אור ברסלב

חידושי הרימ על שולחן ערוך חושן משפט חלק א· רבי יצחק מאיר מגור [אלתר]

הלכות הלואה · סימן מא

סימן לט

סעיף א

מי שבלה שט"ח והרי הוא הולך להמחק מעמיד עליו עדים ובא לב"ד והם עושים לו קיום. (וי"א אפילו נמחק לגמרי מאחר שהעדים יודעים מה שהי' כתוב בו. ועדות זו שמעידין על השטר יכולין להעיד שלא בפני בע"ד) אבל עידי השטר עצמם אין כותבין לו שטר אחר אע"פ שנמחק בפניהם אבל באים לב"ד וב"ד עושים לו קיום. כיצד מקיימין שטר זה כותבין שטר אחר ואומרים אנו ב"ד פ' ופ' ופ' הוציא פב"פ שט"ח מחוק לפנינו וזמנו ביום פלוני ופ' ופ' עדיו. ואם ב' והוזקקנו לעדותן של עדים ונמצאת מכוונת גובה בשטר זה כו' וא"צ קיום אחר:

(א) מי שבלה כו'. הוא פי' הרמב"ם ור"י על המשנה דמי שנמחק שט"ח כו'. ומבואר מדברי הטור דדוקא קאמרי אבל נמחק לגמרי לא מהני. וכן מלשון הרמ"א שכתב וי"א כו' נראה שמפרש כן דלדיעה א' לא מהני. ולכאורה אינו מובן כלל הא גם לפי' הרמב"ם כשבא לב"ד כבר נמחק לגמרי דאם גם אז רשומו ניכר א"צ להעמיד עדים רק שהעדים ראו אותו כשהי' רשומו ניכר. וא"כ מאי גריעותא בנמחק לגמרי והעדים יודעים מה הי' כתוב בו ע"כ שראו אותו קודם שנמחק אף קודם שהתחיל להמחק בהיותו שלם. וא"כ כיון דלב' הפירושים כשבא לב"ד מחוק לגמרי והעדים צריכים לידע שזה עצמו השטר שראו מקודם אם כן עה עדיפות כשהעמיד עדים כשהתחיל לימחק מכשראו אותו קודם אדרבה מגרע גרע. ואין לדחוק ולפרש דלפי' א' גם כשבא לב"ד רישומו ניכר מרוב השטר רק איזה תיבות שנמחקו וזה מהני עדות העדים משא"כ נמחק לגמרי. מלבד דדוחק לחלק בין מקצת לכולו גם א"א לומר כלל דכה"ג אינו מועיל דהא מפורש בש"ס ב"ק צ"ח בשורף שט"ח אי דאיכא סהדי דידעי מה כתוב בי' ניכתב לי' שטרא אחרינא אף שעתה אין לפנינו כלל מכש"כ במחוק:

ונראה לע"ד דהא קשה להפוסקים כר"א גיטין כ"ב) בכתב שיכול להזדייף דאמר ר"א לא הכשיר ר"א אלא לאלתר אבל מכאן ועד י' ימים לא כו' דחיישינן דילמא הוי בי' תנאה. ואף דהעידי מסירה צריכין לקרות השטר מ"מ חיישינן שמא הי' איזה תנאי ושכחו. והקשו בתוס' דהא אף שאין עידי חתימה כלל כשר לר"א בע"מ לחוד ולא אמרינן שמא שכחו. ויש שם בתוס' ורשב"א ב' תירוצים או דהתם בכתב שא"י להזדייף א"צ לזכור כל פרטי התנאים רק בט"ע שלא ניתוסף על השטר ממה שראו אותו אז בשעת מסירה וזה יכולין לזכור וממילא יודעין שלא נעשה זיוף משא"כ בדבר שיכול להזדייף שהחשש על הכל וצריכין לזכור כל פרטי השטר וזה לא מהני אחר י' ימים כנ"ל. עוד תירצו דדוקא התם שאין עידי חתימה כלל ויודעין שאין לסמוך רק עליהם רמי' עלייהו ודכירי משא"כ בדבר שיכול להזדייף כיון שרואין שיש עידי חתימה לא רמי' עלייהו כ"כ אף שיודעין שיכול להזדייף ע"ש ואף דאומרים עכשיו שזוכרין שהי' כתוב בו כך לא מהני ואמרינן שמא שכחו. ודעת תוס' ושאר פ' דבשטרות שיש רוב תנאים גם ר"י מודה דפסול אף בע"מ אחר י' ימים רק דפליגי אי צריך שיהי' ראוי לעמוד ימים רבים ע"ש ולקמן סי' מ"ב פסק כן בש"ע ע"ש וא"כ קשה מה מהני בנמחק מה שראו העדים בשטר בהיותו קיים אם אינו לאלתר. הא כיון שנמחק וצריכין לזכור כל פרטי השטר ושייך דילמא תנאה הוי בי' ממש כמו התם דהתם ראו ג"כ העידי מסירה השטר ואעפ"כ אם אינו לאלתר לא מהני אף שמעידין שזוכרין מה הי' כתוב בו. ולא שייך כאן ב' התירוצים הנ"ל דהא לא מהני ג"כ היכר בט"ע רק שיזכרו כל הפרטים כיון דעכשיו נמחק הכל. וגם תירוץ ב' לא שייך דהא כשראו אותו הי' קיים והי' חתומים עידי חתימה עליו ודאי לא רמי' עלייהו יותר מבכתב שיכול להזדייף דבאמת כפי הדין צריכין לזכור דכל הסמיכה הוא עליהם ומ"מ לא מהני כיון שרואין עידי חתימה ומכ"ש כאן שהי' אז שטר שלם שלא הי' צורך לעדותם כלל. וזה נראה כוונת הרמב"ן בחידושיו ב"ב קס"ח שתמה איך סומכין על העדים בנמחק שמא הי' לשונות סתומין בשטר וכי העדים דנין ע"ש שכ' ודוחק לומר שכתבו בשטר משמוש שלהם כל הלשון כו' דמשמע רק אעדים לחוד כו' ע"ש. ולכאורה מה קשי' לי' כיון דהעדים מעידין שזוכרין מה הי' כתוב בו למה לא נאמינם. ולמ"ש קושייתו הוא מש"ס הנ"ל דלא סמכינן בזה על העדים אף שאומרים שזוכרין כנ"ל כמו בכתב שי"ל כנ"ל ומה"ט נראה דמפרש הרמב"ם ז"ל המשנה בבלה והולך לימחק ומעמיד אז עדים בכוונה שיזכרו כל לשון השטר כדי שכשיהי' מחוק לגמרי יוכלו להעיד ובזה י"ל שפיר דמהני גם לזמן מרובה כמו באין עידי חתימה כלל לחד תירוצא הנ"ל דאמרינן כיון שמוטל עליהם לא חיישינן שמא תנאי הוי בי' כנ"ל. דגם בזה הוי זה כל עיקר עדותן לזכור כל השטר ושפיר מהני. אבל כשרואין העדים אז כבר מחוק לגמרי רק שיועיל מה שזוכרין שראו אותו כשהי' שלם לגמרי דאז לא הי' צורך לעדותן כלל שהי' עם עידי חתימה ולא עדיף מדיפתרא כו'. ולא מהני אם אינו לאלתר דלמא תנאי הוי בי' כנ"ל. וקצת מסברא הנ"ל מצאתי אח"כ בפרישה ע"ש וכתב מסברא דנפשי'. ולע"ד מוכח מש"ס הנ"ל:

אמנם לאלתר נראה דמהני דאף להפוסקים כר"א בשטרות דאף לאלתר פסול וכמבואר לקמן סי' מ"ב מ"מ הטעם דבעינן ראוי לעמוד ימים רבים וכיון דאחר י' ימים לא דכירי גם לאלתר אינו שטר ע"ש. זה שייך בגוף השטר אבל בנמחק או נשרף הא ראו שטר שהי' ראוי לעמוד ימים רבים ושפיר כיון דלאלתר אמרינן דדכירי כל מה שהי' כתוב בו א"כ מהני עדותן אף דלא הי' רמיא עלייהו כ"כ כנ"ל ולא שייך כאן שיהי' ראוי לימים רבים ואין ראי' כלל מדפריך בשורף שט"ח אי דידעי נכתבי' שטרא אחרינא דהיינו לאלתר אפשר לכתוב שטר א' ולא הפסידוהו כלום. ואם ראו זה זמן מרובה שוב גם השורף פטור וכמו לא דכירי כנ"ל. וי"ל דהפוסקים שפירשו במשנה נמחק לגמרי לטעמייהו אזלי שפוסקים כר"י וכתירוץ א' בתוס' שם דר"י סבר גם בשטרות דבר שיכול להזדייף כשר אף לאחר י' ימים ע"ש. ושאר הפוס' אפשר דלא פליגי לדינא כלל דאותן המפרשים נמחק לגמרי מפרשים בלאלתר ואף שפוסקים כר"א בשטרות שיש תנאים מרובים י"ל הפי' במשנה באמת לאלתר כנ"ל. והפ' שפירשו בהולך לימחק היינו דלא משמע להו לפרש המשנה לאלתר דמסתמא קתני מעמיד עדים ובא לב"ד כו' דמשמע מתי שבא לב"ד מהני. ולכך מפרשים בהולך להמחק דבזה מהני אף לזמן מרובה גם לר"א כיון דרמי עלייהו כנ"ל. ומדוקדק לשון הטור שלא כתב המחלוקת להדיא לענין דינא רק ב' הפירושים וכתב על הפי' דנמחק לגמרי והכי מסתברא. היינו משום די"ל דגם המפרשים הולך לימחק מודים ג"כ דלאלתר מהני אף נמחק לגמרי רק דמשמע להו דמתני' סתמא תני ואף לזמן מרובה ולכך פי' הולך לימחק. וא"כ לא פליגי דגם הטור מודה דלזמן מרובה לא מהני בנמחק לגמרי דהוא פסק לקמן סי' מ"ב כר"א. רק דלהמפ' הולך לימחק אין הכרח דאפשר גם לאלתר לא מהני כיון דלא הוי רמי' להו כלל כיון שהי' השטר שלם עם עדים ואין ללמוד מכתב שיכול להזדייף דעכ"פ רמי עלייהו כיון שיודעין דיכול להזדייף משא"כ כאן אין ראי'. ולהפ' המפרשים נמחק לגמרי מוכרח דמהני לאלתר עכ"פ. ולכך לא כתב הטור פלוגתא לדינא דאינו מוכרח דפליגי כנ"ל רק כ' והכי מסתברא על הפי' דאפי' נמחק לגמרי ומוכח כנ"ל. ואפשר דגם המחבר ס' ב' שכתב בנמחק לגמרי וכן רמ"א שכ' וי"א אפי' נמחק לגמרי ג"כ כוונתם לאלתר כנ"ל. וזמן מרובה אפשר דמודים דלא מהני מה שראו כשהי' השטר שלם דלא כיוונו לעדות ושייך דלמא תנאי הוי בי' כנ"ל:

והי' מיושב בזה מה שפסק רמ"א דיכולין לקבל עדות זה שלא בפני בע"ד ותמה הש"ך ז"ל למה ע"ש. ולמ"ש אתי שפיר בפשיטות דהא קי"ל בעדיו חולים או מבקשים לילך למדה"י מקבלין שלא בפניו וה"ה בכל מקום שלא יהי' אפשר לקבל אח"כ. וא"כ כאן בנמחק לגמרי דלא מהני רק לאלתר משא"כ אח"כ לא מהני עדותן דחיישינן ששכחו אף שמעידים כו'. וא"כ לאלתר הוי שוב כמבקשין לילך למדה"י דהא אח"כ לא יהי' מהני עדותן כלל ומותר לקבל עדותן עתה אף שלא בפניו כנ"ל:

ומיושב לשין רמ"א דכ' הדין דשלא בפניו אחר הי"א דאפי' נמחק לגמרי כנ"ל. ואין לדחות דהא אפשר להעדים שיכתבו לשון השטר עתה שזוכרים הכל לאלתר בשטר משמוש שלהם כמ"ש הרמב"ן וממילא יוכלו להעיד גם אחר זמן מרובה דמתוך הכתב יהיו נזכרים להעיד ע"פ. ולא דמי למבקשים לילך למדה"י. דז"א דהב"ד אין רשאין לצות אותן שיעשו כן דהא כ' תוס' פ"ב דכתובות אהא דכותב אדם עדותו על השטר כו' מהא דשטר קדושין דאמר לינאי' גבי עדים זמנין דלא דכירי וחזו בכתבא ומסהדי כו' והוי מפי כתבם והקשו למה הכא כותב כו' ותירצו לחלק דשם הב"ד יצוו אותן כו' סובר דמסתמא כדי שיעידו אח"כ ושייך שיעידו אף שלא יזכרו כלל משא"כ בכותב מעצמו כו'. ע"ש. וא"כ כאן אי אפשר שהב"ד יצוו אותם לכתוב עדותן שיוכלו להעיד אח"כ בפניו דשייך זמנין דלא דכירי כו' כנ"ל. ואף שיאמרו הב"ד להם בפירוש דאי לא דכירי לא לסהדי לא מהני דא"כ גם בשטר קדושין יאמרו הב"ד להם כנ"ל וע"כ דלא מהני. וא"כ כיון שהב"ד אין רשאין לומר להם ממילא כשבאין להעיד עדותן לאלתר שפיר מקבלין עדותן דאח"כ לא יהי' מהני כנ"ל:

אמנם קשה עלי סתימת הפוסקים גם לשון רמ"א וי"א אפי' נמחק לגמרי נראה דדינו שוה ללא נמחק לגמרי דאף לזמן מרובה כשר וע"כ לחלק בין הא דכתב שיכול להזדייף דהתם דיש שטר כתוב לפניהם חיישינן שנדמה להם להעדים שכך הי' כתוב גם בשעה שנמסר לפניהם בזמן מרובה ואף דהא יודעין שהוא כתב שיכול להזדייף מ"מ סומכין קצת על השטר. משא"כ בע"פ שעתה שנמחק ואין לפניהם שום שטר לא חיישינן ששכחו אף לזמן מרובה כמו בכל עדות ע"פ אף שיש הרבה פרטים ותנאים דלא חיישינן שמא הי' עוד איזה תנאי ושכחו. ועדיין אינו מוכרח דע"פ דרמיא עלייהו שאני דזה עיקר החילוק. וכן בש"ס פ"ב דכתובות גבי תלוליות מחלק בין עדות כנ"ל. והא בת"י כריתות (י"ב ע"ב) כ' דלא מהני כלל בלא נתכוונו לעדות בשעת מעשה. ונהי דלא קי"ל הכי כמבואר לעיל סי' ל"ז מ"מ היינו דאם לא היו זוכרין לא היו מעידין שראו מה שלא ראו כנ"ל משא"כ בלשון השטר ששכחו. וצ"ע לדינא בנממק לגמרי בזמן מרובה אם יועיל מה שראו השטר שלם. מאחר דדעת כמה פ' דנמחק לגמרי לא מהני עכ"פ נראה ספיקא בלזמן מרובה מאחר דקי"ל כר"א בשטרות לרוב הפוסקים כנ"ל:

תוכן העניינים

חידושי הרימ על שולחן ערוך חושן משפט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה