חידושי הרימ על שולחן ערוך חושן משפט חלק א· רבי יצחק מאיר מגור [אלתר]
הלכות הלואה · סימן סו
סעיף א
(א) בהג"ה ובמקום דלא קנה הלוקח השטר ואומר שהמוכר עדיין יכתוב וימסור לו והמוכר חוזר במכירה י"א דאינו חייב לקבל מי שפרע כו'. והוא מדברי בעה"ת בשער נ"א ח"ד. ועיין בש"ך ס"ק ה' שחולק עליו וסובר שבודאי חייב לקבל מי שפרע דלא שייך הכא אין אונאה לשטרות כיון שלא קנה הנייר להראי' והזכות שבו רק לצור. ובהדיא מבואר לקמן דהמוכר שטרותיו לבשם יש בו משום אונאה. ולפע"ד דברי הבעה"ת נכונים לפי המבואר לקמן סי' י"ז דאף היכא דלא קנה השטר כגון במסירה בלא כתיבה מ"מ אם יגבה הלוקח אח"כ מהלוה לא מפקינן מיני' ע"ש. וא"כ ממילא הכא אף שלא קנה השטר לגבות בו מ"מ עדיין שוה הזכות והראי' שבשטר לענין זה שאם יגבה מהלוה יועיל והנאהו במה שנתן לו יותר כדי לגבות בו לכתחילה. ולענין זה שפיר אין אונאה לשטרות כיון שהקנין מועיל גם לראי' שבו כנ"ל. ובזה מיושב גם קושי' שני' שהקשה הש"ך ז"ל דהכא יש כאן ביטול מקח כיון שלא הועיל המכירה לענין מה שקנהו וביטול מקח שייך גם בשטרות. ולמ"ש מיושב שהרי הועיל המכירה גם להראי' שבשטר רק שהי' סבר שהראי' שבו שוה יותר וזה הוא בגדר אונאה. עוד י"ל דהראי' שבשטר שוה ממון לענין זה שהרי באמת הלוה לא יצטרך לשלם להמוכר כיון שאין השטר בידו. ואף דקי"ל כותבין שובר מ"מ יוכל הלוה לכפור בהחוב. ואף לפי מאי דקי"ל לעיל סי' ט"ז דהתובע לחבירו שטר שבידך זכות יש לו בו שחייב להראותו בפני ב"ד. ועי' בש"ך ס"ק שאח"ז שכ' בהדיא שגם בנ"ד חייב הלוקח להראות השטר כדי שיגבה בו המוכר. מ"מ י"ל דעת הבעה"ת דהכא אינו חייב להראות שהרי הכא קנה ממנו שיוי הזכות שבשטר ואף שאינו מועיל לגבות בו מ"מ מועיל נגד הזכות המצטרך למלוה וכמ"ש התוס' ב"ב ד' ע"ו דהיכא שמצא שט"ח לאחר יאוש אף שלא קנה החוב מ"מ שוה לענין הזכות שיש בו למלוה וא"ש ג"כ כנ"ל דהטעם דאינו נקנה במסירה משום שבמסירת השטר אין השיעבוד נמשך עמו ולכך אינו נקנה אבל לענין הזכות שיש לו בנייר זה שוב נקנה במסירה לחוד דזה הוא בהנייר וזה הזכות שפיר קונה וסובר שאין צריך להראותו כנ"ל ושוב על המותר אין אונאה לשטרות כנ"ל:
סעיף ד
(ב) יש מי שאומר שצריך מסירת השטר מקמי כתיבת השיעבוד כו'. עיין ש"ך ס"ק י"ד על מ"ש הסמ"ע דביחד מועיל והקשה דאי אפשר לצמצם לכתוב ולמסור בכ"א. דבריו תמוהים לי דהא לעיל ס"ב שצריך שתבא לידו אותו כתיבה ואינו תלוי בכתיבה רק שימסור לו שטר הכתוב בו קני לך וכן כ' הש"ך שם דמסתבר כן וא"כ למה אי אפשר לצמצם שימסור ב' השטרות יחד לידו דבשלמא אי תלוי רק בכתיבה שפיר משא"כ כנ"ל. ואפשר דהש"ך דייק לה מדכ' בש"ע שצריך מסירת שטר מקמי כתיבת השיעבוד ולמה בעי קודם הכתיבה הא גם אחר הכתיבה מועיל רק שימסור קודם שימסור שטר הכתיבה והי' לו לכתוב מקמי שימסור שטר הכתיבה. ולכך דייק דקאי כדיעה א' שם דלא בעינן שיבא לידו רק כתיבה לחוד ואפשר להפוסקים כאביי דעידיו בחתומיו זכין לו היכא דמטי לידו לבסוף וא"כ לכך בעי מקמי הכתיבה דאם נכתב השטר כתיבה קודם א"כ אף שמסרו לו אחר המסירה מ"מ כיון דמטי לידו לבסוף ממילא זכה למפרע משעת הכתיבה ושוב הי' קודם המסירה ואינו מועיל כלום:
אך באמת ז"א דדוקא היכא דהוא זכות לו שייך עבז"ל משא"כ כאן אדרבה אם יזכה בו מיד א"כ לא יועיל כלל אף שימסור לו אח"כ דיהי' כתיבה קודם המסירה ולא הוי זכות ואין זוכין לו וממילא מועיל אח"כ כנ"ל:
ובזה יש ליישב מה דקשה על הסמ"ע ג"כ שכ' דאין צריך שימסור קודם הכתיבה אלא ה"ה אם מוסר בפעם א' עם הכתיבה מועיל ג"כ וקשה ג"כ מ"ש על הש"ך דהא ממ"נ אם כוונתו שמוסר שניהם יחד א"כ למה כ' בפעם א' עם הכתיבה הי' לו לכתוב עם מסירת הכתיבה ואם כוונתו כפשוטו שמוסר בשעה שכותב דא"כ ממילא מוסר השטר כתיבה אח"כ ולא הוי ביחד וזה ודאי מועיל דהוי שפיר מסירה מקמי כתיבה. ולמ"ש מיושב דבאמת כוונתו דמוסר בשעה שכותב רק כיון דסובר הסמ"ע דשניהם יחד מועיל א"כ ממילא כשמוסר וכותב יחד הוי כאלו מוסר שניהם יחד דאז שייך שוב שפיר עידיו בחתומיו זכין לו דאם זוכין עבורו הוי כמוסר שניהם יחד ומועיל והוי זכות לו וממילא הוי בשעה שכותב כאילו מוסר אז ואעפ"כ מועיל ואף שמוסר שטר הכתיבה אח"כ מ"מ הוי יחד. וממילא לא קשה קושית הש"ך דאי אפשר לצמצם ולהנ"ל א"ש דממ"נ מועיל אי נמסר קודם ודאי מועיל ואי יחד ג"כ מועיל ואם נכתב קודם ג"כ מועיל דכיון שנכתב קודם לא הוי זכות וממילא הוי המסירה קודם מסירת שטר השיעבוד כיון דלא זכין לו כנ"ל. ואי לא נמסר השטר כתובה ביום שנכתב י"ל דממ"נ פסול דאי עידיו זכין לו א"כ הי' מסירת שטר כתיבה קודם המסורה של השטר וצ"ל דלא הוי זכות ואין זוכין א"כ פסול מטעם מוקדם כנ"ל ולכך י"ל דכ' הש"ע קודם הכתיבה כנ"ל. אך הפשוט כיון דמבואר בכל דוכתי סתם דנקנה ובכתיבה ומסירה ופירוש כתיבה למסירת השטר כתיבה ולכך נקט הש"ע גם כן סתם מסירה קודם כתיבה והיינו קודם מסירת שטר כתיבה כנ"ל. וממילא לא שייך אי אפשר לצמצם כנ"ל. וי"ל דלכאורה קשה דנקיט בכל דוכתי אותיות ניקנין בכתיבה ומסירה ונקיט כתיבה קודם מסירה. ובאמת בעי מסירה קודם כנ"ל. ולהנ"ל י"ל דהכתיבה באמת קודם רק המסירה כו':
סעיף ח
(ג) אבל שט"ח על משכון של מטלטלין כיון שמכר לו החוב ומסר לו המטלטלין קנה החוב שעליו במסירת המשכון כו'. וקשה נהי דב"ח קונה משכון ויכול למכור הזכות שיש לו בו מ"מ איך קנה גוף החוב. וי"ל דלכאורה קשה דרשב"ם ז"ל כ' הטעם דמסיר' ומשיכה אינו קונ' בשט"ח ואף דכל המטלטלין נקנין בכה"ג מ"מ דוק' במטלטלין שמוסר גוף הדבר שקונה אבל כאן השיעבוד שקונה אינו נמסר ולא נמשך רק הנייר ולכך אינו קונה כנ"ל. ולכאורה קשה הא קי"ל ומבואר בש"ס שם (דע"ה) גבי בהמה הכישה במקל ורצתה לפניו הוי משיכה אף שלא עשה מעשה בגוף הבהמה כלום ולא משכה מ"מ כיון דע"י מעשה שלו יצתה מרשות המוכר שהיתה בה הוי משיכה וקונה ע"ש וא"כ למ"ד אין כותבין שובר ואין יכולין לגבות כלל כשאין השטר בידו וא"כ כשמוסר לו גוף השטר ממילא אין המוכר שוב יכול לבבות החוב ג"כ שאין השטר בידו וא"כ יצא גוף החוב ג"כ מרשותו קצת שאינו יכול שוב לגבות וממילא שוב יקנה הלוקח לגמרי דהא הוי כהכישה במקל ורצתה כו' דגם כאן ע"י מעשה שלו שלוקח השטר יצא ע"י זה גוף החוב מרשות המוכר והוי משיכה בגוף החוב ג"כ וממילא הוי השיעבוד כשאר דברים ויקנה שפיר במסירה לחוד כנ"ל:
אך באמת הא קי"ל כותבין שובר ויכול לגבות ממילא בלא השטר כנ"ל. ואף דקי"ל דהיכא דהשטר בעולם אינו מחויב לשלם עד שיחזיר לו שטרו מ"מ הא קי"ל דכשפרע למוכר כופין הלוקח להחזיר ללוה שטרו וממילא יכול שפיר המוכר לגבות אף אי אין כותבין שובר דהא כשיגבה נכוף הלוקח שיחזיר לו שטרו כנ"ל. וכל זה בשטר אבל במשכון הא קי"ל דאינו צריך לשלם לו כלל עד שמחזיר לו משכונו וא"כ כיון דב"ח קונה המשכון ומועיל המכירה לענין המשכון דאף שפרע לו אינו צריך להחזיר המשכון דלענין זה קנאו הלוקח וא"כ ממילא אין המוכר יכול לגבות שוב החוב כשמסר ללוקח המשכון וא"כ ממילא נקנה במסירת המשכון לחוד דהוי שפיר בעשה משיכה בגוף השיעבוד כהכישה במקל ורצתה כו' דע"י שמוסר לו המשכון יצא גם החוב מרשותו שלא יוכל לגבות וממילא קנה אותו לגמרי כנ"ל וא"ש:
סעיף ט
(ד) האי מסירה דשטרות צריך הגבהה עמה כו'. והרמב"ן ז"ל חולק כיון דכאן מסירה ומשיכה שוין שאין השיעבוד נמשך או מוגבה רק שתיקנו חכמים כשמוציא ראיותיו מתחת ידו שיקנה ואין חילוק ממילא בין מסירה למשיכה ע"ש. וקשה נהי דלענין השיעבוד שפיר קונה דשייך סברא הנ"ל אבל לענין שיקנה גוף הנייר למה לא לבעי משיכה והגבהה בשאר מטלטלין ולמה הי' להם לתקן קנין אחר על הנייר מה שיש לו קנין באמת. בשלמא השיעבוד שאין קנין בו שייך הנ"ל דאין חילוק משא"כ הנייר. ונראה דלכאורה קשה למ"ש הנ"י וש"פ דבכתיבה קונה השיעבוד ובמסירה הנייר לכאורה למה בעי כלל מסירה הא קי"ל מטלטלין ניקנין אגב מקרקע ולא בעי צבורין כו' וא"כ כיון שאומר קני לך איהו וכל שיעבודי' והשיעבוד קרקע דינו כקרקע א"כ קונה הנייר מטעם אגב דמטלטלין שיש להם אחריות כו'. אך באמת ז"א דבכל דוכתא שפיר כיון דקונה הקרקע באיזה קנין בכסף ושטר כו' שוב ממילא קונה גם המטלטלין מטעם אגב. אבל הכא דבכתיבה לחוד היכא שאינו קונה גוף הנייר השטר אינו קונה גם השיעבוד דגורר וכה"ג וא"כ איך נימא שיקנה הנייר באגב השיעבוד הא כל זמן שלא קנה הנייר לא קנה גם השיעבוד ולכך לא שייך אגב ואינו קונה כנ"ל ובעי מסירה. ובזה מיושב הנ"ל דכיון דאיכא כתיבה ומסירה שוב לא בעי משיכה דכיון שלענין השיעבוד תיקנו חכמים כיון שמוציא ראיותיו מת"י קונה השיעבוד דאין חילוק לענין השיעבוד כנ"ל וא"כ כיון שמועיל המסירה שיקוה השיעבוד אף שאינו קונה הנייר כיון שהוציא כו' וא"כ ממילא שוב קינה גם הנייר מטעם אגב כיון שכ' קני לך ולענין השיעבוד כבר מועיל ואין צריך קנין אחר גם על הנייר כנ"ל. או י"ל אף דנימא דשיעבוד לא הוי כקרקע ולא שייך אגב מ"מ למאי דמבואר להרבה פ' לקמן סי' ר"ג בדבר הנקנה עם דבר שאינו נקנה קונה הכל מגו דחל על זה ע"ש ברמ"א ובסמ"ע דהיכא דמשכחת בי' קנין שפיר יקנה רק בדבר שלא ב"ל משום דלא שייך בי' קנין ע"ש (ס"ק י"ט) וא"כ לכאורה גם כאן תיסגי בכתיבה לחוד דמקנה השיעבוד והנייר בשטר והוי דבר הנקנה כו' ועל הנייר שפיר שייך בי' קנין וקונה הכל כנ"ל אך ז"א דדוקא התם דדבר הנקנה לחוד הי' יכול לקנות בקנין זה ולכך שייך מגו דקונה זה כו' אבל כאן השיעבוד לחוד אינו קונה כלל אם אינו קונה הנייר ולא שייך הנ"ל:
אמנם במסירה ג"כ דכיון שמוציא ראיותיו מת"י מועיל וקונה השיעבוד אף שלא יקנה הנייר א"כ שוב ממילא קונה הנייר מטעם מגו שהוא דבר הנקנה עם שאינו נקנה כו' כיון שב"כ ובין כך נקנה השיעבוד כנ"ל וכותב לי' קני לך איהו כו' שמקנה שתיהם וא"ש. ואין להקשות דא"כ יקנה במסירה לחוד ג"כ שמקנה השיעבוד והנייר ועל הנייר מועיל והוי דבר הנקנה כו'. ז"א חדא דקרקע אינו נקנה אגב מטלטלין. ועוד דדוקא היכא שמקנה שניהם בקנין אחד כגון בחליפין מעות וחפץ ע"ש אבל היכא שמקנה חפץ בחליפין או במשיכה והמעות בדיבור ודאי אינו קונה כנ"ל דדוקא בקנין א' שייך מגו דחל כו' וא"כ הכא דהשיעבוד אינו נמסר א"כ לא הקנה כלל השיעבוד במסירה שלא מסר לו רק בדיבור יקנה ואינו קנין א' כנ"ל:
(ה) לפיכך הזוכה בשטר הפקר כו'. עש"ך ונ"ל הפי' הפשוט דאיירי שהפקיר רק הנייר ולא החוב וזכה זה בהנייר ואח"כ כ' לו שטר כתיבה על השיעבוד לזה הזוכה והי' ס"ד דמועיל דהוי כתיבה ומסירה וקמ"ל כיון דלא הי' מסירה מיד ליד אינו מועיל גם עם הכתיבה ושוב לא קשה כל הקושיות ע"ש או דהפקיר גם החוב רק שאינו מועיל הפקר על השיעבוד דהא הוי דבר שאינו ברשותו כמ"ש התו' (ב"ב ע"ז) דבהקדש לא תיקנו שאין צורך בדבר וכמו כן בהפקר שאין צורך ללוקחין כנ"ל. וא"ש ג"כ שלכאורה דברי תוס' סותרין שכ' כאן לאפוקי הפקיר שאינו מיד ליד והא בל"ז אין צורך כמו בהקדש כנ"ל שכ' בעצמם דלא תיקנו כנ"ל ולמ"ש א"ש דאדרבא בהפקיר שאינו מועיל על השיעבוד כנ"ל רק על הנייר וכתב לו קני לך ג"כ שיועיל במקום מסירה ולא מהני דאינו מיד ליד כנ"ל:
מה שהקשה הש"ך מפ' הפרה מחזיק בשטרותיו של גר כו' דזכה הלוה. י"ל בפשיטות דהתם כיון דמת הגר נפקע שיעבוד הגוף וא"כ נהי דזוכה המחזיק בשטרות בשיעבוד נכסים מ"מ לא גרע ממוכר שטר וחזר ומחלו כו' דכיון שאינו יכול לזכות בשיעבוד הגוף שאין בו ממש א"כ לא מהני ממילא מה שזוכה בשיעבוד נכסי דאין כאן שיעבוד כיון דפקע כו' אבל כאן בהפקיר הוא להיפך דהשיעבוד הגוף אינו יכול להפקיר שאין בו ממש וכמו שאינו מקנה כו' ונשאר עדיין השיעבוד הגוף אצל המלוה וא"כ שלא הפקיר רק השיעבוד נכסי שפיר יכול המחזיק לזכות בו דכל זמן ששיעבוד הגוף קיים אצל המלוה יכול גם האחר שפיר לזכות בשיעבוד נכסי כנ"ל כמו במוכר ולכך אמר הטעם רק משום דלא הוי מיד ליד כנ"ל. ונראה ראי' לזה דאי נימא דאין שום אדם יכול לזכות בו א"כ לא הוי הפקר כלל דהא קי"ל דאינו הפקר עד שיפקיר לכל שיהי' כל אדם יכול לזכות בו וכאן אי אפשר לשום אדם לזכות רק הלוה ולא הוי ממילא הפקר כלל. ועיין בס' פ"י פ' השולח גבי מפקיר עבדו דכ' ג"כ דאם לא הי' אפשר לזכות רק העבד לא הי' מועיל כלל וע"כ דשפיר יכול כל אחד לזכות רק אם קדם וזכה זכה ואי לא לא ומועיל זכייה האחר ע"ש וגם כאן כנ"ל וגם אם הפקיר שלא בפני הלוה איך יזכה שלא מדעתו כיון דלא הוי מחילה רק הפקר וגם לא מקרי דעת אחרת מקנה כו' רק התם בגר שמת שפיר משא"כ הכא כנ"ל. אך לכאורה למאי דבעינן מסירה מקמי כתיבה וע"כ דאיירי כאן שזכה מקודם בהשטר ואח"כ נותן לו כתיבה וא"כ הא צריך לכתוב קני איהו וכל שיעבודו ומשמע דאי כתב קני שיעבודי' לחוד אינו מועיל וכאן איך כותב לו שמקנה איהו הא בנייר כבר זכה מטעם הפקר ואינו מקנה רק השיעבוד. ובשלמא במוכר אף שכבר קנה הנייר במסירה מ"מ מתלי תלי דאי אינו כותב לו צריך להחזיר הנייר משא"כ כאן כנ"ל:
סעיף י
(ו) המקנה קרקע כו' והקנה שט"ח אגב קרקע כו'. הוא דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל. וראייתם מש"ס ב"ב פ' הספינה ד' ע"ז דאמרינן שם כיון שהחזיק בקרקע נקנה השטר בכל מקום שהוא ע"ש. ודבריהם תמוהים דהא שם בגמ' איירי בשטר של אותה קרקע שמכר לו ומנ"ל שיקנה שטר אחר אגב קרקע ע"ש בש"ך ס"ק כ"ז. והנראה לפע"ד דהנה לכאורה בלא"ה קשה לפי המבואר לקמן דשטר ראי' אינו יכול להקנותו בשום קנין וא"כ קשה דהתם בפ' הספינה לא הוי השטר רק שטר ראי' דהא מיירי שהחזיק בקרקע וקנה הקרקע בחזקה ואיך נקנה באגב. אמנם לדעת הפוסקים כאביי פ"ק דב"מ דאמרינן עדיו בחז"ל ואף אם נמסר השטר אחר הכתיבה זמן רב מ"מ מכי מטא לידי' קנה למפרע א"כ י"ל דשפיר הוי התם השטר שטר קנין דע"י קניית השטר קונה הקרקע למפרע משום דעבחז"ל. אמנם הרי"ף והרמב"ם והמחבר עצמו פסק לעיל (סי' ל"ט) כר' אסי דלא אמרינן עבחז"ל וקשה כנ"ל אולם גם לדעתם י"ל קושי' הנ"ל. דחשיב התם שפיר השטר קנין דהא היכא שכ' לו השטר על כמה קרקעות והחזיק בקרקע א' לקנותה לחוד שפיר נקנה השטר באגב וקונה ע"י השטר גם קרקעות האחרים וחשיב שפיר שטר קנין. וא"כ שפיר י"ל אף שלא נכתב השטר רק על קרקע זו נקרא ג"כ שטר קנין שקונה בהשטר כמו בהחזקה ושפיר השטר נקנה באגב. או די"ל בקושיא הנ"ל דהנה הטעם דשטר ראי' לא מקני באגב היינו משוה דאיך יקנה השיעבוד ע"י השטר כיון שהשיעבוד אינו נכלל בהשטר שהרי אינו רק שטר ראי' ואיך יקנה השיעבוד על ידו. ולפ"ז א"ש בפשיטות דהכא כיון שכבר קונה הקרקע בחזקה ואינו צריך השטר רק לראי' שפיר השטר נקנה ע"י הקרקע ולפ"ז מיושב ג"כ לכאורה קושית הפוס' הנ"ל דאיך מוכח מהתם שקונה שטר אחר ע"י חזקת קרקע דהתם מיירי בשטר של אותו קרקע. ולמ"ש מיושב דהא גם שם לא צריך השטר לקנות בו הקרקע כיון שכבר קנה בחזקה רק שצריך להיותו לראי' שמכר לו וזה שפיר מיחשב כמו שטר אחר כמובן. אך לפ"ז אין ראייתם עולה מדברי הגמ' שיקנה שטר באגב דהתם בגמ' אין השטר רק כמו שאר מטלטלין שאינו צריך רק להנייר ובזה ודאי פשיטא שיקנה באגב ואיך נוכיח מזה שיקנה שיעבוד השטר באגב שאינו נקנה ע"י הנייר. גם דברי הגמ' עצמן תמוהי' לפ"ז דאמר התם ור' חייא בא כו' הלשה שטרות הן כו' ואידך מוכר וכתב את השטר כו' כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה השטר בכ"מ שהוא כאותה ששנינו כו'. דהא זה ודאי פשיטא דנקנה באגב דמאי אולמא דשטר זה מכל שאר מטלטלין כיון שאינו צריך רק לנייר. אמנם לפ"ז י"ל קושי' התוס' שם בגמ' ד"ה נקנה השטר כו' דהיכא מוכח מהכא דמילי במילי מיקנו הא הכא לא צריך לשיעבוד השטר דהא קי"ל המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים כו' ע"ש. ונראה לפמ"ש לעיל דהיכא דהשטר נכתב גם על שאר קרקעות שפיר השטר נקנה ע"י חזקת קרקע א' לקנות ע"י גם השאר קרקעות וזה שפיר מיקרי שטר קנין. ולפ"ז מוכח שפיר מהכא דשטר שיעבוד נקנה באגב דהכא ע"כ מיירי בכה"ג שהשטר נכתב גם על שאר קרקעות דאל"כ קשה כמ"ש דמאי אולמי' דשטר זה משאר מטלטלין ופשיטא דנקנה באגב וע"כ מיירי באגב שהרי גם הכא נקנה השיעבוד שבשטר. וא"ש ג"כ קושי' הפוס' הנ"ל דדילמא דוקא הכא נקנה באגב כיון שהוא שטר של אותה קרקע כנ"ל. ולמ"ש מיושב דגם הכא ע"כ מיירי שקונה ע"י ג"כ שאר קרקעות כנ"ל וא"ש:
עוד הוכיחו דשטר אינו נקנה באגב דא"כ למה הוצרכו חכמים לתקן ששע"ח יקנה בכומ"ס הלא יוכל להקנותו באגב. ונראה לפע"ד לפי מאי דקי"ל בח"מ סי' ר"ג דאם הקנה לא' ב' דברים בקנין א'. אף שאין הקנין מועיל לא' מהשנים מ"מ קונה אותם מטעם אגב. וא"כ לכאורה קשה אמאי אין אותיות ניקנין במסירה בלא כתיבה והיינו מטעם דהמסירה אינו מועיל רק לקנות הנייר ולא להשיעבוד. הא יוכל לקנות גם גוף השיעבוד אגב שקונה הנייר שהרי נגד הנייר מועיל מסירה. אך באמת לק"מ דלא דמי כלל לשם לפי מ"ש רשב"ם ז"ל שם בגמ' דלא שייך משיכה בשיעבוד שהרי אינו מושך אצלו השיעבוד במסירת השטר. ולפ"ז א"ש שהרי הקנין שעושה בהנייר אינו עושה כלל בהשיעבוד. דבשלמא התם עושה הקנין ההוא בשניהם רק שלא' אינו מועיל הקנין וקונה שפיר מטעם אגב משא"כ הכא. ולפ"ז ממילא י"ל היכא שמקנה לו השטר אגב קרקע שמקנה לו באגב הנייר וגם השיעבוד ולענין הנייר שפיר מועיל קנין אגב דהרי הוא כשאר מטלטלין ואף דנגד השיעבוד אינו מועיל קנין אגב קרקע מ"מ קונה שפיר השיעבוד אגב הנייר כיון דהכא שפיר מקנה לו הנייר והשיעבוד בקנין א'. וזה י"ל הטעם ששטר נקנה באגב. אמנם הסמ"ע ז"ל כ' שם בח"מ סי' הנ"ל דבדבר שלא בא לעולם אינו יכול להקנותו בקנין א' עם דבר שבא"ל. וכ' שם הטעם דהא דמועיל קנין אגב היינו דוקא בדבר שמועיל בו קנין רק שקנין של עכשיו אינו מועיל בו אז שפיר נקנה בקנין א' עם דבר המועיל אבל בדשלב"ל שאינו מועיל בו שום קנין גם קנין אגב אינו מועיל בו. ולפ"ז א"ש מה שהקשו דלמה הוצרכו לתקן שיקנה כומ"ס הא יוכל להקנות באגב. דז"א דאם לא הי' מועיל כומ"ס גם אגב לא הי' מועיל דבשלמא עכשיו שכבר תיקנו קנין אצל השיעבוד כומ"ס שפיר מועיל קנין אגב קרקע לקנות השיעבוד אגב הנייר אף שקנין זה אינו מועיל אצל השיעבוד מ"מ מועיל בו קנין אחר דהיינו כומ"ס. משא"כ בהעדר קנין כומ"ס גם אגב לא יועיל כיון שאינו במציאות קנין אחר כמובן וא"ש: