חידושי הרד״ל על שיר השירים רבה· רבי דוד לוריא
פרשה א · פרק ה
ונאוה אני במרה וכו' וימתקו המים. ודרשו במכילתא שם ששבו בתשובה ע"ש ובילקוט מסיים כד"א שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו ששם נצטוו על המצות:
במלכי יהודה שחורה אני מדבר באחאב כו' על בשרו מבית אם בשחורים שהיו שלי כך אני נאוה בנאים שלי עאכ"ו ר"ל בר חיתא כו' כצ"ל:
לאכול סעודתן בשלש שעות. תענית (כ"ה) ע"ש בפירש"י:
לא מן פרניך. עיין בפרש"י ביחזקאל שם:
והן אומרים בלשון זכר. מכילתא בשלח. ועיין תוס' פסחים (קט"ז) ד"ה ונאמר כו' ובפירש"י בערכין (י"ג):
שמשעה שמתחן כו' ממקומם. מסיים בילקוט שנא' (ישעיה מ') וימתחם כאהל לשבת חזקים כראי מוצק (ונאמר כצ"ל) אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח (שם ל"ג). ומפרש אהל בל יצען ג"כ על השמים. וע"ז מביא כאן תני ראב"י כו' לפרש לשון יצען:
אהלי קדר אין עליהם עול כל בריה. שהן שוכנים חפשים במדברות (וי"ל שנרמז עליהם מ"ש (איוב ל"ט) מי שלח פרא חפשי כי הוא פרא אדם. ועיין בב"ר פמ"ה):