חידושי הרימ על שולחן ערוך חושן משפט חלק ב· רבי יצחק מאיר מגור [אלתר]
הלכות גביית חוב ממשועבדים
סימן קטו
סעיף א
כשבא בע"ח ליטרף מהלוקח אם כ' לו הלוה דאקני טורף ג"כ השבח שהחשביח השדה כו' הנכסים מאליהם כו':
(א) אם כ' דאקני כו'. בש"ס (ב"ב קנ"ז ע"ב) תלי' אי דאקני משתעבד כו' ואי לא לא מצי טריף שבח ע"ש. ותמוה ממ"נ אי מהני למכור ולשעבד הקרקע לשבחא כמו דקל לפירות א"כ גם אי דאקני לא משתעבד דהוי דשלב"ל שאינו שייך הקנין למה שיקנה. משא"כ הקרקע לשבח נשתעבד מיד כיון דמסיק שיעור ארעא ושבחא נשתעבד גם לענין היוקרא ושאר שבח. ואי נימא בשיעבוד לא שייך הקרקע לשבח. דבשלמא בקנין חשוב לענין זה גוף הדקל שלו דהפירות גדלו בדקל שלו. וכמו עבדו לקנס (גטין מ"ג) דאף דהקנס משום הפסד העבד וזה הלוקח לא נפסד כלל דאם הי' חי הי' של מוכר. מ"מ כיון שמכרו לזה הקנס הוי לענין זה כאלו שלו נפסד כאלו מכרו לגמרי. כן ג"כ גוף לפירות אבל שיעבוד לא שייך זה כיון דשיעבוד הוא להיות מכאן ולהבא גובה משעה שיגבה ממילא ליוקרא ושבחא של לוקח השביח ולא שייך שיהי' מיד השיעבוד לענין שיהי' כאלו שלו השביח דאין השיעבוד להיות שלו ואינו חל רק כשבא השבח כנ"ל. א"כ אף אי דאקני משתעבד קשה הא אם הי' מוכר לא' רק הקרקע ליוקרא ושבחא דהי' מהני כמו לפירות וזכה מיד לשבחא וכיון דשיעבוד הבע"ח לא חל עד שבא השבח א"כ קנאו לוקח קודם השיעבוד ולמה יגבה כיון דטורף רק חצי שבח משום לוה ולוה וקנה דחל ביחד כשבא לעולם ולוקח כבר זכה קודם שבא לעולם. אך י"ל כיון דהזכי' הוא רק הגוף לשבח והא השבח כבר משועבד לבע"ח ולא שייך שזוכה מקודם בגוף לשבח. כמו לר"מ דאדם מקנה דשלב"ל והי' מהנה הפירות לא' ואח"כ לב' הגוף לפירות דלא הי' מהני דלענין זה אין לו זכות עוד רק משום דיכול לחזור בו אבל בלא חזרה לא הי' מהני. א"כ בשיעבוד דא"י לחזור כנ"ל. שוב כיון דכבר משועבד עכ"פ כשיבא השבח לעולם. ממילא לא מהני המכירה גוף לשבח שיהי' חשוב קודם לבע"ח דהא לענין כשיהי' השבח הוא משועבד לבע"ח. אך מ"מ ז"א דעכ"פ חל ביחד השיעבוד והקנין דג"כ א"י לגבות דדוקא לוה ולוה וקני דשניהם משום שיעבוד או ב' שטרי מכר ביום א' דיחלוקו אבל שט"ח ושטר מכר ביום א' א"י לגבות כלל כשחל ביחד כמ"ש תוס' פ"ק וא"כ הי' נראה לר"מ אם כתב דאקני לבע"ח ואח"כ מכר לא' שדה זו לכשאקחנה קנוי' לך וקנאו לא הי' יכול בע"ח לטרוף דחל קנין דלוקח ביחד עם השיעבוד. וא"כ גם לדידן בשבח כנ"ל אף אם הי' מוכר רק לשבח. וכ"ש דהא המכירה לגמרי ושדה דלוקח הושבח ונתייקר. והרא"ש ז"ל כ' דתקנה שיהי' כאלו היתה עדיין אצל המוכר שלא יפסיד כלום הבע"ח. אולם שאר פוסקים לא הזכירו שיהי' תקנה. וגם הרא"ש אפשר שכתב רק לענין מה שגם הוצאה א"ל ללוקח ע"ש (ב"מ י"ד ע"ב). אבל גוף הדין שטורף כמו דאקני הוא מדינא. (לא נמצא יותר):