אור ברסלב
חידושי הרימ על שולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין › סימן לח

חידושי הרימ על שולחן ערוך אבן העזר· רבי יצחק מאיר מגור [אלתר]

הלכות קידושין · סימן לח

סימן לה

סעיף א

המקדש ע"ת אם נתקיים התנאי מקודשת וא"ל אינה מקודשת בין שיהיה התנאי מן האיש בין שיהיה מן האשה:

א המקדש ע"ת כו'. ח"מ וב"ש הביאו ד' הר"ן פ' האומר באירעו אונס דהקדושין בטלין דל"ד לגט דמדינא יש אונס. משום דקדושין ברצון שניהם ומי שמתנה את טובתו אינו מרוצה רק שיתקיים התנאי ומאי איכפת ליה באונסו ע"ש בב"ש וח"מ. ויש לפקפק ע"ז נהי דאם היתה היא מתנה היה שייך כזה אבל כיון דהתנה המקדש תנאי שלטובתה וראוי לחשב פטומי מין כדאמר בש"ס ב"מ ס"ו רק משום דבשעת גמר המקח כתבו תוס' ורא"ש וטור ס' ר"ז ח"מ דמסתמא הלוקח לקח רק על תנאי שאמר המוכר ע"ש. וא"כ כיון דדעת המקדש לא היה בסתמא על אונס א"כ ממילא מה שנתרצית היא על תנאי שלו ג"כ אין אונס בכלל דאל"ה היה לה לאתנויי בפי'. והגם די"ל כיון שמתנה לטובתה הוא כמתנה עבורה וכאלו היא היתה מתנה על דעתה. דאין לזה טעם ולמה נאמר כך כיון שמסתמא באמת אין דעתו על אונס כנ"ל, אדרבא כיון שקבלה סתמא ע"ד תנאי שלו נתרצית. ובפרט למ"ש רמב"ן ורשב"א קדושין כ"ז גבי על מנת שתכתבו לו השטר חוזר גם בשדה דאף שלטובת הלוקח א"י לומר הריני כאלו כ' השטר כו' דכיון שהמוכר התנה היה רוצה שיהיה בידו לבטל כשלא יקיים התנאי ע"ש ובח"מ סי' רמ"ג. ובאמת מה"ט לא חשוב פטומי מילי דמתנה עבור עצמו שיהיה בידו שלא לקיים. ועכ"פ מוכח דלא אמרינן כנ"ל שיחשב כהתנה הלוקח דא"כ היה יכול לומר הריני כאלו כו'. רק להיפוך דזה מתנה לעצמו והלה מרוצה. ממילא גם בהנ"ל כן דמתנה המקדש לטובתו ע"מ שאתן לך ר' זוז וכה"ג שיהי' בידו שלא לקיים. ושוב בקבלתה סתם מתרצית ע"ת שלו וממילא, אין אונס בכלל כנ"ל והר"ן ז"ל בעצמו כ' ג"כ בשם הרמב"ן פ"ק דקדושין גבי ע"מ שתכתבו כו' ע"ש:

והנה בלשון הירושלמי שהביא הר"ן ז"ל מקדש אני לך כו' ע"כ מכנסך יום פלן כו' ואי אתי יום פלן ולא כנסתיך צל אונס ר"י אמר אונס כמה דלא עביד כו', החלוק פשוט דנהי בהא דאם לא באתי כו' אין בכללו רק כשאוכל לבא ולא אבא ולא אונס וכיון שאינו בכלל אינו גט. אבל שיהיה נקרא מה שנאנס כאלו בא ונעשה מעשה של קיום התנאי אין סברא דמ"מ לא בא וא"כ בקדושין שהתנה ע"מ מכנסך עכ"פ אונסא כמה דלא עביד דלא מקרי כנסה כנ"ל. וכמ"ש תוס' פ' א"ש גטין ע"ג גבי אם מתי מחולי זה ובין לא אעמוד ע"ש דפריך ש"ס דילן מ"ש ובירושלמי מחלק דמ"מ לא מת מחולי זה כיון דאכלו ארי ע"ש אף דבאונס דל"ש יש אונס בגטין כמ"ש תוס'. וכעין זה כ' תוס' שם ד"ה איתבי' תי' ב' ועוד אור"י דבאם לא באתי הוי בכלל משמעות לשוי דלא בא ע"ש. ממילא שייך לדידן בקדושין חלוק זה באונס דשכיח ולא שכיח כמו בגט באונס דלא שכיח כנ"ל:

אמנם לרוב הפ' דבעינן תנאי כפול גם בע"מ ומעכשיו א"כ למ"ש חילוק הנ"ל שוב אף בקדושין אין כאן כפילות לענין אונס דמה שכפל אם לא אכנסך לא יהיה קדושין בזה אין אונס בכלל דלא חשיב לא כנסה רק כשיכול ולא יכנוס וא"כ נהי דאינו חשיב אכנסיך באונס מ"מ כיון דלא חשיב לא כנסה שוב לענין אונס אין כאן כפילא ובטל התנאי מקודשת. וכן בגט אם לא באתי ג"כ לכאורה כיון דאי לאו דכפלי' היה גט גם כשבא רק משים דכפל אם באתי לא יהיה גט ושוב כשנאנס דלא חשוב בא אף דלא מיקרי לא באתי מ"מ אין כאן כפל לענין אונס והוי גט אך באמת לא מבעי' להפ' דלדידן אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן רק מה דבעי כפל הוא רק דילפינן לה מתנאי ב"ג וב"ר שכל שלא כפל בטל כמו שאר דיני תנאי. א"כ ודאי דשפיר חילוק הנ"ל דכיון דבאמת כפל לתנאו והוי תנאי גמור שוב כשאמר ע"מ מכנסך כו' אימעוט אונס ג"כ דאמר שרק אם יכנוס יהיה קדושין ומכלל כו' אתה שומע שכל שלא יקרא כנסה אינו קדושין ואף שאינו בכלל הכפילא דאם לא יכנוס מ"מ כיון שיש כפלות דהוי תנאי גמור ע"מ מכנס שוב בטל כנ"ל. משא"כ בגט אם לא באתי יהא גט שוב להיפוך כיון דעכ"פ כפלי' אם באתי כו' והוי דומי' דב"ג שהתנאי גמור אם לא באתי ממילא כשנאנס דאינו בכלל אם לא באתי שוב אינו גט כנ"ל:

רק גם לר"מ דל"א מכלל לאו אתה שומע הן כו' מ"מ שפיר החלוק הנ"ל דדוקא בלא כפל כלל אמרינן שאין דעתו לבטל אם לא יתקיים כנ"ל. אבל כשכפלי' ודעתו לבטל כשלא יקוים שוב הלאו קאי על ההן כנ"ל וכשהתנה שמקדשה ע"מ שיכנסנה כו' דאונס מיקרי לא כנס ממילא כשכופל שאם לא יכנוס לא יהיה קדושין הפי' אם לא יקוים התנאי דע"מ שיכנס וממילא גם אונס בכלל משא"כ תנאי דאם לא באתי יהיה גט דאין אונס בכלל רק אם לא יבא בלי אונס שוב הכפילות ג"כ הפי' כן אם באתי היינו שלא יקוים תנאו דאם לא באתי כו' לא יהיה גט כנ"ל וממילא אונס אינו גט מדינא אי לא משום צניעות כנ"ל. וגם בלשון התנא מפרש כן ריש קדושין היכא דהדיוקים סתרי דתני רישא נתן הוא ואמר כו' הא כו' נעשה כו' ע"ש. וכן מוכח פשטא דש"ס ק' ס"ג דאי ע"מ שירצה אבא שיאמר הן מת אב כו' הא לא אמר הן כו' ואי ע"מ שלא ימחה מהני מת וחשיב נתקיים וקשה בתרווייהו אי יש אונס בקדושין הא מת ונאנס מה שלא אמר הן ואי אין אונס בכלל ג"כ בע"מ שלא ימחה הפי' בלי אונס משא"כ מת כדאמר ריש כתובות דמת הוי אונס ולא בכלל אם לא באתי כו'. וע"כ החלוק כמ"ש כנ"ל דלא חשיב קיום מעשה כנ"ל. אך ר"ל ג"כ מיירי בהאי סוגי' דאמר ש"מ מדר' ינאי, כו'. ואיהו סבר כמאן דעבד אן בקיום מעשה ויש לחלק בין אונס של עצמו בזה אין בדעתו בתנאו כשיהיה אנוס רק שיהיה כאלו קיים התנאי לר"ל. משא"כ כשתולה במעשה אחרים י"ל דלכ"ע אין חלוק בין שנאנס האחר או לא דמ"מ לא נתקיים התנאי אף שהאב נאנס דמאי אכפת למקדש באונס אחרים וכן בגט כנ"ל. וממילא גם לדידן אין ראיה להנ"ל:

וי"ל עוד דגם לר"ל בירושלמי מודה דאונס לא כמאן דעביד בקיום מעשה, רק שם מפורש שכפל ואמר ואי לא כנסתיך ליום פלן לא ליהוי עלך כלום ע"ש וא"כ י"ל דהיינו טעמא דר"ל נהי דע"מ מכנסך גם אונס אינו ככנסה אבל מאי דאמר אי לא כנסתיך הדיוק דוקא ברצון לא אונס א"כ הדיוקים סתרי אהדדי והוי ספק אי תפוס לשון ראשון או אחרון כהאי דכור בשלשים כי' וי"ב דנרין כו' דינר לחודש כו'. וממ"נ בין אי בעי כפול וגם אי לא בעי כפול יש הוכחה יותר מדכפל אי לא כו' מוכח דפרושי מפרש בלא אונס דוקא יבטל כלשון אם לא שאונס אינו בכלל כדאמר ב"מ ק"ב ע"ש. ויש הוכחה מדלא אמר אם יגיע ולא תהוי כנוסה לו דאז היה אונס בכלל והיינו דמסיים בירושלמי ע"ד דר"ל היך צריך למעבד כו' ולא תהוי כנוסה לו כו' ע"ש. שזה עיקר ההוכחה. וא"כ י"ל במתני' דע"מ שירצה דמייתי לרוב הגאונים כפשטי' בלא כפילות כרבנן או דמעכשיו א"צ כפילות. שוב גם לר"ל אונם כמאן דלא עביד בקיום מעשה. וא"כ גם לדידן נ"מ דאחמיר ר"י ופקיד לבנתי' לחוש לדברי ר"ל ע"ש י"ל דוקא בכפל אם לא כנסתיך כו' משא"כ בלא כפילות כנ"ל:

וכן מוכח מב"מ ק"ד דהלל היה דורש כו' בני אלכסנדרי' שקודם חופה היו חוטפין כו' שהיה כתוב בכתובה לשתכנסי לחופה הוי לי לאנתו ולא עשו בניהם ממזרים והא למאי דסברי ר"י [זמנו] ש"ש מוכיח ולתוס' וש"פ גם לכשתצא חמה כו' הוי ספיקא דמעכשיו לאחר כו' א"כ אף שהיה כתוב לכשתכנסי כו' הוי תנאי דמעכשיו בפרט כיון שקדש סתם רק שדורש כו' א"א לדרוש רק שהוא תנאי דאינו מוכח יותר. וא"כ כיון שחטפו כו' לא נתקיים באונס וא"כ לר"ל בע"מ מכנס כו' ואנוס כמאן דעביד ועדיין ס' ממזרים ודוחק ל' משום דס' ממזר מותר. ולמ"ש א"ש דר"י דאית ליה זמנו ש"ש מוכיח לא בעי תנאי כפול ולכך לא הוזכר כפילות רק לכשתכנסי כו' וממילא גם לר"ל לא כמאן דעביד כנ"ל. אך בל"ז לא קשה משם, דודאי בלאחר לכ"ע אונס לא כמה דעביד דבמה יתחילו הקידושין רק בתנאי. וא"כ בתנאי דמעכשיו לאחר שאכנסך גם אי תנאי הוי הוא כשיעשה המעשה כמו בלאחר יחול למפרע מעכשיו וממילא גם לר"ל אונס לא כמה דעביד כנ"ל. ועוד דהלשון לכשתכנסי לחופה תלי' בדידה ג"כ והוי ממש כדמסיים בירושלמי לר"ל היך עביד לכשתהיה כנוסה לי כו' דמודה ר"ל כנ"ל:

ולכאורה מוכת ג"כ מהא דגטין (ע"ד ע"ב] ע"מ שתתן לי ר' זוז דאי נתינה בע"כ לא שמה נתינה אינו גט והא עכ"פ אונס הוא שאינו רוצה לקבל ולר"ל כמה דעביד. אולם להנ"ל ג"כ אין ראיה דכיון דנתינה בע"כ ל"ש נתינה א"כ בכלל לשון התנאי שתתן לי הוא מדעתו וכשאינו רוצה לא נתקיים והוי ג"כ כמו בע"מ כנוסה לי כנ"ל דאונס זה מפורש בתנאי כנ"ל:

שוב ראיתי. לריטב"א ריש כתובות ב' שכ' להדיא חלוק הנ"ל ד"ה אמר רבא לענין גטין אינו כן כלומר שאין הבעל י"ל טענת אונס כו' שאם נתן גט ע"ת, ונתקיים התנאי אע"פ שמחמת אונס נתקיים ה"ז גט לאפוקי אם לא נתקיים התנאי אע"פ שמחמת אונס לא נתקיים אינו גט דסוף סוף לא נתקיים יזה ברור עכ"ל. ומפורש כנ"ל. הגם דאפשר דדוקא בגט אמר וג"כ משום דאין אונס הן להקיום הן להביטול וכאלו לא נאנס משא"כ בשאר דברים אולם לא משמע לשונו כלל כנ"ל דא"כ לא הוי ליה לומר לאפוקי כו' דאדרבה שוה הטעם בשניהם וע"כ דהפי' מדינא כמ"ש:

וכך הן דברי ירושלמי גבי אם מתי מחולי זה באכלו ארי כו' ור"ח פסק כוותיה ע"ש והפ' החולקים ע"פ גמ' דידן הוא מטעם שכ' תוס' שם דלשון א"ל אעמוד מחולי זה ג"כ משמעותו דוקא מחולי זה ע"ש לאפוקי מה שלא עמד ע"י אכילת ארי אין בכלל ע"ש. אבל לא מטעם שהיה אונס מה שלא מת מחולי זה שיהיה כאלו מת מחולי זה לר"ל כנ"ל. וע"כ כנ"ל דאונס לא חשוב כנתקיים כנ"ל. וא"כ לא היה מוכרח חלוק הר"ן ז"ל וי"ל דגם בקדושין כשמתנה אם לא אעשה דבר פלוני תהיה מקודשת ונאנס. יש אונס. אולם פשוט דבזה גם הר"ן מודה דהא עכ"פ גם בדעתו תלוי הקדושין ולא היה דעתו על אונס אינה מקודשת, רק בגט יש נ"מ במתנה אם אעשה דבר פלוני ונאנס בלא שכיח דלהר"ן לכאורה כאלו נתקיים כיון דתלי' רק בדעתו משא"כ לריטב"א ולהנ"ל א"ש.

אמנם לע"ד דאין כאן מחלוקת דגם הר"ן מודה כמ"ש דלא חשיב אונס קיום מעשה כיון שלא נעשה כדמוכח מכל מ"ש. רק דהא בירושלמי דאמר סדר סמפון כך כו' מקדש אני כו' מבואר דכתבו הסמפון להיות לה לראיה כשלא יבא שתהוה מותרת אבל א התנאי בשעת קדושין או דהיא התנית התנאי כמו שהדרך כן בתנאי שלטובתה כדאמר בגמ' דלדידה הו"ל לאתנויי א"כ אורחא הכי. או דמסתמא דיברו קודם הקדושין ולא רצתה להתקדש רק על תנאי שיכנסה יום פלן ועי"ז קדשה ע"ת זה. א"כ הדין אפילו בזה אומר כן וזה אומר כן ועמד ועשה סתם קי"ל דסתמא נתרצה במה שאמר שכנגדו כמבואר ח"מ ס' רכ"א ולעיל ס' כ"ט ס"ח. א"כ כיון שהיא היה כונתה דוקא שיכנסה ואף אם באונס לא יבא לא תהיה מקודשת ממילא כיון שקדשה בתנאי הוי כאלו היא התנית כנ"ל. וממילא כיון שעיקר כונתה בתנאי זה הוא דאם לא יבא לא יהיה ק' ממילא בסתמא לא היה אונס בכלל דלא חשיב אם לא באתי כמו בגט ואף שהיה מתנית הן קודם ללאו שאם יבא תהיה מקודשת מ"מ זה אינו שייך לה שהוא המקדש רק רצונה בהתנאי דאם לא כו' בבטול הקדושין. ובזה אין אונס בכלל ולכך הוצרך הר"ן לטעמא דשוב כיון שלטובתה מה איכפת לה באונס שלו מ"מ אין רצונה אלא כשיתקיים. וגם כשהוא התנה ע"מ מכנסך ואם לא, כנסתיך כו' מ"מ כיון שע"י שנתרצית על תנאי זה קדשה להסכים לדעתה חשוב רק שמתנה עבורה י"ל שרצונה וכונתה רק על אם לא יבא שיבוטל ולא היה אונס בכלל רק שוב כמ"ש הר"ן שלא איכפת לה באונסו ושוב גם תנאו ע"ד כן כנ"ל ולא דמי לגט כנ"ל:

א"כ אתי רק לאפוקי אם היה תנאי שלא לטובתה והיה מתנה אם לא אעשה יש אונס כמו בגט מדינא. אבל במתנה ע"מ שאעשה דבר פלוני ולא לטובתה כמו ע"מ שיאמר אבא הן וכה"ג מודה הר"ן ז"ל דאף דלא שייך טעמו שלא נתרצית גם באונס כו' מ"מ שייך טעם ריטב"א דלא חשיב קיום מעשה כיון שלא נתקיים אף באונס כמ"ש. וגם בגט לא חשיב מעשה כנ"ל:

וא"כ נראה דבמ"ש ט"ז ח"מ ס' ר"ז דכשבשעת קציצת דמים אמר מוכר תנאי שלטובת לוקח אמרינן דמשום שראה לוקח שהתנה לא היה צריך להתנות ע"ש. א"כ גם בקדושין אף שלא דיברו מקודם וקדשה ע"ת מכנסך יום פלן וקבלה אחר כך הקדושין. כיון דמצד הלשון אונס לא חשיב קיום מעשה נתרצית רק ע"ת זה שגם אונס לא יהיה קדושין כנ"ל. וגם הר"ן ז"ל מודה לזה רק דאי לאו טעם הר"ן ז"ל הוי אמרינן דהתנה רק עבורה שבכונתה רק על אם לא יבא שיבוטל ולא היה אונס בכלל. אבל עכשיו דטעם הר"ן שאם היתה היא מתנה גם באונס בטל שוב כשמתנה הוא ע"מ מכנסך ממ"נ לא מהני אונס אם היה כונתו לצורך עצמו כמ"ש בע"מ שתכתבו השטר כדי שאם לא יבא יבטל כו' מ"מ לא מהני אונס דאין זה קיום מעשה. ואם עבורה הא לא אכפת לה באונסא כנ"ל:

ורא"ה ז"ל ריש כתובות כ' דבקדושין יש אונס במתנה אם לא באתי וכה"ג דלא שייך טעמא דצנועות כו' כמו בגט משום דבגט כיון דמדינא ל"ח לאונס ומחמרי עשו תקנה. משא"כ גבי קדושין אם ו באתי יהיה קדושין דמדינא דל"ח לאונס מקודשת וכדין מעגנה לא עשו תקנה ובאם באתי לא שייך באונס דמ"מ לא בא ע"ש. וקשה דא"כ לר"ל דסבר בע"מ מכנסך כו' דכמאן דעביד ויש אונס א"כ שוב נימא דאין אונס כמו בגט דכשלא יבא מדינא ל"ח לאונס ומחמרי צנועות דלמא אנוס. וא"כ ממ"נ אין אונס ולא יהיה קדושין. ודוחק לומר דר"ל סבר גם בגט יש אונס כל"ק דרבא. דהא לא פליגי בהא. ולמה פקיד ר"י לחוש לדר"ל:

ונראה די"ל דלכאורה החלוק פשוט דלא שייך בקדושין תקנה דצנועות כיון דתלי' בדעתה ג"כ איבעי לה לאתנויי גם על אונס ולא תעגן אך הא גם בדידי' מחלק הש"ס דפסקי' מברא דשכיח בעי ליה לאתנויי ומדינא אין אונס. ורק בשכיח ולא שכיח אמרינן דלא עלה על דעתו אז. א"כ גם בקדושין שייך שלא עלה על דעתה על אונס להתנות כנ"ל ושייך התקנה. אמנם שוב לא שייך תקנה דצנועות דמחמרי לחוש לאונס כשלא בא אף דמדינא ל"ח. א"כ שוב היה לה להתנות דזה שוב שכיח דהא כשלא יבא אף שלא באונס תעגן מחשש אונס וזה שכיח עכ"פ יותר מפסקי' מברא. כשלא יבא באמת לא בשביל אונס ואעפ"כ לא תוכל לינשא כיון דצנועות הן. א"כ היה להם להתנות על אונס כדי שלא יהיה חשש כשלא יבא סתם. וא"כ ממ"נ בצנועות ע"כ מדלא אתני היא מרוצית גם על אונס דשכיח ולא שכיח והיינו על תנאי שלו ע"מ מכנסך דלר"ל אונס כמאן דעביד ושפיר לר"ל לא שייך התקנה בקדושין ובעי גט. משא"כ בגט דבדידי' קיימא שייך משום צנועות כו' כיון דלא עלה ע"ד לא אתני דלא אכפת ליה במה שהיא תעגן משום חומרא כנ"ל משא"כ בקדושין:

ומהר"ם אלשקר בת' ס' ל"ב כ' ומיהו ד' הר"ן צ"ע דמחלק בין גטין לקדושין ואשכחן בירושלמי פ' מ"ש דתלי מלתייהו דר"י ור"ל דקדושין בפלוגתא דרבנן ורשב"ג בגט. ע"ש שרצה לדחות סוגי' דפ' מ"ש מקמי הך דאיתמר בדוכתא ע"ש. וא"י מאי קאמר הא בגט כשמתנה הוא ע"מ שתתן לו או תניקי כו' ונאנסה הוי ממש כמו בקדושין לגבי דידה. דמאי איכפת לי' למגרש באונס שלה הוא לא רצה לגרש אא"כ תתן לו או תניק. ושפיר מדמי לה בירושלמי לפלוגתא דרשב"ג ורבנן דהעכבה אינו ממנה אי חשיב כאילו קיימה והר"ן ז"ל לא כ' החלוק בין קדושין לגט רק כשמתנה המגרש על עצמו אם לא באתי כו' שאין דעתו על אונס ע"ש בסמ"ג ה' סנהדרין והג"מ הביאו דין הרמב"ם, ז"ל בהס' המבואר בח"מ ס' כ"א וכ' וכן בירושלמי פ"ג דק' אדם שמתנה אם לא אעשה לך כך וכך ביום פלוני יהא כך ואירע לו אונס ר"ו א' אונסא כמאן דלא עביד ור"ל כמ"ד כו' והלכה כר"י כו' פ"ש משמע מדבריהם שאין מחלקים בין קיום מעשה לביטול דהא העתיקו אם לא אעשה כו' ובאמת מבואר בע"מ שאעשה כו' או דס"ל כמ"ש לעיל מאחר דבעי כפילות או דמיירי שהיא התנית או הוא ע"י שנתרצה לתנאי שלה ואצלה עיקר הא דאם לא כנסתיך כו' כנ"ל:

וגם הם אף דס"ל כסברת הר"ן. מ"מ נראה דבכל דבר שצריך דעת שניהם כמכירה ע"ת וכה"ג שייך טעם הר"ן דזה ממש כמ"ש תוס' פ' אעפ"י לראב"ע דלא כ' אלא ע"מ לכונסה ולכך מת אינו גובה תוס'. ובמכירה וכה"ג אינו מבטל מה שנעשה אח"כ טרפה וכה"ג משום דגם אם הי' עולה ע"ד להתנות בפירוש לא הי' מרוצה המוכר למכור ע"ת זה וממילא כיון שהלוקח רוצה ליקח הי' מרוצה ליקח שלא ע"ת. משא"כ בחיוב שתולה בדעתו לחוד ע"ש. וכן בדבר שידוע שאם הי' עולה ע"ד והי' מתנה קי' הלה מרוצה לתנאו אף שתלוי בשניהם גם כן מהני האומדנא ולכך בנפלה לפני מוכה שחין בעי למימר אדעתא דהכי לא קדש. שלא הי' מוחה בשביל תנאו דלאחר מותו ע"ש בתוס'. ולכך בנדר בחלה כו' וכן בגט שרק בדעתו תלי' פשוט לש"ס דאונס שלא עלה ע"ד אמרינן האומדנא ממש כמו לראב"ע הנ"ל שאם הי' עולה ע"ד הי' מתנה שאונס אין בכלל. משא"כ בקדושין שגם בדעתה אין כאן אומדנא שהיתה מתנה דשמא לא היתה מרוצה להתקדש בתנאי זה דאונס לא יהיה בכלל וממילא כיון שרוצה לקדש הי' מרוצה גם על אונם כנ"ל. והגם שאפשר להיפוך דהיתה היא מרוצה כנ"ל. מ"מ כיון שאין האומדנא מוכח ברור שוב אינו מבטל המעשה או התנאי שנתקיים שלא בא כמבואר בכל הפ' דאומדנא שאינו מבורר לא מהני כלל אף לספק וכיון שאמר ע"מ מכנסך כו' ולא בא שהבטול לפנינו וגם שבאונס מ"מ לא בא רק לבטל מצד האומדנא וליתא כנ"ל. וא"כ נראה דבתנאי שאין קפידא כ"כ דלפי האומדנא אם הי' מתנה, על אונסי היתה מרוצה גם להר"ן יש אונס גם בקדושין וממילא כיון דגבי מוכה שחין בב"ק אמרינן טב למיתב טן דו כו'. אם כן יש לומר דגם בזה שהתנאי על גוף הנשואין על מנת, מכנסך כו' משא"כ בשאר תנאים. ואף דעל הזמן ליום פלן אין קפידא שיחשב עיקר הדבר כמו שכתב ט"ז יו"ד סי' רל"ו והביאו ש"ך סי' כ"א. מכל מקום שם אם לא יבא ליום פלן שוב אין גבול למעגנה שוב הוי קפידא ולא היתה מרוצה אם היה מתנה וזה כסברת הט"ז י"ד סי' רל"ו ע"ש. ומה שהשיג הש"ך ז"ל ובח"מ סי' כ"א דהיכא דבשעת שידוך בתחלה התנו אף שאינו מעיקר הדבר רק הזמן וכה"ג מכל מקום אף דארעו אונס בטל ע"ש, והוכיח מהירושלמי הנ"ל דהקדושין בטלין ועל ידי זה תמה על מהרי"ו ע"ש. ולע"ד אין ראיה כלל דשם שקדשה ואם יהי' אונס מהני גם שלא יבא לכנסה ביום שהתנה תתעגן. ובצנועות אף בסתמא שלא יבא תתעגן לעולם דלמא אנוס וודאי דהוי קפידא דעי"ז לא היתה מרוצה וחשיב מעיקר הדבר. משא"כ בשידוכין שאין קפידא דכשלא יבא תהיה רשאי לעשות שידוך אחר כשלא יבורר אונס רק כשיהיה מבורר אונס יום א' או ב' ואחר כך רוצה לקיים מאן לימא לן שאם הי' הלה מתנה שאם יהי' אונס יום א' או ב' לא יבוטל עי"ז שלא הי' צד הב' מרוצה:

תוכן העניינים

חידושי הרימ על שולחן ערוך אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה