חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ב - במה מדליקין · דף כב.
פסולה כסוכה וכמבוי. פי' ואדינא מדמי' לה ולאו אטעמא דהא רבה גופי' מפרש התם משום דירת עראי ולא שייך הכא.
כדי שתהא מזוזה בימין. דקיימא לן מזוזה בימין דכתיב על מזוזות ביתך יתירא דלא איצטריך דהא כתיב ובשעריך ולא אצטריך למעוטי בית של שותפין דהא קיימא לן בית של שותפין חייבת מדכתיב למען ירבו ימיכם שהוא לשון רבים אלא תיבה יתירא הוא למדרש ביתך דרך ביאתך וכי עקר איניש כרעי' דימינא עקר ברישא והלכך מזוזה בימין ונר חנוכה משמאל ויבא בעל הבית בטלית מצוייצת ביניהן:
אסור להרצות מעות כנגד נר של חנוכה, פי' חדא דאית בה תרתי נקט אסור להשתמש לאורה ואפי' הרצאת מעות דתשמיש עראי הוא:
שלא יהו המצות בזויות עליו וכו', וכי היכי דאשכחן התם דבשעת מצותו צריך לנהוג בו כבוד אע"ג דבתר הכי לא הכי נמי בהא דמותר לאחר שנעשית המצוה:
אסור להסתפק מהם עד מוצאי וכו'. פי' דמגו דאתקצאי לבן השמשות אתקצאי לכולהו יומא ואע"ג דהכא אתינן בה בטעמא דבזויי מצוה ולקמן בפ' כירה בטעמא דמוקצה, משום דלא חאיל בה מוקצה אלא מטעמא דבזויי מצוה דלא חאיל מוקצה אלא בטעמא ומיהו טעמא דבזויי מצוה איצטריך לטעמא דמוקצה למיסרינהו אפי' ביו"ט האחרון עד מוצאו, כן פי' המפרשים ז"ל:
כל מילי דמר. דהיינו רבה בר נחמני שהי' רבו של אביי הי' מנהגו לעשות כחומרי דרב וכקוליו במאי דפליג בהדי שמואל בר מהני תלת:
דקא מדליק משרגא לשרגא ולא בקינסא כלל מצוה ממצו' קא מדליק. פי' ובלא קינסא אפי' רב מודה דשרי ופלוגתייהו בקינסא דרב אסר ושמואל שרי דלא חייש לבזויי מצוה ומאן דאסר משום דקא מכחיש מצוה משרגא לשרגא נמי אסור לרב, ושמואל שרי דלא חייש לאכחושי מצוה ומיהו בקינסא אפי' שמואל מודה דאסור: