חידושי הרד״ל על שיר השירים רבה· רבי דוד לוריא
פרשה ז · פרק ג
א שררך אלו סנהדרין כו'. במ"ר פ"א ושוח"ט מזמור ב' ופסיקתא דשקלים כל המאמר:
ב אדרא דאזהרותא כו' לזהרא סהרא. פי' לזוהר ואור והכוונה למושב סנהדרין שמהן תצא אורה ותורה לעולם והן קרויין עיני העדה. ובמ"ע פי' כסא ובית מושב. ובפסיקתא הגי' צווחין לירח סיהרא ודרש שם אגן הסהר כחצי הירח שהוא כחצי גורן עגולה שהיו הסנהדרין יושבין כן:
ג ערמת של חטאים. שרוב חייבי כריתות שהעובר עליהן בשוגג מביא חטאות כתובים בת"כ:
ד כמה מצות ודקדוקים יש כו' ונותרות יש בתורת כהנים סוגה בשושנים אלו ד"ת שהן רכים כשושנים א"ר לוי בנוהג שבעולם כו' כצ"ל וכ"ה בפסיקתא:
ה והיא אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי כו'. עי' תוס' (סנהדרין ל"ז ע"א) ד"ה התורה כו' ובאדר"נ פ"ב:
ו חטה זו סופגת. בתרומות פ"י תנן שהשעורים שואבות ולא חטים. צ"ל דשס מיירי לשאוב ריח אין נתונין ע"פ החבית של יין וכי"ב. וכאן פירושו שהקמח של חטים סופג ומקבל בתוכו מים יותר משאר מיני תבואה:
ז פסולת שלהן נמדדת עמהן. עי' (ב"ב דף צ"ד):