חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ג - כירה · דף מג:
לא נצרכה אלא לאותן שתי חלות. כתב הרא"ה ז"ל ודלא כר' אליעזר דאמר התם בבבא בתרא פרק המוכר את הבית הרודה מכוורת דבורים בשבת חייב חטאת והכא משמע דאפי' איסורא דרבנן נמי ליכא ע"כ, ולא. נהירא דדילמא הכא מיירי ברדויות וכן תירץ הרשב"א ז"ל:
אדתני ובלבד שלא יתכוין לצוד. פי' דמשמע דלא אשכח איסורא בהא מילתא אלא במתכוין לצוד וא"כ משכחת איסורא אפי' לא יתכוין לצוד כגון דלא חישב עלייהו. ופרקי' הא קא משמע לן אף על פי שחישב עלייהו וכו'. פירוש דבכי האי גונא מיתני בדידה דאפי' בחישב עלייהו זמנין דאסור וכגון שמתכוין לצוד:
מני אי ר' שמעון. פירש רש"י ז"ל מני היא שהוצרכתה לתרצה כשחישב וקתני דדבר שאין מתכוין מותר כר' שמעון ואי ר' שמעון למה לי לאוקמה בשחישב ע"כ. ויפה פי' דקושיין אשקלא וטריא היא ואסוגיין דתורגמנא היא דאי לא כ"ש דניחא טפי ואתיא שפיר כפשטה לאותן שתי חלות ואע"ג דלא חישב עלייהו וכן פי' הרא"ה ז"ל:
דלישבוק להו רווחא כי היכי דלא ליתצדו. וא"ת ולר' שמעון אי לא שביק להו רווחא נמי אסור דהוי פסיק רישי' ולא ימות פי' בתוספות דלר' שמעון מיירי בשיש חור קטן בכוורת ור' יהודה בעי חור גדול. וכן כתב הרא"ה ז"ל דלר' שמעון מכיון דאיכא רווחא כל דהו דאפשר להו למיפק סגיא אע"ג דאינהו מיתצדו ממילא משום רווחא דזוטר לא איכפת לן דתו לאו פסיק רישי' הוא ודבר שאין מתכוין הוא אבל לר' יהודה הוא דמיתסר עד דאיכא רווחא טובא ע"כ וכיון דקי"ל כר' שמעון ואפי' לר' שמעון בעינן רווחא כל דהוא שמעי' דאסור לסגור תיבה בשבת אם יש בה זבובין ואין יכולין לצאת אחרי סוגרו דלת התיבה דהרי הוא צד ואסור דפסיק רישי', ולא ימות הוא וכן פי' רבינו יצחק בעל התוספות ז"ל:
ונמצאת מחיצה עשוי' מאילי'. פי' אבל קודם זקיפת מיטותיהם בעוד שהמחצלת בידיהם או על גביהם לא חשיבא מחיצה וכשהוא זוקף מטתו ונמצאת מחיצה עשוי' מאילי' אין כאן בנין שדרך הבונין לעשות הכותלים תחלה ואחר כך התקרה וזה עושה התקרה תחלה ואחר כך הכותלים שלא כדרך הבונין, ואף על גב דמשמע מהא דרב הונא דאמר עושין מחיצה למת בשביל חי דאית ליה כר' יצחק דאמר אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל וכדאמר להו רב ששת פוקו אמרו ליה לר' יצחק וכו', כתב הרא"ה ז"ל דהא דר' יצחק עדיפא דר' יצחק אית ליה אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל ואפילו במקום הפסד מרובה כגון כלי תחת תרנגולת ומחצלת על גבי כוורת וחבית שנשברה, וכן בפר' משילין דאמרי' ומכסין הפירות מפני הדלף ומפרש התם ר' יצחק בפירות הראוין אבל פירות שאינו ראוין כגון של טבל לא ובכיסוי פירות הוי פסידא טובא כדאמרינן התם כדי יין וכדי שמן איצטריכא ליה וכו' כדאיתא התם, אבל רב הונא לא אסר במקום הפסד מרובה כדאמרינן בפרק מי שהחשיך (דף קנד:
) אמר רב הונא בהמה שהיתה טעונה כלי זכוכית מביא כרים וכסתות ומניח תחתיהן ואף על פי שאין כלי זכוכית ניטלין בשבת בקרני דאומני דלא חזיין לשתות אלא שבמקום הפסד מרובה שרי, ומכל מקום ליתא לדר' יצחק אלא כרב חסדא קי"ל דשקלו וטרו רבה ורב יוסף אליבי' ובפלוגתא דרבה ורב יוסף אליבא דר"ח קי"ל כרב יוסף דסוגיין בכל דוכתא איסור ביטול כלי מהיכנו ולקמן נמי גבי מתני' דנותנין כלי תחת הנר לקבל בו ניצוצות אקשי' והא קא מבטל כלי מהיכנו ש"מ דסוגיין כרב יוסף והילכך מטלטלין כלי אפי' לדבר שאינו ניטל וכן דעת הרא"ה ז"ל:
איתמר מת המוטל בחמה הופכו ממטה למטה פי' אורחא דמילתא נקט דדרך המת לשכב על המטה וה"ה על המחצלת שע"ג קרקע שמגלגל המחצלת ונופל למחצלת הסמוכה לו עד שיגיע לצל:
היכא דאיכא ככר או תינוק כולי עלמא לא פליגי כי פליגי היכא דליכא. וא"ת והא אי אפשר שלא יהא שם ככר או תינוק או כלי, וי"ל דלאו דוקא דלא סגיא דליכא ככר או תינוק או כלי אלא ה"ק כי פליגי היכא דליכא כלומר דאתי לטלטולי' בלאו הכין: