי' ומי שעושה כן עשוי הוא שישמט מאליו באמצעיתו ושורה ביין או במים:
מאי שנא מפרוונקא. שהוא בגד העשוי לפרוס על הגיגית שפורסין אותו שם בשבת ולא חיישי' דלמא מישתמיט ואתי לידי סחיטה:
התם לא קפיד עלי'. שהרי עשוי הוא לכך ואפי' מישתמיט לא אתי לידי סחיטה אבל הכא שהוא סודר של ראש ואינו מיוחד לכך קפיד עלי' ואתי לידי סחיטה:
מוכין שטמן בה מהו לטלטלן, פי' במוכין יבשין דשרי להטמין מי נימא דאכתי באיסורייהו קיימי או דילמ' כיון דטמן בה ייחדן להטמנ' ואיכ' תורת כלי עליהן ומותר לטלטלן בשבת זו. ואמר לי' וכי מפני שאין לו קופה וכו' עומד ומפקיר קופה של מוכין כלומר עדיין חשובין הן ולמלאכתן הן עומדין ולא להטמנה והן מוקצין ואסור לטלטלן ואפי' לאותה שבת ואע"ג דלקמן משמע דגיזי צמר בהטמנה בלבד הן מותרין אלא כשהן של הפתק, אפשר שהמוכין חשובין יותר מן הגיזין:
ה"ק אם לא טמן בהן אין מטלטלין. הא אם טמן מטלטלין, וגיזי צמר דקתני מיירי בלאו הפתק דאי בשל הפתק לא שרו בהטמנה כדלקמן. אי נמי לצדדין קתני גיזי צמר וכו' אע"פ שטמן בה אין מטלטלין אבל מוכין אם טמן בהן מטלטלין אותן:
מתירין בית הצוואר בשבת. פי' מתירין קשר שלו דלאו קשר של קיימא הוא אבל אם אין בו קשר אסור לפותחו דהשתא קא עביד לי' מנא שהרי כל הבגד נארג ומחובר וכן פרש"י ז"ל, והרא"ה ז"ל פי' דרכן הי' לתת בבית הצוואר חוט אחד מכאן וחוט אחד מכאן וקושרין אותו אחר לבישה כדרך שעושין היום ומתירין אותו בשעת הפשט ולא חשיב קשר של קיימא לענין היתר שמתירין אותו בשבת משום דדרכו בכך ומתחלה ג"כ על דעת כן קשרוהו ודרכן ג"כ בשעת כיבוס לקושרו וקאמר דהפותח אותו דרך ניתוק שמנתק אותו חוט ולא מתיר חייב חטאת עכ"ל, וקשיא לי קצת הא דפריק רבא זה חיבור וזה אינו חיבור אלמא שלא בשעת מלאכה נמי הוי חיבור פי' מדקתני דהוי חיבור עד שיתחיל להתיר ש"מ דהוי חיבור אפי' שלא בשעת כיבוס:
דף מח:
תנן שלל של כובסין וכו'. פי' ברייתא היא ואלו במתני' דפרה תנן חיבור לטומאה ואינו חיבור להזאה כלומר וצריך להזות על שניהם ומאי דלא פריש בברייתא סמכי' אמתני' דדוקא לטומאה ולא להזאה ומשום דסמכי' אמתני' דהתם נקט לה תנן כאלו הויא מתני', ודכותה בריש בבא בתרא דאמרי' דתנן מחיצת הכרם שנפרצה וכו' חיבור לטומאה בשעת, מלאכה פי' בשעה שחותך עצים שלא בשעת מלאכה לא הוי חבור אפי' לטומאה:
ואין מיטמאין באויר. כלומר אם נגעה טומאה באוירן ולא בדופניהן ושוליהן הן טמאין ולא הכירה וכן אם נגעה הטומאה באויר הכירה היא טמאה ולא הם, ומיהו במגע טמאין לעולם והוי חיבור כשלל של כובסין ולא מפרשי' בין שעת מלאכה לשאינה שעת מלאכה:
דלא ליתי למשרף עלייהו תרומה וקדשים פי' שאם נגעה תרומה או קדשים באותן כלים שלא נגעה שלא יבואו לשרוף התרומה והקדשים על ידיהם שהרי אותן כלים אינן טמאין מן התורה שהרי אינן חיבור מן התורה. וא"ת ובשלל של כובסין מאי היכירא איכא, תירץ הרא"ה ז"ל דהכא אפשר בהאי היכירא ולעיל לא שייכא היכירא אחריתי:
דף מט.
וגזרו על הטומאה שלא בשעת מלאכה ועל הזאה וכו' כלומר ואזיל בתרווייהו לחומרא כי היכי דלא תיפוק מינייהו חורבא:
אבעיא להו לחין מחמת עצמן תנן. כגון שטמן בהן בעת שתלשן שהן לחין מחמת עצמן דבכי הא מחממי טפי אבל לחין מחמת דבר אחר כגון שיבשו ונפל עליהן משקין אין מוסיפין כל כך חמימות ומותר או דילמא לא שנא. וכתב הרא"ה ז"ל דמסתברא דהכי קי"ל דלחין מחמת עצמן תנן חדא דלקולא נקיטינן ותו דמתני' נמי דייק הכי דקתני סתמא טומנין בכסות ובפירות וכו' ולא מפליג ומסתמא בלחין מחמת עצמן מיירי ומשום דלא שכיח כסות דעבידא מחוטא דביני אטמי לא תנא לי' דאי בלחין מחמת דבר אחר כיון דשכיחי הוה להו לפרושי:
מאי היא אמר אביי שלא יפיח וכו' פי' למאי אמר אביי וכו':
ומאי שנא כנפי יונה דאמר לי', פי' הרא"ה ז"ל דהאי לישנא לא דאיק דאיהו כי אמר לי' כנפי יונה לאחר שראה שחזרו בידו כנפי יונה הוא שאמר כן אלא ה"ק מאי שנא דחזרו כנפי יונה:
מה יונה זו כנפי' מגינות עלי' פי' רש"י ז"ל דהבא עלי' היא נלחמת ומכה בראשי גפי' מה שאין כן בשאר עופות, אבל במדרש רבה פירש בו ענין אחר יותר נכון, ומובא בתוספות]:
מתני'
טומנין בשלחין וכו' כיצד הוא עושה נוטל את הכיסוי פי' ומיירי שמגולה מקצת הכיסוי ואפי' אינה מגולה כלל מטה על צדה קצת ונופלין מן העליונים עד שיתגלה קצת הכיסוי דלא חשיב הכיסוי בסיס שהרי אינו שם לצורך עצמו אלא לצורך הקדירה ולתשמישה:
ר' אלעזר בן עזרי' אומר קופה מטה על צדה כלומר קדרה שטמנה בתוך קופה של גיזי צמר כשבא ליטול התבשיל הרי שאינו יכול להגביה הקדרה וליטלה משם לגמרי דחוששין שמא יפלו הגזין שמכאן ומכאן ותתקלקל הגומא ויבוא להחזירה ולעשות גומא לכתחלה בגיזי צמר ואסור לו לטלטלן דטלטול מן הצד שמי' טלטול אלא ישאיר הקדרה בקופה וכשרוצה לערות מטה הקופה על צדה ונמצאה הקדרה מטית מאילי' ונוטל התבשיל בזומא ליסטרון וחכמים אומרים נוטל ומחזיר ואמרי' בגמרא דהיינו דוקא בשלא נתקלקלה הגומא דאינהו סברי דלא חיישי' שמא תתקלקל הגומא ויבוא להחזיר ולעשות גומא אלא אם תתקלקל יניח הקדרה על אותן הגיזין שנפלו לגומא ולא יזיזם ממקומן, ות"ק דאיירי בנטילת כיסוי ולא איירי בקדרה עצמה אם יטלנה או יניחנה סמיך אפלוגתא דר' אלעזר וחכמים:
דף מט:
ואמר הביאו שלחין ונשב וכו' פי' והוה אמר קאמרינן דרגיל למימר הכי:
לא כולה בבעל הבית קא מיירי, כלו' טפי ניחא לי' לאפלוגי הכי בב"ה:
כנגד מלאכה ומלאכות שבתורה. פי' מנינא הוא דגמר ממלאכה ומלאכות שבתורה אבל ממשכן גמר הי מלאכות הוו אבות והי תולדות אבל ר' חנינא בן חמא גמר מנינא ומלאכות ממשכן:
והאי כמאן דאמר דשלימא לי' אבידתא. כלומר ולשעבר מיירי ועל מלאכה אחת מיוחדת קאמר:
דף נ.
רבינא אמר בשל הפתק. והתם הוא דבעי' יחדן להטמנה אבל בהטמנה גרידא בלא יחוד אסור לטלטלן הא אינן של הפתק אפי' לא יחדן להטמנה אלא שטמן בהן מותר והא דרבא בעלמא איתמר ולא אמתני':
אתמר רב אמר קושר ושמואל אמר חושב ורב אסי אמר ישב אע"פ שלא קישר ואע"פ שלא חישב. כתב הרא"ה ז"ל דחריות לא דמו כלל לגיזי צמר דלעיל דגיזי צמר חזו לעיבידתא דלעיל טפי מחריות לישיבה אלא דגיזי צמר חשיבי וחריות לא חשיבי להכי איכא דמחמיר בהני טפי ואיכא דמיקל בהו טפי ע"כ:
וכרכן במשיחה, פי' כדי שלא יהא נשמט ממנו בשבת:
כמאן כרשב"ג, פי' דלא בעי מעשה והכא נמי כשייחד לה קרן זוית אין כאן מעשה שיוכיח שעומד שם לעשות צרכיו:
מידי דבר מיעבדא בה מעשה. פי' דמידי דחזי למעשה כל היכא דלא עביד מעשה חיישי' דילמא לא מקיימא מחשבתו מדלא עביד מעשה אבל היכא דלא חזיא למעשה במחשבה סגי שכבר עשה בה מה שאפשר והיינו טעמא דלעיל דבית האבל ובית המשתה דטרידי ולא ניחא להו למיעבד מעשה דסגי במחשבה:
בכל חפין את הכלים חוץ מכלי כסף בגרתקון הא נתר וחול מותר. פי' גרתיקון כמין עפר הוא וגוררין אותו לפי שהכסף רך והוי ממחק אבל שאר כלי מתכות אפי' בגרתקון שרי אבל כלי כסף בנתר וחול מותר שהרי אינו גורר אותו ומותר לטלטלן דלא גרע ממילא קופתו עפר שיכול לטלטלו לעשות בו צרכיו וכן הלכתא:
דף נ:
במאי אוקימתא. פי' במאי אוקימתא הא דתני בנתר וחול מותר כר' יהודה אימא סיפא ולא יחוף בהן שערו אבל פניו ידיו ורגליו מותר:
אמר רב יהודה עפר לבינתא שרי. פי' שרי לחוף כלים או בשרו ושערו:
מהו לפצוע זיתים בשבת. פי' הרא"ה ז"ל לחוף בהן ידיו אם יש בו משום השרת שער וכן פי' רב האי גאון ז"ל והוא הנכון, ורש"י ז"ל לא פי' כן ואיננו נכון:
אמר לי' וכי בחול מי התירו. דקסבר משום הפסד אוכלין אסור לחוף בהן ידיו בחול מכ"ש בשבת:
אמר רב הונא האי סליקוסתא (וכו') דצה שלפה, והדר דצה שרי. פי' אם מבעוד יום דצה דהיינו תקעה לתוך העפר ושלפה והדר דצה הכל מבעוד יום שרי ליטלה בשבת ולהריח בה ולהחזירה שהרי הורחב מקום מושבה והוחלק מבעוד יום ואינו מזיז עפר הא לא עביד הכי אסור:
בי גורדיתא דקני שפיר דמי. פי' רש"י ז"ל קנים הדוקרנין שיוצאין הרבה בגזנו אחד ותכופין זה בזה שפיר דמי לנעוץ בתוכן סכין לשומרה אע"פ שלא תקעה שם מבעוד יום דהא אינו מזיז בה שום איסור ובנין נמי לא הוי:
ה"ג רבינו האי גאון ז"ל אם היו מקצתן מגולין ופי' ז"ל אם היו מקצת האמהות מגולין אינו חושש, ולא גריס אם היו מקצת עליו מגולין דאם האמהות טמונין והעלין מגולין ודאי זריעה מעליא הוי וחושש, ורש"י ז"ל גריס אם היו מקצת עלין מגולין ופי' ז"ל דמשום שבת נקט מגולין שהוא צריך שיהיו מגולין שיכול לאוחזה בידיו שאם אין עליו מגולין אין לו במה לאוחזה אלא א"כ מזיז עפר בידים דאלו משום כלאים ושביעית ומעשר אפי' אינן מגולין כלל אינו חושש דהא מיירי בשלא השרישו והי' כוונתו מתחלה לשם הטמנה כדרך המטמינין שנותנין אותן בקרקע להשתמר בלחותן והילכך אפי' אינן מגולין כלל אין בה משום כלאים, בכרם דהא אין זו שתילה ולא משום מעשר שיהא צריך לעשר על הנוסף בה דהא אין מתוספת כלל שם וניטלין בשבת דלא מיקרי עוקר וכיון דמקצת עלין מגולין לא חיישינן אם העפר מזיז עליו מאליו והוא הדין בסילקוסתא וסכינא דלא בעינן דצה שני פעמים דבחד זימנא סגי וכן הלכה וכן פסק רבי' יהונתן הכהן ז"ל:
דף נא.
מתני'
לא כסהו מבעוד יום וכו' פי' לא הטמין את החמין מבעוד יום אסור להטמינו משתחשך וכטעמא דאמרי' בפ"ק מפני מה אמרו אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשיכה גזירה שמא ירתיח כלומר שאם ימצא קדרתו צוננת בשליש הלילה וירתיחנה אבל בבין השמשות דשרי' להטמין אע"ג דספק לילה הוא כדתנן וטומנין את החמין התם ליכא למיגזר שמא ירתיח דסתם קדרות בין השמשות רותחות הן מחמת שהרתיחם סמוך לחשיכה ובשעה פורתא אינן מצטננות:
כסהו מבעוד יום ונתגלה בלילה. כשנטל קדרתו מן ההטמנה מותר להטמינו ולא גזרי' בהא שמא ירתיח לפי שכיון שהרתיחו מבעוד יום ובשעה שכסהו הי' רותח הרבה עדיין מחזיק בחמימותו כל היום כיון שלא הי' מגולה אלא פורתא כשלקח ממנו קצת לצורך הלילה ועוד שלא הניח הקדרה ע"ג קרקע שיצטנן. ובברייתא תני שאם כסהו מבעוד יום ולא כסהו כראוי יוסיף עליו כפי שירצה משתחשך דהא נמי ליכא למיגזר שמא ירתיח דהא כסהו רותח:
גמ'
אמר רב יהודה אמר שמואל מותר להטמין את הצונן. פי' מותר להטמין בדבר שאינו מוסיף הבל אפי' בשבת כגון שלג וכפור תחת כר או כסת של לבדין שאינו מחמם והוא עושה כן שלא ימסו בהבל הבית כן נראה מדברי רש"י ז"ל וי"מ אפי' שאר דברים שלא יצטננו או להפיג צנתן:
ואייתי לי מיא דאחים לי קפילא ארמאי. פי' רש"י ז"ל דבחול קא מיירי וקמ"ל דאין בהם משום בישולי כותים ע"כ. פי' לפי' דאלו בשבת אפי' אין בהם משום בשולי כותים אסור כיון שחממן לצורך רב נחמן דומיא דכותי שהדליק את הנר וזה פשוט:
אין בו משום בישולי כותים פי' אע"פ שהוא חשוב יותר מבושל משאינו מבושל:
אע"פ שאמרו אין טומנין בדבר שאין מוסיף הבל. פי' משחשיכה, אם בא להוסיף מוסיף, כלומר היכא שהטמין מבעוד יום ובא להוסיף עוד כיסוי שאינו מוסיף הבל משחשיכה מוסיף דאע"פ שלא כסהו כראוי מבעוד יום מותר לכסותו משתחשך:
כיצד הוא עושה רשב"ג אומר נוטל את הסדינין וכו' כלומר אע"פ שנוטל כיסוי הראשון לגמרי ומניח אחר שנראה תחלת הטמנה מותר וכ"ש שמותר להוסיף הרבה תדע לך שהרי אפי' להחזיר לתוך הקופה מותר אי לאו משום חששא דנתקלקל הגומא כן פי' הרא"ה ז"ל:
דף נא:
מניחין מיחם ע"ג מיחם. פי' ואפי' עודן ע"ג האור דאוקומי מוקים ולא מחמם כיון דמיחם הראשון כבר הוא חם. ומיחם ע"ג קדירה וקדירה ע"ג מיחם פי' ואע"פ שהמיחם של נחושת יותר מחזיק חמימותו מקדרה של חרס. וטח את פיהם אפי' בשבת, ובבצק שנילוש מבעוד יום:
ואין מרסקין לא את השלג וכו'. פי' רש"י ז"ל אין משברין לחתיכות קטנות משום דדמיא למלאכה שהוא בורא את המים אבל לתוך הכוס של יין בימות החמה כדי לצננן או לתוך הקדרה אע"פ שמתחממין מאליהן ונימוחין מותר דמאחר שיש בהם מים אינו נראה כבורא את המים ע"כ, וכתב הרא"ה ז"ל דאף לרסק בידו מותר והכי איתא בתוספתא, ואלו למוקצה ונולד לא חיישינן בהא כדין משקין שזבו דהא לתוך הקערה מותר תדע לך דאיהו גופי' משקה הוא וכ"ש שומן קרוש שניתך ועוד שהרי משקה הבא לאוכל הוא ואף סחיטת ענבים שעומדין למשקה מותר מטעם זה כשהוא משקה הבא לאוכל ואצ"ל בזה שהוא מותר עכ"ל:
סליק פרק במה טומנין