חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ב - במה מדליקין · דף כט:
מאי פתילת הבגד דעדיין בגד הוא. כלומר דאכתי חשיב לי' שהרי תלאו במגוד ואפ"ה טהור כיון שלא הניחו בקופסא:
מתני'
לא יקוב אדם שפופרת של ביצה. פי' מערב שבת דאיכא למיחש דמתוך שהם שני כלים ועוד שאין הפתילה הדולקת בתוך הכלי שיש בו השמן חיישי' שמא יסתפק מן השמן ואסור משום מכבה כיון שהקצהו מערב שבת, ר' יהודה מתיר אפי' אינה של חרס דליכא למיחש שמא יסתפק ממנו שהרי הוא רואה שלטפטוף השמן על הפתילה שהיא תחתיו הוא נותנו שם וככלי אחד הוא:
גמ'
בהא קאמר רב יהודה דלא מפסיק ולא מידי. דכיון שהיא נתונה בחלל הנר הרי הוא ככלי אחד ובדיל מיני' ולא אתי לאסתפוקי מיני' אבל קערה דמיפסק ועומדת רחוקה מן הנר הדולק והרי הוא רואה שהם שני כלים אימא מודה להו וכו':
לעילא מר' יצחק. פירוש בפני ר' יצחק:
גזירה עיליתא דשישא אטו עיליתא דעלמא. פירש רש"י ז"ל ובעיליתא דעלמא אסור אף על פי שאינו מתכוין לעשות חריץ דר' יצחק ס"ל כר' יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור:
ואמר עולא מחלוקת בקטנים אבל בגדולים דברי הכל מותר. פי' משום דלא אפשר ולא מכוין וכתב הרא"ה ז"ל ובגדולים בכי האי גונא דלא הוי פסיק רישי' ע"כ, והלכתא כעולא דהא אתותב ר' ירמי' מהא דמוכרי כסות, והכי מוכח בפסחים פרק כל שעה דכל היכא דלא אפשר ולא קא מכוין אפי' ר' יהודה מודה:
מתני'
המכבה את הנר וכו' אם בשביל חולה שיישן פטור. פי' או בשביל החולה שישן פטור מחטאת משום דמלאכה שאינה צריכה לגופה היא דכיבוי זה אינו צריך למכבה דלא משכחת כיבוי הצריך לגופו אלא כיבוי של פחמין כשעושין אותן או כיבוי להבהב הפתילה שהכיבוי עשוי לאחוז בו את האור מהר כשירצה להדליקה וסתמא כר' שמעון דס"ל דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור. כחס על הנר שלא תבקע ומכבה הפתילה או חס על השמן שישתמש ממנו למחרת או חס על הפתילה שישתמש ממנה בליל אחר אע"פ שהיא מלאכה שאינה צריכה חייב חטאת והאי סתמא כר' יהודה דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה, וא"ת והרי כשהוא חס על הפתילה מלאכה צריכה לגופה היא לא היא דאותו ראש הפתילה הדלוק לא יועיל בו כלום להדליק בליל אחר אלא יסיר אותו ראש הפתילה וידליק בו ואין זה ככיבוי פחמין:
ר' יוסי פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם. פ' מפני שהוא מתכוין ממש לעשות פחם והויא מלאכה הצריכה לגופה כדאסיקנא בגמ':