אור ברסלב

חידושי הרימ על שולחן ערוך חושן משפט חלק ב· רבי יצחק מאיר מגור [אלתר]

הלכות טוען ונטען · סימן עו

סימן עה

סעיף א

אחד שלוה מב' בב"א מזה ק' ומזה ר' והודיעוהו משל מי הי' הק' ומשל מי ר' וכשבאים לתובעו אומר כל אחד שלי הר' והוא א"י איזה כעל הק' כו' צריך ליתן לכל א' ר' אחר שישבע כל א' אבל אם הי' מלוה בשטר כו' והודיעוהו כו' נותן לזה ק' ולזה ק' והשאר יהא מונח כו' (דכיון כו' ויכול אותו שהשטר יוצא מת"י לגבות בלא הרשאה הרי לא פשע כו'):

(א) והודיעוהו כו'. כ' ש"ך דא"ל הוי כרך א'. וקשה דהא בלא הודיעוהו איך שייך למידק. ומשמע דסובר דאף שנתנו לו ב' כריכות כל אחד כ' וא"ל שא' ק' וא' ר' דהי' לו לראות כל כ' כמה הוא שראה אז ממי נוטל כל כרך. ואעפ"כ כל שלא א"ל של מי הר' חשוב כרך א'. ומנ"ל הא די"ל דנקיט הודיעו משום דבכ' א' ממש מיירי. וכן במשנה זה ק' כו' דמשמע שהודיעו הוא לרבות' דאעפ"כ לא קפדי כנ"ל. ומ"מ נראה דחשוב כ' א' כש"ך ז"ל דשייך לא קפדיתו להודיע של מי. דעיקר הטעם הוא דחשוב כחלוקה כיון דאמר לי' של זה ק' וחייב אתה לזה כו"כ ולזה כו"כ משא"כ בלא אמרו של מי כנ"ל:

(ב) וכשבאים כו'. לא פי' הדין כשא' לבדו בא לתבעו דהא ודאי דבהודיעו של מי ר' יכול כל א' לתבוע שלו. דבפקדון הוי הילך משא"כ בהלואה דהוי משאיל"מ. ומה לו לזה מה שאומר שרוצה ליתן הק' לאחר. ובבאים בב"א שניהם לתבוע שייך סברת תוס' כיון דהוי כמו ב' שבילין דודאי שלא כדין לא' משא"כ בא לבדו. וא"כ למ"ש הרי"ף הטעם דפטור בלא הול"ל משום דקי"ל כר"נ דברי ושמא אוקי כו'. משמע מדבריו דאם הי' חייב לכל א' לבדו גם בבאים יחד הי' חייב דלא כסברת תוס' והגם דלר"ה ור"י ע"כ כן מ"מ לר"נ ור"י. הטעם כנ"ל. וא"כ היכא דשייך מתוך והי' חייב לא' לבדו גם ביחד חייב לשניהם כנ"ל. ואף בלא הול"ל וכן לש"ך החולק וס"ל דלרי"ף וש"פ גם הלואה בפקדון בזה בפני זה מ"מ בתבעו כל א' לבדו י"ל דחייב כנ"ל דסברת הש"ך ס"ק ד' דכיון דמ"מ ברי לו שאינו חייב רק ש' הו"ל כטוען ברי לענין זה ע"ש. דמשמע רק בתבעו שניהם משא"כ בא'. וכן משמע מש"ך דרק להתחייב שיחשב מתוך אבל שבועה חייב לכל א' כנ"ל:

אמנם נראה דכשמודה התובע שהלווהו שניהם בב"א א' ק' וא' ר' רק שתובעו שהוא בעל הר' א"כ ל"מ בפקדון דהוי שליש גמור דנאמן כל ששלישוחו בידו כיון דשניהם הימנוהו וכיון שאינו מעכב לעצמו א"צ שבוע' וכיון דהתובע מודה שהוא כדין שליש פטור משבועה. רק דאף בהלואה דהו"ל בע"ד מ"מ י"ל דחשוב כשליש כיון דאינו מעכב לעצמו ואף דשייך קנוניא מ"מ הא פ' ח"ה אמר דהשוכרים חשיבי עדים בנקוטי אגר ביתא ואמר למאן ליתבי ע"ש (דכ"ט). א"כ הו"ל עד גמור כה"ג שאינו רוצה לעכב לעצמו ואם זוכר נאמן בתורת עדות למי חייב מנה שלישית א"כ פוטר א"ע משבועה ויש לו דין שליש שפטור וכיון דאם הי' טוען שלזה התובע רק ק' הי' פטור מש"ד שוב כשא"י ל"א מתוך כנ"ל. שוב ראיתי בבעה"ת ש' ל"ט הנ"ל בשם הרמב"ן כ' להדיא הטעם דלא חשוב מחויב שבועה משום דהו"ל שליש כמ"ש. וא"כ למ"ש ש"ך סי' נ"ו ס"ק ה' דכשמכחישו שלא עשאו שליש רק לפקדון כו' דחייב שבועה דאורייתא וככל נתבע ולא מהני מה שאומר ששל אחר הוא דלא שבקת כו' והרבה ראשונים ס"ל כן א"כ כאן הוי משואיל"מ רק להפ' דבלהול"ל ל"א מתוך אפשר חשוב גם לענין זה להול"ל ואינו מוכרח דאם אמרו שלא לקנוס כו' כ"ש דלא מצינו שיהי' בלוה דין שליש שוב ראיתי בבעה"ת שכ' רמב"ן להדיא כנ"ל דלענין מתון חשוב הו"ל למידע וכ"ש אם זה תובעו ר' ואינו אומר כצל מהאחר ולא מודה ליה דהלוהו בב"א דשייך מתוך כנ"ל רק כשתובעים שניהם יש להסתפק ג"כ דלד' הש"ך משמע רק מתוך לא חשוב דהוי כברי א"כ גם למאי שחולקין על רמב"ן עכ"פ ש"ד בעי. אך זה א"א כיון דמודה כל החיוב שתובעי' שניהם אין כאן כפירה שיהי' חייב רק על שא"י יוכל להשביע היסת. וכשתובעים שהלווהו בב"כ ובזא"ז והוא אומר שבכ' א' א"כ לפי טענתן מחויב לשלם לכל א' מאחר שא"י מ"מ הא טוען ברי שפטור שמניח ביניהם כו' ואין עליו ש"ד שהי' בכ"א כמ"מ. דהא אף יודה שהי' ב"כ לא יטלו בלא שבועה כנ"ל:

(ג) צריך ליתן כו'. כ' הסמ"ע החילוק בין פקדון דלא הול"ל בכ' א' או זה בפני זה דסבור מה שהניח כל א' יטול משא"כ הלואה הול"ל ע"ש. וק' לי למ"ש הרי"ף דאין הפשיעה מה ששכח דאונס הוא רק הפשיעה דהו"ל למכתב שמא דגברא על כ' שלו ע"ש. וזה שייך בפקדון אבל הלואה דלהוצאה ניתנה היכן יכתוב וע"כ שהי' לו לכתוב בפנקסו. וא"כ אם טוען שכתב ונאבד הפנקס יהי' פטור ועכ"פ יהי' נאמן בשבועה שאבד הפנקס דלא גרע מאבידת פקדון כנ"ל. ולא מצינו שחילקו הפ'. וש"ך ס"ק ט"ז כתב ג"כ שהי' לו לכתוב בפנקסו ודוחק שיהי' שיהי' פטור בהנ"ל:

וי"ל דרק בפקדון אין הפשיעה מה ששכח כ"כ בפרט דהרי"ף כ' רק על א' הפקיד. ולא הי' לו לחוש שישכח מי הפקיד ושכחה כזו דלא שכיח חשוב כאונס כרוח שאינו מצוי' וכ' דהו"ל למכתב אבל בהלואה מודה דחשוב פשיעה מה שלא שם אל לבו היטב שיזכור מי הלוה ר' ולא הי' שוכח. ורמב"ם פ"ה מה' שאלה כ' ג"כ פשע שהי' לו לכתוב שם כל א' על כיס שלו וכ' זה גם על ב' הפקידו ב' כריכות. ואין לומר דדוקא על פקדון דש"ח ופטור על רוח שאינו מצוי' והי' פטור גם נגד מי שהוא שלו רק דפשע לכתוב כו'. משא"כ הלואה דחייב באחריות דז"א דמ"מ פטור אי לאו הקנס דפשע. וצ"ל דמ"מ מודים בהלואה דהי' לו לזכור דהא חזינן בא"י היכן אותבינהו דפשיעותא הוא (ב"מ דל"ה) דהשכחה לחוד הוי פשיעה וע"כ לחלק בין שכחה זו להל"ל של מי הק'. וא"כ י"ל דבהלואה דמי לא"י היכן כו'. אולם ראיתי שבעה"ת ורמב"ן כ' ג"כ בב' שהפקידו דהי' לו לכתוב ע"ש:

אמנם קשה הא רמב"ן ז"ל בעצמו כ' משום דפשיעה בשל אחרים איסורא הוא ולכך קנסוהו ע"ש. וא"כ איך מוכח הלואה מפקדון דהי' הפשיעה בשל אחרים משא"כ הלואה דהוא שלו ומה ששכח הוא בשלו למי חייב. וצ"ל דכמו שורף שטרותיו ומזיק שיעבודו דחייב ואיסור איכא כן השכחה בחוב פשע בחוב של זה שחייב לו שע"י שכחה שלו יהי' נפסד וקנסוהו כנ"ל. והי' מיושב בזה מאי דתמוה הא קי"ל (באה"ע סי' מ"ט) בקידש בביאה וא"י איזה קידש מניח ג"כ דלא עביד איסורא ולא מחייבינן משום דשכח למי קידש. ולהרמב"ן ז"ל הא דמי להלואה מא' וא"י ממי דחייב לכל א'. ובשלמא במקח אף דג"כ חוב כמו בלוה צ"ל כמ"ש נ"י ב"מ דסבור שמיד יבאו וא"צ לזכור ע"ש רק בקדושין קשה. ולמ"ש י"ל דהא לא שוה הכתובה רק ט"ה קודם שנותן גט א"כ מצד הפשיעה דשכחה בשט"ח הוא רק כשיוי ט"ה דכתובה שהוא דבר מועט. ורק בביאה צריך ליתן לכל א'. וא"ל דעכ"פ בקידש לחוד יתן לכל א' כשיוי ט"ה. ז"א דכה"ג לא עשו קנס כלל כיון דנותן גט לכל א' ויתן רק כשיוי ט"ה לא יצא מידי גזל ור"ע אמר לא יצא כו' עד שישלם לכל א' וא' היינו כשיתוקן במה שיתן לכל א' כנ"ל:

והנה יש הרבה חלוקים בין גזילה ופקדון להלואה דשם שייך הש"ל וי"ל דחשוב היזק שאינו ניכר וכמו בנהר דמנח קמך (ב"ק צ"ח) והא דאמר אגבה כו' י"ל ג"כ קנס כמו מטמא במזיד כו' וכדבעי למימר בש"ס פ' הגוזל וגם למסקנא דאין יכול ליטלו כו'. מ"מ י"ל מדינא מודה דפטור גם נגד זה שהוא שלו. דמה שא"י ליטלו הוי רק אינו ברשותו. והא איסור הנאה ג"כ אינו ברשותו בש"ס פסחים (ד"ה ע"ב) ומ"מ קי"ל גזל חמץ כו' אומר הש"ל וכן שומר כו' דאומרים בא"ה הש"ל ואף שנעשה א"ה ע"י פשיעתו ע"ש. וא"כ דאף דעיקר הגזילה מה שעשאו אינו ברשותו מ"מ מהני השבה שמצידו הוא ברשותו שמחזיר רק מצד אחר אינו ברשותו לכך מהני. ממילא כן בהנ"ל. משא"כ הלואה דהמעות דלוה וכל דלא מטי לידי' דמלוה לא מפטר. וגם דהוי כאנס בא כנגדו דאמר בש"ס ב"ק קט"ו ע"ב דאם יכול להציל ע"י הדחק חשוב ממון ברשותו ע"ש. גם בזה אותו האנס שטוען ר' שלו אפשר להציל עיה"ד דאינו ברור כיון דעכ"פ צריך שבועה ורוב ב"א אין נשבעין לשקר וחשוב גורם לממון וראב"ש משביע ע"א חייב דס"ל גורם כו' כממון ולדידן לאו כממון אבל גורם חשוב ע"ש. ממילא הוי השבה כנ"ל משא"כ בהלואה וגם בפקדון חשוב אתא הגזלן אדעתא דפקדון דא"צ ליתן לו שלו דאם הציל עצמו בשל חבירו חייב כנ"ל:

אולם כיון דחזינן במקח ובקדושין אף דהוא רק חיוב משלו כמו הלואה ומ"מ פטור מדינא רק משום קנס. וע"כ דאף שבאמת חייב לזה שמגיע לו מ"מ מאחר שהמצוה דפריעת בע"ח הוא מצוה שבממון אינו מחויב להפסיד משלו כלום רק לפרוע מה שחייב וכמו בהשבת אביד' דכשיפסיד שלו אף מעט פטור ע"ש (סי' רס"ה). והא חזינן למ"ד אין כ' שובר א"צ לשלם אף מחשש ס' שמא יאבד שוברו ויתבענו. ומה בכך יפסיד חשש ספק זה כדי לקיים פריעת בע"ח שמוטל עליו ובשאר מ"ע מחויב לבזבז חומש ממונו. וע"כ דמצוה שבממון שאני ועליו רק לפרוע ולא שיפסיד יותר ממה שחייב ואף ספק הפסד. ואנן דקי"ל כ' שובר הוא משום דיכול לשמור כו' אבל להפסיד א"צ כנ"ל. ולכך מדינא פטור רק קנס. וגם בהלואה כן רק בכ"א לא פשע דאנתו גופיי' לא קפדיתו כו'.

תוכן העניינים

חידושי הרימ על שולחן ערוך חושן משפט חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה