חידושי הרימ על שולחן ערוך אבן העזר· רבי יצחק מאיר מגור [אלתר]
הלכות גטין · סימן קמ
זרק לחצירו של השליח קבלה מהני. וקשה כיון דחצר דגברא מטעם שליחות לרוב הפוסקים ולא משום יד. וא"כ איך מהני הא קי"ל אין שליח לקבלה עושה שליח דהוי מילי ולמה מהני בחצר. ולמ"ש לעיל סי' ק"כ אתי שפיר דהטעם במילי דנעשה רק אז שליח כשעושה המעשה ולכך קודם שעושה אינו יכול לעשות שליח. אבל כאן נעשה החצר שליח רק בשעה שנותנו לתוכו ולא עשאו קודם. ובל"ז יש לחלק בין חצר שנעשה ממילא שלוחו י"ל דלא שייך לא מימסרן כו'.
עוד י"ל למה שכתבו הפוסקים בנפקד דמשאיל רשותו לשמירת הכלי. וכן מבואר לעיל בהשאיל לה מקום להניח בו הגט דמתגרשת והוי חצירה כיון ששאול לה לזה. א"כ גם כאן כיון שהשליח רוצה שיזרוק לה הגט לחצירו א"כ משאיל לה המקום שיהי' מונח שם הגט שלה וממילא הוי חצירה השאול לה ושפיר מתגרשת דחצירה משום יד איתרבי. ואף דבעינן עומדת בחצירה מ"מ לענין זה מהני מה שהשליח עומד דהוי כאלו עמדה היא כנ"ל. או דכיון דעשתה שליח והגט זכות לה שוב קונה לה החצר הגט מטעם שליחות דהיכא דזכות מהני מטעם שליחות כמבואר לעיל. ושוב לא בעינן כלל עומדת בצד החצר כנ"ל. אך י"ל דאף דמשאיל לה הא בעינן קנין דשאלת קרקע נקנה גם כן בכסף שטר וחזקה וכקושית תוספות בבא בתרא עיין שם וי"ל להפוסקים דבשאלה נקנה בתשמיש לחוד א"כ בזה עצמו שנעשה שלה ומונח קנתה החצר להיות שאול וממילא גיטה וחצירה באין כאחד. וכן משמע מהא דמשאיל לה מקום דלא בעי קנין ע"ש:
יהא לי בידך כו'. אף דלכאורה בשלמא התקבל הוי השליחות על שעת הקבלה וכאלו קבלה היא אבל יהא לי בידך הוי רק כשיהי' בידו יהי' כמו בידה וא"כ כיון שבשעת הקבלה אינו כאלו קבלה היא שוב הוי טלי גיטך מעל גבי קרקע. אך י"ל כיון דאחר שבא לידו הוא כמו בידה. ממילא הוי זה נתינה לידה ועדיף מגיטה וידה באין כאחד כנ"ל:
ה יכולה לעשות שליח להובאה. עיין שם בב"ש דאף דהוא אינו עושהו שליח בפירוש מ"מ הוי באמת שליח לקבלה רק שהוא כאלו היא התנה שלא יחול הגט עד שיבאו לידה וזה תנאי שלה ע"ש. וקשה למה אמר בטור וש"ע שדינו כאלו הי' שליח הולכה הא להנ"ל אינו צריך השליח ליתן לה אח"כ נתינה המועלת גט ואף שאמר לה טלי מעל גבי קרקע מהני כיון דכבר הי' נתינה לידה שהוא שליח לקבלה רק משום קיום התנאי ולא בעי נתינה כנ"ל. וצריך לומר דלא קאמר שדינו כדין שליח הולכה רק לענין שיכול לחזור בו. אבל לא לענין הנתינה דבשליח הולכה בעינן נתינה כדין אח"כ לידה כנ"ל. ועוד קשה מה מועיל מה שהיא אומרת שלא תגרש עד שיבא לידה הא כיון שהוא שליח קבלה ממילא מתגרשת מיד וכאלו נותן לידה והיא אומרת שלא תגרש עד ל' יום. ואף דהשליחות תלוי ברצונה ויכולה לבטלו מ"מ כשאינה מבטלת אותו איך תוכל להתנות כזה. וממ"נ אי נימא דהוי זה תנאי גמור שאינה עושית אותו שליח רק אם לא תתגרש עד שיבא לידה ואי נימא דתתגרש מיד אינו שלוחה כלל. אך גם זה י"ל דאינו מועיל כמו מקדש ע"מ שאין לך עלי שאר כסות דאף אי כפלי' לא מהני כמ"ש תוס' דאין אישות לחצאין וכיון שהיא מקודשת ממילא יש עליו שאר כסות. וכן ע"מ שאין לרבו רשות כו' דהוי דבר שאי אפשר עיין שם וכן כאן אי הוא שלוחה לקבלה ממילא מתגרשת מיד ומאי מועיל התנאי כנ"ל. ויש לחלק:
וי"ל לדעת הרי"ף ז"ל דבזכיה בשיחרור אף שאינו יכול לחזור לא מיגרשה עד דמטי לידה וא"כ י"ל כיון דעשתה שליח להובאה א"כ הוי זכות לה ושוב אף שאינו שליח לקבלה מ"מ זוכה בתורת זכיה עבורה וממילא אינה מתגרשת עד שיבא הגט לידה. ואף דהתם אינו יכול לחזור בו היינו התם דהוי זכות מיד שישתחרר ולא יוכל לחזור. משא"כ בגט דבאמת אינו זכות רק כשעשתה שליח קבלה חזינן דרוצה והוי זכות. וא"כ כשעשתה שליח הובאה אם כן לא גילתה דעתה שרוצית להתגרש מיד רק כשיבא לידה וא"כ אין הזכות כלל שתתגרש מיד והוי רק זכות שתתגרש כשיבא לידה ולכך שפיר יכול לחזור בו ג"כ:
או י"ל להיפוך ממה שכתב הרא"ש בקדושין דבגילוי דעת זכין לו עיין שם. וא"כ כאן לכאורה כיון שהבעל רוצה שתתגרש כשיבא לידה א"כ נעשה השליח ממילא שליח הולכה בשבילו שזוכה בשבילו ונעשה שלוחו שלא מדעתו כיון שגילה דעתו. רק כשהיא אינו רוצה י"ל דהוי כמו תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים בלא שוי' שליח דלא מהני דלא אתרבי זכיה כשליחות היכא דחב לאחרים ולכך גם בזה כיון שאינו שלוחו רק שזוכה בשבילו ממילא כשאינה רוצה הוי חב לאחרים ואין הזכיה מועלת אבל כשעשתה שליח הובאה ורוצית להתגרש אז שוב נעשה שליח להולכה מטעם זכיה שאינו חב לאחרים כנ"ל. ולכך אתי שפיר שדינו כדין שליח להולכה לגמרי אף לענין נתינת הגט כדינו. ויש לדחות כיון שאמר בפירוש שאינו רוצה שיהי' שלוחו ע"ש:
הנה הרי"ף ז"ל פסק בשיחרור דאף דהוי זכות ולא יכול לחזור מ"מ לא הוי גיטא עד דמטי לידה. ותמהו עליו דהא כאן באשה אי עשתה שליח ואמרה זכי מתגרשת מיד. ובש"ס בעי גבי מזכה גט לאשתו במקום יבם אי הוי זכות ומוכח דמתגרשת מיד אי הוי זכות:
ויש לישב לדין הנ"ל דאשה יכולה לעשות שליח להובאה שתתגרש כשיבא לידה. והנה בעבד דאמרינן זכות הוא לו שניתר בבת חורין. ואף דנאסר בשפחה מ"מ זה עדיף ליה כדאמר בש"ס. ולכאורה מ"מ למה הוי זכות בודאי שמא רוצה יותר שיהי' מותר בשפחה. אך הטעם פשוט דהא היכא דהוי זכות מ"מ כשנודע לו יכול למחות כמבואר בש"ס בגר קטן דהגדילו יכולין למחות. וא"כ שפיר הוי זה זכות מה שזוכין לו השיחרור שלא בפניו דממ"נ אם לא ירצה יוכל לבטל אז כשיודע לו וממילא הוי זכות שלא בפניו. ובשלמא אם הי' ודאי ניחא ליה בשפחה כמו לר"מ לא הוי זכות כלל ולא שייך זכין לאדם. אבל כיון שבאמת הוי זכות רק שמא חפץ יותר לענין זה שפיר אמרינן כנ"ל דהא יוכל לחזור בו כנ"ל:
אך לכאורה הא זכיה מטעם שליחות דאמרינן אנן סהדי שאם הי' יודע הי' עושה אותו שליח ע"ש וא"כ כאן כיון דכל הזכות הוא רק מחמת דהוא שלא מדעתו א"כ לא יועיל כלל דלא שייך שאם ידע הי' עושהו שליח הא ז"א דלא הי' עושהו שליח שאם יהי' שלוחו לא יוכל לחזור בו כנ"ל וכל הזכות הוא משום שיוכל לחזור בו כשיודע לו. אך כיון דיכולין לעשות שליח להובאה א"כ לענין זה הוי זכי' מטעם שליחות שאם ידע הי' עושה אותו שליח להובאה דג"כ הי' יכול לחזור בו שלא לקבל. ושפיר הוי זה זכות וכאלו עשאו שליח להובאה. וא"כ כ' הרי"ף ז"ל שפיר דלא מיגרש עד דמטי לידי' דאיך נימא דהוי זכות שישתחרר מיד הא לענין זה אינו זכות כלל שיהי' מטעם כאלו עשאו שליח לקבלה שישתחרר מיד הא לא הי' עושהו כלל שליח לקבלה. דכל הזכות הוא רק מחמת שהוא שלא בפניו ויוכל לחזור כנ"ל. רק דשייך האנן סהדי על הובאה ולכך משוחרר אז כנ"ל. וממילא מיושב דמזכה גט במקום יבם דכל הזכות הוי רק שלא תפול קמי יבם והיינו שתתגרש מיד. וא"כ ממילא הוי שפיר זכי' מטעם שליחות כאלו עשתה אותו שליח קבלה דכאן גם זה הוא בכלל הזכות שתתגרש מיד שלא תפול קמי יבם כנ"ל. וכן באומרת זכה כיון שרוצית באמת להתגרש מיד שפיר הוי זכות מיד ומתגרשת מיד כנ"ל:
בש"ע או שהי' קטטה ותובעת להתגרש. לכאורה למה באמת לא יהי' ספק עכ"פ וי"ל למ"ש המרדכי בספק קרוב לה דאינה אפילו ספק מגורשת דהוי מגרש בלא עדים כיון שהספק אם בא לידה כלל ואינם יודעים ברור גוף הנתינה הוי בלא עדים ע"ש. וא"כ גם כאן אם אינו זכות אין כאן נתינה לידה כלל דק לאדם אחר א"כ כיון שהוא ספק אם הוא זכות הוי ספק אם בא לידה כלל והוי בלא עדים ולא הוי אפי' ספק כנ"ל. עוד י"ל כיון דאמרינן דהוי ספק אם כן עדיין תהי' אסורה להנשא מספק ושוב א"כ אינו זכות כלל ולא הוי אפילו ספק. וכן במזכה גט לאשתו במקום יבם שהקשו הפוסקים ניהו דפשיט הש"ס דטב למיתב טן דו מ"מ ספק הוי ע"ש ולמ"ש אמרינן ג"כ כנ"ל כיון שהוא ספק ותהי' עדיין זקוקה ליבם מספק שוב אינו זכות כלל כיון דכל הזכות הוא שלא תהי' זקוקה ולא הוי אפילו ספק כנ"ל עיין ב"ש.
ואם אמרה יזכה לי י"ל דהוי שליח קבלה כמו אמרה יזכה לי חצרי עיין שם. ותמוה מאד דהא באמרה זכי לי הוי שליח לקבלה גמור כמבואר בש"ס וי"ל כוונתו אף שהשליח אינו יודע שאמרה יזכה לי רק דאמרה שלא בפניו ואח"כ אמר לו הבעל זכי לה, ואז י"ל דלא נתכוין להיות שליח קבלה קי"ל דמהני כמו בחצר דנעשה ממילא שליח קבלה כמו כן כאן רוצה השליח באופן שיהי'. והכי דייק לשון הב"ש יזכה לי ולא זכי ע"ש. גם מ"ש אח"כ דאם נתן לאדם ואחר כך עשתה אותו שליח קבלה זוכה ומהני מה שאין כן כשעשאו שליח הולכה אינה יכולה לעשותו לקבלה. ותמוה מאד דודאי הוי טלי גיטך מע"ג קרקע כיון שלא הי' שלוחו כלל א"כ לא בא לידה מיד הבעל כלל. וזה מבואר להדיא בש"ס בחצירה הבא לאחר מכאן שנתנו לחצר של אחר וקנתה החצר דלא מהני כמ"ש רש"י ז"ל דבשעת נתינה לא בא מיד הבעל. וי"ל כמ"ש לעיל דהיכא שע"י דיבורו בא מידו לידה לא הוי טלי גיטך כמו גבי תיזל ותיחוד ותפתח דתמוה דהא הוא רק מעשה שלה מה שבא מרשותו לרשותה והוי טלי גיטך. וכתבנו דלא קשה דדוקא בטלי גיטך שאף בלא דיבורו הי' בידה ואין הנתינה מחמתו. מה שאין כן גבי תיזול ותיחוד שבלא דיבורו שמקנה לה לא הי' מהני החזקה שלה וממילא לא הי' הגט ברשותה כלל. רק ע"י דיבורו בא מרשותו לרשותה הוי שפיר נתינה דמה חילוק בין נתן שטר מתנה לה דהוי נתינה ובין הדיבור שלו עיין שם. וא"כ מיושב דברי הב"ש דכאן כשנתן לאדם הגט בתורת פקדון ואח"כ אמרה יזכה לי א"כ קודם שאמר הי' הגט ברשותו דפקדון כל היכא דאיתי' ברשותא דמריה הוא ואח"כ כשאומרת יזכה והוא ע"כ אומר אז שתתגרש ואם כן בלא דיבורו לא הי' מועיל אמירתה זכי כלל ולא הי' בא הגט לרשותה כלל רק ע"י דיבורו אם כן בא הגט מרשותו לרשותה ע"י דיבורו ומהני כמו תיזל ותיחוד כו'. מה שאין כן בחצירה לאחר מכן שקנתה מאדם אחר דאז אף בלא דיבורו הי' הגט מונח בידה והוי טלי מע"ג קרקע כנ"ל. ומה שמדמה לדין הרמ"ה י"ל דהתם ג"כ כיון דחצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה רק מטעם גיטה וחצירה באין כא' א"כ בא ג"כ מרשותו לרשותה עיין שם. מ"ש דאפילו להרשב"א כו' דוקא התם בחצר הוי גט דנתן מיהת לחצר שלה דהוי ידה. אינו מובן דהא כיון דלא עמדה בחצר חצירה לא הי' מועיל דלא הוי יד פ"ש ומאי חילוק. גם מ"ש אם אמר מתחלה זכי לה ואח"כ אמרה יזכה לי ג"כ מהני אינו מובן ג"כ כיון שאמר בתחלה הי' כוונתו הולך אם כן נעשה שליח להולכה וממילא לא מהני מה שעשתה אותו שליח קבלה דלא חזרה כו' ואם הי' כוונתו זכי ממש דהיינו התקבל א"כ לא עשאו שליח:
כתב ב"ש אפילו מהדרת אחר הגט. בירושלמי שמא חזרה בה. ולכאורה למה בכל שליחות לא חיישינן שמא חזרה וביטלה. וצ"ל דכשעשתה שליח בפירוש לא מהני כלל אף אם ביטלה בלב או בינה לבין עצמו. משא"כ בלא שליחות רק שהוא זכות חיישינן שמא חזרה בלב ואינו זכות כנ"ל. לכאורה עכ"פ יהי' ספק שמא לא חזרה בה ולמה לא הוי גט כלל. וי"ל כיון דכל הזכות דניחא לה הוא שתהי' מותרת וכיון שהוא ספק שמא חזרה ואסורה לינשא שוב אינו זכות כלל. או י"ל לדברי המרדכי בספק קרוב לה דבכת אחת שמסופקים הוי מקדש ומגרש בלא עדים כיון שאינם יודעים אם באו הקדושין לידה ע"ש. וכן כאן י"ל כיון דאם אינו זכות לא בא הגט לידה כלל רק ליד אחר שאינו שלוחה לחוב א"כ כיון שהוא ספק שמא חזרה הוי שוב בלא עדים כמו בספק קרוב לה כיון שהספק בגוף הנתינה. ובזה י"ל דהא הרא"ש ז"ל כתב הלכות קדושין בגילה דעתו שחפץ לקדשה הוי זכות ולמה לא חיישינן שמא חזר. ולמה שכתבתי אתי שפיר דשם עכ"פ הוי ספק וא"ל דהוי בלא עדים דהא שליחות להולכה לא בעי עדים עיין שם. מה שאין כן לקבלה דבעי עדים לא מהני כנ"ל:
ואם עדים אומרים שבעת הנתינה הי' ניחא לה אפשר דהוי גט ובפוסקים כתבו דגט כשר הוא עיין שם. ומסתימת הפוסקים משמע דלא מהני. וי"ל למ"ש תוס' דהא עדי אמירה שעשתה אותו שליח קבלה והעדי קבלה הוי חצי דבר. ותירץ הרמב"ן והר"ן ז"ל עיקר הטעם דהא העידי אמירה מעידים שהוא שלוחה לקבלה וידו כידה והוי עדות גמור שראוי לקבל הגט עיין שם. וא"כ כאן כיון דברגע אח"כ לא מהני קבלתו כלל משום זכיה דאמרינן שחזרה בה רק ברגע זו עצמו א"כ שוב הוי חצי דבר. אותן העדים שאומרים דאז היתה רוצה והעדים שעל הקבלה אז דאין כת אחת פועלת כלום בלא חברתה. וגם לתירוץ תוספ' שם דעדי אמירה פועלין שיהי' נאמן מטעם שליש גם זה לא שייך כאן דלא יועיל אח"כ כיון שבאמת אינו שלוחה כלל אך בכת אחת. היינו שגם אשה היתה שם רק שלא ראתה השליח. או דכיון דבסתמא לא אמרינן דניחא אם כן לא נתן כלל שתתגרש מיד. וכן השליח לא קיבל כנ"ל: