חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק א - יציאות השבת · דף י.
התם לא שכיחא שכרות פי' כיון דביום הוא ויש לו לדבר עם אנשי' רבי' אינו עשוי להשתכר כ"כ שיהא אסור בתפלה דהיינו שתוי שאינו ראוי לדבר לפני המלך אבל ודאי עשוי הוא לשתות רביעית יותר. ומהאי טעמא אסור לישא את כפיו בתפלת המנחה אבל בלילה שיש לו לישן עשוי להשתכר:
מתקיף לה רב ששת טריחותא למיסר המיינא פי' למאן דאמר תפלת ערבית רשות או לתפלת המנחה אמאי לא מטרחינן להו וכי מה טורח יש אם יחגרו חגורתם ועוד ליקום הכי בהתרת חגורה וליצלי דהא בענין אכילה גופה אכתי לא אתחיל כלל ופרקי' משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל כלומר שיתנאה בפניו ואין נאה לו להתפלל בהתרת חגורה ומשום דהכי לא חזי לצלויי חשבי' לה אתחלתא, והקשו התוספות דהא לא שני קושיא ראשונה אלא קושיא אחרונה, ואינהו ז"ל לא גרסו מגו אלא טריחותא למיסר המייני' ליקום הכי וליצלי כלומר אם הוא טורח לחגור יקום אלא יחגור ויתפלל ופריק הכון וכו'. ומכאן נראה דאע"פ שיש לאדם מכנסים שאין לבו רואה הערוה צריך הוא לחגור משום שנאמר הכון בתוספות:
רבה בר רב הונא רמי פזמקי ומצלי אמר הכון לקראת אלהיך ישראל. פי' נותן אנפליאות השיב חשובין ברגלו ובלעז קלטנ"ש. ומהא שמעינן דאסור להתפלל יחפי רגלים. וכן כתב הרמב"ם ז"ל כנ"ל:
ופכר ידיו פי' הרמב"ם ז"ל נותן יד שמאל בשל ימין ור"ח ז"ל פי' נותן ידיו לאחוריו כעבד נפיק בקולר:
ועוסקין בחיי שעה. פי' תפלה שהוא חיי העולם הזה שהוא שואל בה מזונות ורפואה ושלום:
טעים מידי בצפרא כו' בסוכה פ' הישן (כו') כדטעי' צורבא מרבנן ועייל לכלה פירש"י דכשהולך החכם ללמוד וירא שמא ימשך בשמועתו אוכל מעט כמלא פיו כדי שישען על לבו ובכי הא אפי' לאחר שעה ששית מועיל:
במרחץ שאין בו אדם וקשיא לי ולישני לי' כי קאמר רב אדא בר אהבה במקום שעומדין לבושין, וי"ל דאי הכי ה"ל לפרושי הכין בהדיא ולא הוה לי' לאמורא למסתם מילתי' כולי האי דהא אמורא לפרושי קא אתי: