חידושי הרד״ל על שיר השירים רבה· רבי דוד לוריא
פרשה ד · פרק ה
א מה השדים כו' מדרש שמואל פט"ו כל המאמר:
ב שתי משפחות של חכנים היו באלכסנדריא כצ"ל. ופי' חכנים נחשים שמבשרן נעשה הטריאק"ה כמ"ש מלשון רב האי גאון שבפיסקא הרא"ש פסחים פ"ג סימן ד' (ועי' במוסף ערוך ערך הכן א' שכתב הכינא בלשון גריקו"ס מין נחש שמבשרו נעשה הטריאקי). ולגי' ס"י שהביא המ"כ צבעים נראה דגרסינן צפעים והוא גם כן נחשים. וענין המאמר נראה שהוא משל על משה ואהרן שאהרן אוהב שלום כו'. איש חסידך ומשה היה מקנטרן תמיד ומשניהם יחד נתמזגה ההנהגה על ישראל כענין ב' הנחשים א' מקורית וא' מרתחת שנעשה מהם הרפואה ועי' (שבת ע"ו) חדא אוכמא וכו' ולשון משפחות שייך בבע"ח ג"כ כדאיתא בכ"מ וגם במקרא:
ג מקדים הרטייה ואח"כ הוא מכה כו' (מגילה י"ג):
ד את משה ואת אהרן ואשר העלה כו' כצ"ל. ודרש שעשה משה ואהרן בשביל ההעלאה:
ה כיון שפירש א' מהן מדדיהן כו' ואכחיד כו'. עיין בילקוט נ"א נכונה:
ו ג' פרנסים טובים. סדר עולם פ"י תוספתא סוטה פי"א. זוהר אמור (ק"ב) ותענית (ט):
ז והצירעה לא עברה כו'. הוא סיום הברייתא בתוספתא סוטה שם. ועי' (סוטה ל"ו):
ח והיו רועות את בנות ישראל שלבן רך כו' כצ"ל:
ט והיכן כו' על ים סוף. שנאמר שם ותקח מרים כו' ותצאן כל הנשים אחריה. ואפשר גרסי' במצרים ועל ים סוף ובמצרים היינו המילדת ועל ים סוף לא מצאנו רק מרים לבדה: