חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק א - יציאות השבת · דף יג:
שלא נשא פנים בתורה שנאמר ואל אשה בנדת טומאה וכו' פי' הרא"ה ז"ל שהקריבה אסור' כמעשה ומכאן נלמוד שאף בשל סופרים כן הקריבה כמעשה וכל זמן שהמעשה אסור הקריבה אסורה ע"כ:
וסינר מפסיק בינו לבינה. פירש"י ז"ל כמין מכנסיים שהיא חוגרת בו ומגיע ממתני' ולמטה ע"כ:
מתני'
אלו מן ההלכות וכו' אסיקנא בגמרא דאאין פולין ואין קורין לאור הנר קאי שמתחלה נחלקו בו ב"ש וב"ה והיו מתירין ב"ה וכשבאו למנין האוסרין והמתירין מן החכמים נמצאו רבים אותן של ב"ש על ב"ה וחזרו בהן ב"ה והסכימו ואסרן ומי"ח דבר שנחלקו בו רבים ולבסוף הושוו היו שנים מהם אין פולין ואין קורין וי"ח דברים אחרים גזרו בו ביום שלא הי' שום מחלוקת כלל ומפרש להו בגמרא ואין אחד מהם נזכר במשנה זו כן פי' רבינו יהונתן ז"ל ובגמרא נפרש מאי נינהו:
גמ'
שאלמלא הוא נגנז ס' יחזקאל וא"ת אמאי בקשו לגנזו דהא נביא גדול הי' וי"ל כיון דהוא עצמו לא כתבו כדאית' בבבא בתר'. ועוד י"ל דאע"ג דדבריו נכוחים למבין רצו לגנזו כדי שלא יכשלו בו מי שאינם מבינים. שהיו דברין סותרין דברי תורה. פירש"י ז"ל כגון כל נבלה וטרפה כהנים לא יאכלו ודרשינ' בה כהנים הוא דלא אכלי הא ישראל אכלי ודרשינן התם במנחות דמשום דאשתרי מליקה בחטאת העוף גבייהו הוצרך להזהירן על מליקת חולין שהיא נבלה ועוד איכא טובא התם במנחות דכתיב והאלמנה אשר תהי' אלמנה מכהן יקחו דאיכא למידק וכי מן הכהן יקחו מישראל לא יקחו ואתא איהו ודריש דהאי מן הכהן יקחו ה"ק אלמנה מקצת כהן יקחו והיינו כהן הדיוט ולא כהן גדול דהוא אסור באלמנה.
אלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל ראשון. פי' האוכל אוכל שהוא ראשון לטומאה וכן האוכל אוכל שהוא שני לטומאה ובגמ' מפרש דכיון שהוא טמא מאוכל שני כ"ש מאוכל ראשון ומוקמי' לה כר' יהושע דאמר האוכל אוכל ראשון ושני נעשה האדם האוכל שני לטומא' וחידושייהו דנעשה שני האוכל אוכל שני דבדין הוא דליהוי שלישי כי היכי דאוכל אוכל ראשון הוי שני ולא הוי טעמא דאוכל שני משום דאמרינן בשחיטת חולין דמצינו שני ע"י משקין וכמו שפירש רש"י ז"ל ואי לא תני ראשון ה"א דאוכל אוכל ראשון שיהא ראשון כאוכל אוכל שני, וא"ת והא התם ביומא אמרי' דהאוכל אוכל טמא נפסל גופו מדאורייתא והכא אמרינן דב"ש גזרו ואפי' למ"ד התם דנפסל גופו מדרבנן מ"מ גזירה ישנה היא ומקמי שמאי והלל הוה כיון דאתינן לספוקי בה אם היא דאוריתא. וי"ל דהתם הוא שלא לאכול תרומה ולא שיפסול במגעו והכא גזרו אפי' במגעו:
הא דבעינן מאן תנא דאוכל ראשון ואוכל שני מפסל פסלי טמויי לא מטמא פי' הרא"ה ז"ל דלאו מאוכל שני קא בעי דהתם בדין שיפסול ולא יטמא דאפילו נעשה האדם האוכל כאוכל עצמו הא אין שני מטמא תרומה אלא פוסל את התרומה ובהא אפי' ר' אליעזר מודה בו אלא עיקר בעיין אאוכל ראשון הוא דקא בעי דכיון דגבי אוכל שני נעשה הוא שני א"כ לגבי אוכל ראשון דין הוא שיעשה ראשון וא"כ אמאי פוסלין ולא מטמאין דהא הוא ראשון וראשון עושה שני בתרומה לפסולי תרומה אחרת:
אוכל שלישי שלישי. פי' ואינו פוסל תרומה במגעו אבל פוסל הקדש משום, דאמרי' בחולין ובפסחים ובכמה דוכתי דראשון עושה שני בחולין ואין שני עושה שלישי אבל בתרומה שני עושה שלישי ואין שלישי עושה רביעי אבל בקדש שלישי עושה רביעי משום מעלה דקדש ואין רביעי עושה חמישי, ועל זה הדרך הולכת כל הסוגיא. שלישי שני לקדש, פי' משום מעלה דקדש הוי שני לקדש לטמא קדש אחר אבל לא נעשה שני לפסול תרומה אלא אוקמוה אדיני' להיות שלישי ואין שלישי פוסל תרומה, וצ"ע לי אמאי לא גזרו נמי באוכל אוכל שני שיהא ראשון לגבי קדש ויש לי לומר דאין ה"נ אלא נקט שני לומר שהוא פוסל את התרומה ואוקמוה אדיני' לענין תרומה ולא בעי לאורוכי לומר ראשון לגבי קדש ושני לגבי תרומה, ודוקא באדם האוכל אמרו שיהא שני משום חומר דאדם אבל אוכל שלישי שיגע בקודש לא אמרינן שיהא דינו כשני לענין דהאי קדש יטמא קדש אחר אלא אוקמא אדיני' שלישי ממש ופוסל ואינו מטמא: